תביעה לפיצוי בגין טיפול רשלני של רופא שיניים

הרקע לבקשה וטענות הצדדים ברקע לבקשה, תביעת התובעת לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בשל טפול רפואי רשלני שניתן על ידי הנתבע, שהינו רופא שיניים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ושבתי ועיינתי בהליכים שהתקיימו עד כה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

גם אם אין בשיקול זה כדי להכריע את הכף, שיקולים נוספים מוליכים למסקנה שיש לדחות את הבקשה: ראשית, מלבד ציון הנתון לפיו לאחרונה הגיש ב"כ התובעת תביעה נוספת נגד הנתבע במסגרתה הועבר לעיונו התיק הרפואי של הנתבעת האחרת, התובעת לא צירפה תצהיר לבקשה ולא פירטה מתי נחשף ב"כ התובעת לתיק הרפואי של התובעת האחרת ולראיות שצירופן מתבקש.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לצירוף ראיות נוספות.

בפני בקשת הנתבע להורות על סילוק תביעת התובע על הסף בשל היתיישנות העילה וכן בשל העובדה שהתובע לא צרף לתביעתו חוות דעת רפואית, כאשר התביעה היא תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו, לטענת התובע, בשל רשלנות רפואית.

עוד מתוך החלטת משרד הבריאות: "לדבריך התחלת טפול שיניים במרפאת ד"ר כמאל אבראהים לפני כעשור, לטענתך בוצעו לך שתלים בלסת העליונה אשר ניכשלו ונפלו. לדברי ד"ר אבראהים הוא טיפל בך בלסת העליונה לפני 15 שנים וביצע לך תותבת שלמה בלבד ולא ביצע שתלים. על פי נוהל בריאות השן סעיף 2.1 סעיף 11.5.2 חובת שמירת הרשומה הרפואית והצילומים הינה ל- 7 שנים בלבד, מכאן אין חובה על ד"ר אבראהים לשמור את הרשומה הרפואית שלך עד עצם היום הזה. על כן, ומאחר ואין רשומה רפואית מאותה תקופה אינני יכולה להכריע בין שתי הגרסאות השונות של שניכם בנוגע לטפול בלסת העליונה". התובע טוען בתביעתו כי הנתבע התרשל הן בכך שלא ערך את הרשומה הרפואית המתייחסת לתובע כנדרש ובכך פעל בנגוד לחוק זכויות החולה, להנחיות משרד הבריאות, לכללים המקובים ולנדרש מהרופא הסביר.

על פי הפסיקה, בתביעות שעניינן רשלנות רפואית ישנה חשיבות רבה לצרוף חוות הדעת כיוון שעצם קיומו של נזק עקב טפול רפואי, אין בו כדי להעיד בהכרח על קיומו של אשם (ראה ע"א 8693/08 ‏ ‏יצחק הרמן נ' ד"ר עמוס שטרנברג (29.12.2010)) .

...

על פי האמור ברע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א.לוי השקעות ובניין בע"מ (נבו 02.12.2020): "במקרים שבהם לשם הכרעה בטענת ההתיישנות נדרש בירור עובדתי אשר חופף לבירור שייעשה ממילא במסגרת הדיון בתביעה לגופה – קיימים אינטרסים שעניינם הוא יעילות הדיון וחסכון במשאבים המצדיקים את דחיית ההכרעה בסוגיית ההתיישנות עד לבירור התביעה גופה. כך למשל, במקרה בו לשם הכרעה בטענת ההתיישנות יש צורך לחקור עדים אשר ממילא צפויים להעיד בעת בירור התביעה לגופה או להציג מסמכים אשר צפוי כי ישמשו כראיות גם בהמשך ההליך, יהיה זה משום בזבוז של משאבי המערכת השיפוטית כמו גם משאבי הצדדים להביא ראיות אלה פעמיים במסגרת הליך שיפוטי אחד. משכך, וחרף התכליות של מוסד ההתיישנות המעודדות דיון מקדמי בטענת ההתיישנות, במקרים שבהם תיפגם היעילות הדיונית בשל ההכרעה המקדמית בטענת ההתיישנות – יש להימנע מכך, ולדון בטענת ההתיישנות בהמשך ההליך במסגרת בירור התביעה לגופה." אני סבורה כי ענייננו נופל למסגרת בו נדרש בירור עובדתי חופף של עילת התביעה עם עילת ההתיישנות, וכי חוות הדעת שיוגשו על ידי המומחים יוכלו לדייק את המועדים של הטיפולים והנזקים שנגרמו בגינם, ככל שנגרמו, ולפיכך לא ניתן בעת הזו להחליט כי התביעה התיישנה.

