תביעה לפיצוי בגין ירידת ערך לרכב לאחר תאונה

בפניי תביעה לפצויי בגין ירידת ערך לרכב בעקבות תאונת דרכים.

מצבו של הרכב לא הוטב, וברי כי לאחר קרות התאונה נותרו ברכב נזקים אשר משפיעים על ערכו (ר' תק (י-ם) 3696/03‏ ‏אמיגה ישעיהו נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו)) נוכח האמור, יש לפסוק ירידת ערך במקרה הנידון.

...

נוכח האמור, נדחית טענת הנתבעת באשר לאיחור בהגשת חוות דעת נגדית.

סוף דבר לנוכח המפורט לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,670 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך 950 ₪ (אגרה ושכר טרחת עדות השמאי מטעמו).

עקב כך, ביצע התובע בדיקה פרטית לרכב שגילתה כי התיקונים שנעשו בו ע"י מוסך ההסדר לאחר התאונה לא היו תקינים, וכי אחוז ירידת ערך שנקבע ע"י שמאי הנתבעת ובגינו שולם לו פיצוי כאמור, אינו משקף נכונה את שיעור ירידת הערך האמתית שנגרמה לרכב בעקבות התאונה (בדיקה מיום 21.7.17 ; נספח י"א לכתב התביעה).

פניות התובע אל הנתבעת בדרישה, כי תשלם לו את ההפרש בין סכום הפצוי שקבל ממנה בגין ירית ערך, לבין הערכת השמאי מטעמו ביחס לרכיב זה, לא זכו למענה מצדה של הנתבעת, ומכאן התביעה שלפניי המוגשת מכוח סעיף 56ג' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1985, ואשר בגדרה עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 101,338 ₪ המורכב מההפרש בירידת הערך בסך 84,475 ₪; שכ"ט השמאי מטעמו בסך 8,073 ₪ כולל מע"מ; וכן פיצוי בגין אובדן הנאה ועוגמת נפש המוערך על ידו בסך של 20,000 ₪; ובנכוי התשלום שנתקבל מהנתבעת בסך של 11,210 ₪, והכול בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה.

...

להלן הנימוקים שביסוד מסקנה זו. דין טענת הנתבעת כי מדובר בשני אירועים שגרמו ירידת ערך לרכב, להידחות כפי כבר צוין לעיל, לאחר שרכב התובע ניזוק בתאונת דרכים במועד הנקוב לעיל, הוא הועבר לתיקון במוסך ההסדר ונבדק ע"י שמאי מטעם הנתבעת, אשר קבע כאמור ירידת ערך אגב התאונה דנן בשיעור של 5.5% משווי הרכב (נ/6).

הכרזה על הרכב כאובדן להלכה אמנם התובע זנח בסיכומיו את טענתו בדבר חובת פיצוי לפי 'אובדן להלכה' של הרכב, לטעמי דינה של טענה זו להידחות אף לגופה.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה חלקית ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בגין ירידת ערך הרכב לאחר התאונה בשיעור של 18% משווי הרכב במועד התאונה (280,250 אלף ₪), השווה לסך של 50,445 ₪.

התוצאה היא 39,235 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה (9.6.17) ועד מועד התשלום המלא בפועל.

עדות השמאי גורביץ מטעם כלמוביל עוררה שאלות הנוגעות לאמינותו, הוא צילם תמונות רבות של הרכב אך לא שמר אותן במחשב וגם כאשר הפנה לזיכרונו ציין כי לא אהב את חזית הרכב באופן שמלמד כי היה ליקוי ברכב ומחזק את טענות התובע לטפול הלקוי בו. בכתב התביעה פרט התובע את נזקיו בסך של 37,000 ₪ לפני מע"מ בגין תיקון ניזקי התאונה, פיצוי בגין ירידת ערך בסך 20,418 ₪; עלות שכר השמאי הפרטי שנאלץ לשכור בסך 4,248 ₪; הפסד של כ – 10 ימי עבודה בסך 10,000 ₪, סך של 4,000 ₪ ששילם למוסך ישירות; פיצוי של 80,000 ₪ בגין הנזק שניגרם לו כתוצאה משומת הרכב כערכו של רכב פרטי ולא של מונית באופן שמנע מהתובע את האפשרות להכיר ברכב כאבדן כללי והשבתתו; ופצוי נוסף בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש והטרטור.

