פתח דבר
זוהי תביעה לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע, יליד 06/10/1954, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 17/11/2009 (להלן: "התאונה"), כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").
ת: הייתי באזור תעשייה בשפרעם, חוזר לנצרת, נכנסתי בטעות לכביש צר וארוך מאוד.
ועוד, בסיכומיה של הנתבעת לא מצאתי כל היתייחסות, לא לחיוב ולא לשלילה, לטענת התובע, כי שרידי רכבו נילקחו על ידה, במסגרת הליך הפצוי בגין ניזקי הרכוש שנגרמו לרכב.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, ובכלל זה התעוד הרפואי שהוגש, על הטיפולים הרפואיים שהוענקו לתובע, ובהיתחשב בנכות הרפואית שנקבעה, הגעתי לכלל מסקנה כי יהא זה ראוי לחלק את תקופת העבר לצורך חישוב הפסדי שכר כדלקמן:
תקופה א': הפסד שכר מלא לתקופה של 4 מיום התאונה:
6,500 ₪ × 4 חודשים = 26,000 ₪.
...
ועוד, בסעיף 8 לתצהירה העידה פאטמה, כי:
"נוכח אותה החמרה במצבו, כיום בעלי נזקק לעזרה וסיוע אינטנסיביים בהיקף גדול יותר ובשל כך, הפסקתי לעבוד בחברת אריג שם עבדתי משרה מלאה לאחר שפיטרו אותי לאור העדרויותיי הרבות, והתחלתי לעבוד בחברת רנד במשרה חלקית שם אני עובדת באותו היקף משרה עד היום".
אין בידי לקבל עדות פאטמה לפיה עקב התאונה נזקק התובע לעזרה שלה באופן אינטנסיבי עד כי נאלצה להיעדר מעבודתה.
הנתבעת לא עמדה בנטל זה.
לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום לניכוי רעיוני, וכל שחב ניכוי הוא הסך של 15,500 ₪, ששולמו לתובע כדמי פגיעה.
סוף דבר
אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 325,200 ₪ (לאחר ניכוי תשלומי המל"ל).
