לפניי תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 25.5.2008.
חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט לא תפסל איפוא אם אין מדובר בפגם היורד לשורש העניין שיש בו כדי לגרום עוות דין (רע"א 7714/05 כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה (פורסם בנבו, 26.1.2006); רע"א 3358/91 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' ציון (פורסם בנבו, 6.11.1991)).
גם התזה שהוצגה בפני המומחה שלפיה, כשיש פגיעה בלוחית הצמיחה, עלול הדבר להוביל להפסקת הצמיחה ואילו האולנה (העצם הנוספת שליד הרדיוס) ממשיכה לצמוח, מה שיכול לגרום לפגיעה עצבית, נוון, זיזים או היתרחבות השבר – לא יכולה להיתקבל.
דברים אלו מתקשרים עם הבדיקה שנערכה לתובע, המתועדת במסמך האמור (ת/1) שלפיה, בבדיקה באמצעות מכשיר לבדיקת כוח הלפיתה, נמצאה חולשה ביד שמאל.
...
בעוד שהנתבעים מצדדים בחוות הדעת, טוען התובע כי נפלו בה מספר פגמים שיש בהם כדי להביא למסקנה שאין לסמוך על חוות הדעת, ועל כן על בית המשפט לקבוע כי לתובע נותרה נכות עקב התאונה.
בהמשך אדון באופן קונקרטי בטענות אלו, אך נראה כי הסבריו של המומחה לגבי הבדיקות שערך ואלו שלא ערך, משכנעות, ולמצער לא מוליכות למסקנה כי נפל פגם בחוות הדעת שמצדיק פסילתה או קביעת נכות רפואית שונה ממה שנקבע על ידו, כפי שמבקש התובע.
המסקנה היא אפוא כי קביעת המומחה בחוות הדעת בעינה עומדת, ולפיה לתובע לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה.
בשים לב למהות הפגיעה שנגרמה לתובע ולטיפול הרפואי שקיבל, אני סבור שיש מקום להפעיל באופן חלקי את הסמכות הקבועה בתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 ולפסוק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 17,000 ₪.
אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 19,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,890 ₪ וכן הוצאות בגובה אגרת בית המשפט ששולמה בפועל משוערכת להיום.