למעשה, טרוניתו של התובע כלפי דנה שמאים והשמאי ברקוביץ וכלפי הראל ביטוח נוגעת למספר נקודות עיקריות: דנה שמאים הפניתה את התובע למוסך 10 שלא כדין; השמאי מטעם דנה שמאים לא צילם את הרכב במלך התיקון ולאחריו ובכך למעשה לא וידא כי החלקים שנטען שהוחלפו אמנם הוחלפו בחלקים חדשים ובכך נתן יד ל"קומבינה" (כטענת התובע) שביצע מוסך 10 בחסות דנה שמאים מאחורי גבו של התובע; השמאי צריך היה לחשב את הנזק הגולמי לפי שווי הרכב כמונית ולהכריז עליו כאבדן מוחלט; והשמאי טעה בכך שלא קבע בחוות דעתו פיצוי בגין ירידת הערך של הרכב.

...

סיכום מכל המקובץ אני מוצאת לנכון להורות כי התביעה מתקבלת בחלקה בלבד וכנגד הנתבעים 1-2 בלבד כדלקמן: הנתבעת 1, מוסך 10, תשלם לתובע סך של 4,083.5 ₪ (גובה הנזק שקבעתי בגין ירידת הערך שנגרמה כתוצאה מהתיקון הלקוי), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה, ומחצית האגרה ששולמה.

התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 4 נדחית.

בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש נגד המשיבה, לאחר שמצא כי קביעת ערך הרכב במועד ההשבתה נעשתה על בסיס ערכי ירידת הערך שנקבעו על ידי המבטחת-המשיבה בארועי הנזק המוקדמים (התאונה הראשונה והשנייה), ומשכך נקבע כי המבקש קיבל פיצוי בגין מלוא שווי הרכב ולא הוכיח כי נגרם לו נזק נוסף.

לטענת המבקש, תוצאת פסק הדין של הערכאות קמא קובעת הלכה למעשה כי יש להיתחשב באירועים מאוחרים לתאונה לצורך חישוב פיצוי בגין ירידת ערך של רכב, ושאלה זו נימצאת במחלוקת וטרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה. בשל כך סבור המבקש כי עניינו מעלה שאלה עקרונית בעלת השלכות רוחביות המצדיקה לתת רשות ערעור.

...

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

עולה מפסקי הדין של הערכאות קמא כי המבקש ניהל הליכים נפרדים מול חברות הביטוח מבלי לחשוף בפניהן את מלוא הנתונים והמסכת העובדתית הרלוונטית לצורך הערכת הנזק, ואין לאפשר ניסיון זה לאחוז את החבל משני קצותיו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לאחר ששמעתי את סיכומי הצדדים ראיתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה, ולהלן טעמיי – ניזקי התובעת נחלקים ל- 5 רכיבים שונים, אשר למען הנוחות אדון בהם אחד לאחד כלדקמן – ימי עמידה, ירידת ערך, נזק בעין, הוצאות שמאות וריבית.

במצב דברים זה אני דוחה את התביעה לקבלת פיצוי בגין רכיב זה. ירידת ערך – התובעת טוענת כי בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים אשר תקונם יגרור ירידת ערך מסחרית לרכבה.

...

במצב דברים זה אני דוחה את התביעה לקבלת פיצוי בגין רכיב זה. ירידת ערך – התובעת טוענת כי בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים אשר תיקונם יגרור ירידת ערך מסחרית לרכבה.

משאין חולק כי בוצע תיקון, ואין חולק לעניין מהותו של הנזק שנגרם ותוקן כאמור, דומה בעיניי כי יש בגילוי הדעת מטעם הנתבעת בנוגע לפוטנציאל ההנחה המקסימלית האפשרית (כנקוב בחווה"ד מטעמה) כדי להשתיק את הנתבעת מהעלאת טענות לעניין הוכחת שיעור הנזק הנכון ולענין האפשרות כי בוצע התיקון בעלות נמוכה המוסתרת מעיני ביהמ"ש. כפועל יוצא אני סבורה כי יש בנסיבות כאן כדי להצדיק סטיה מן ההלכה לפיה בהעדר קבלות המעידות על שיעור הנזק בעין יש לקבוע כי התובעת לא הרימה כלל את הנטל המוטל עליה להוכיח את שיעור נזקיה.

מכל אלו ולאור ההסכמות בנוגע למיצוע חוות הדעת, ובהתאמה לעניין שיעור עלות התיקון – אני קובעת כי שיעור נזקיה בעין של התובעת עומדים על סך של 28,125 ₪.

לסיכום אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 50,891 ₪ (28,125 ₪ שיעור הנזק בעין, 16,474 ₪ שיעור ירידת הערך, 5,292 ₪ שיעור הפרשי ההצמדה והריבית, ו- 1,000 ₪ שיעור שכ"ט השמאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 29.12.22, ועד ליום התשלום בפועל.