בנסיבות העניין אני סבורה כי יש לאפשר לתובע לתקן את מחדלו.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה למחיקה על הסף של התביעה עקב אי הגשת חוות דעת רפואית ומאפשרת לתובע להגיש חוות דעת רפואית מטעמו בתוך 45 ימים מהיום.

כללי לפניי תביעה לפצוי בגין רשלנות נטענת בטיפול בשיניים.

תמצית העובדות התובעת, ילידת 1944, הגיעה בחודש יולי 2012 אל הנתבע לצורך טפול בלסת עליונה ולשם סיום ביצוע שקום קבוע בלסת תחתונה שהחל בטיפול אצל רופא אחר (סעיפים 3-1 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 6 ש' 24-4).

כמו כן, אין לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בנוסף לפצוי שנפסק בגין הנזק הלא ממוני בעילה של התרשלות בטיפול או של הסכמה שלא מדעת (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקות 24-23 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית (12.3.2018)).

...

על כן, אני מאמצת את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ועל-פיה אני קובעת כי נפלה רשלנות בטיפול שניתן על-ידי הנתבע לתובעת בעקירת שמונה שיניים ברות שיקום בלסת התחתונה, ובטיפול שלא השיג נוחות בגשרים הזמניים בשתי הלסתות בפרק הזמן שחלף מתחילת הטיפול.

לפיכך, לא נסתרה טענת התובעת בתצהירה, וכך אני קובעת, כי עבור הטיפול הכולל היא נדרשה לשלם סך של 128,000 ₪ (64,000 ₪ לכל לסת), והיא אכן שילמה סכום זה בניכוי 200 ₪ שהנתבע הסכים להשתתף בתשלום ששילמה לד"ר לאופר (סעיפים 5, 6, 14, 21 ו-31 לתצהיר התובעת ועדותה בעמ' 9 ש' 23-17, עמ' 11 ש' 4-3, 16-7, עמ' 13 ש' 15-13; וראו גם מוצג 2 לתיק מוצגי הנתבע – הרישום על גבי המסמך בעמ' 11).

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת כך שעל הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 186,600 ₪.

תביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית – טפולי שיניים.

אמנם התביעה הוגשה בחלוף כחמש שנים מאז שבוצע הטיפול, אולם בטרם חלפה תקופת ההתיישנות, שהיא לכל הפחות שבע שנים מאז בוצע הטיפול, ולעניין נזק שהתגלה שלא במועד הטיפול – 10 שנים (בהתאם לסעיף 89 לפקודת הנזיקין; וראה נוהל בריאות השן מס' 2.1, סעיף 8, המורה לרופאי השיניים לשמור את תצלומי הרנטגן עד לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, תוך הבהרה כי תקופה זו עומדת על 10 שנים ביחס למטופל בגיר).

במקרה הנידון מצאתי, בדומה למסקנתי לעיל בדבר קיומה של רשלנות בטיפול הרפואי, כי יש לקבל אף את טענת התובעת, כי הנתבע לא קיבל ממנה הסכמה מדעת קודם לבצוע הטיפול הרפואי.

...

מצב זה בלתי נמנע, משהגעתי למסקנה כי נעשה בתובעת טיפול רשלני, וכי נגרם לה כתוצאה מכך נזק משמעותי, לרבות נכות נפשית.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 391,328 ₪.

כן ישלם הנתבע שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהסכום האמור לעיל, בתוספת מע"מ, והוצאות משפט (לרבות הוצאות על חוות הדעת המקצועיות ושכר העדויות) בסך 15,000 ₪ (מסכום זה יש לנכות הוצאות שנפסקו לחובת התובעת בהחלטה מיום 31.3.19, כך שלאחר קיזוז ישלם הנתבע הוצאות בסך 13,000 ₪).

תביעה לפיצויים בגין נזק גוף עקב טפול שיניים רשלני שבוצע בתובעת.

משהועבר הנטל ולאור הראיות שהוצגו, אני סבורה כי הנתבע הוכיח שהוא אינו אחראי כלפי התובעת גם בכובעו כרופא אחראי ואסביר: א. כזכור, המרפאה הגישה כתב תביעה שכנגד כנגד התובעת במסגרתו צוין מפורשות כי מי שהתקשרה עם התובעת היא המרפאה והיא זו שגם קיבלה את התשלומים עבור הטיפולים שרופא מטעמה ביצע בתובעת.

...

לנוכח מכלול הנסיבות, העדויות והראיות שנשמעו הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכחה גם אחריותו של הנתבע כרופא אחראי במרפאה.

סוף דבר: בהינתן האמור עד כאן התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף מע"מ. באשר לתשלום יתרת האגרה - בהתאם לפסק הדין החלקי מיום 2.12.20 אגרת בית משפט זו תתחלק בין התובעת והנתבעים 1,3,4,5 בחלקים שווים.