תביעה לפיצוי בגין חיוב עבור שירותי חניה וטלפון

עוד תובעת התובעת הוצאות שנגרמו לה בגין עלות הריבית על ההלוואות שנאלצה לטענתה ליטול לשם תשלום החובות אליהם נקלעה, משהנתבעים לא השיבו לה את כספה, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

עוד טוענת התובעת, כי לא היתה לה כל סיבה למשוך כספים בסכומים גדולים בתקופה הרלוואנטית, שכן לא היתה חייבת כספים לאיש ולא ביצעה שום רכישות באותה תקופה.

אמנם, כאשר קיימים יחסי קירבה מיוחדים בין נותן הכספים לבין מקבלם, נוצרת חזקה הפוכה בדבר מתנה (ע"א 34/88 ‎ג'וזפינה רוטנברג רייס‎ ‎נ. עזבון המנוחה חנה אברמן ז"ל, פ''ד מד(1) 278 [1990], אך: "חזקה זו מצומצמת רק לקשרים אשר בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל כאשר מדובר ביחסים שבהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר" (ע"א 3829/91 וואלאס נ' גת פ"ד מ"ח (1) 801).

התובעת אישרה אמנם, כי בדירת הוריה היו קו טלפון ואינטרנט, אך דחתה את הטענה לפיה היא שילמה עבור הטלפון ושרותי האנטרנט בדירת הוריה, והעידה כי תשלום זה נעשה עבור המסעדה (עמ'25, ש' 6-14).

...

לסיכום לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 57,106 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.14 (מועד לקיחת ההלוואה השניה, לשם האחדה).

לסיכום, אני מקבלת את התביעה, בחלקה, ומורה כדלקמן: הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 70,285 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת, בגין שכר טרחת עורך דין סך של 16,380 ₪ והוצאות אגרה חלקיות בסך 2,500 ₪.

  לפניי תביעותיהם ההדדיות של הצדדים, במסגרתן עלי להכריע, האם העובד, מר ולרי סורוצינסקי (להלן – התובע) זכאי לזכויות שונות הנובעות מעבודתו אצל המעסיק, חברת מחץ שליחויות א.ד. בע"מ (להלן – הנתבעת) ומסיומה, והאם יש לחייב את התובע בגין גרימת נזקים שלטענת הנתבעת גרם לה ובנוסף להורות על קזוז תשלומים ששולמו לו ביותר, לדבריה.

בתביעתו תבע התובע זכויות כגון: שכר עבודה, חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים ופצוי בגין פיטורים שלא כדין.

לאחר כשעה וחצי הגיע למשרדי הנתבעת והודיע כי הקטנוע חונה ברחוב צדדי שאינו בקירבת המשרד.

לאחר כ- 15 דק' הגיע גרר לנקודה אשר דווחה על ידי התובע, אך הקטנוע לא היה שם. למרות זאת, לא ניתן היה ליצור עמו קשר טלפוני וכל ההתכתבות נוהלה באמצעות הואטסאפ.

על כן תבעה ממנו תשלום בגין ההוצאות שנגרמו לה: תשלום עבור גרירת קטנוע (שלא בוצע מאחר שנשלח לנתבעת מיקום שגוי); תשלום בגין פריצת מנעול וגרירת הקטנוע; תשלום בגין תיקון GPS בעקבות חבלה; תשלום בגין קבלת שירותי שליחויות מחברה אחרת; החזר שכר ששולם ביתר; החזר עבור שימוש חורג בדלק; תשלום בגין טפול שבוצע עקב שימוש חורג; תשלום עבור בלאי בלתי סביר של הקטנוע ותשלום עבור אי מתן הודעה מוקדמת.

...

על כן, דין רכיבים אלה להידחות.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,140 ₪ עבור הרכיבים הבאים: הפרשי שכר עבודה – 3,060 ₪ וחופשה - 1,080 ₪.

מכאן, שבפועל תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,604 ₪.

לפני תביעה בסדר דין מהיר על סך 18,000 ₪ במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעות,ביחד ולחוד, לפצותו בגין נזק נטען שניגרם לרכושו שהונח בתוך רכבו אשר חנה בחניה ציבורית עירונית בהרצלייה.

לבסוף, הצהיר התובע כי פנייתו למבטחת רכבו לשם פיצויו עבור הרכוש שנגנב ממנו , ברם הוא נענה על ידה בשלילה, שכן עמדת חברת הביטוח הייתה, כי אין כסוי בטוחי בפוליסה לאביזרים "אשר נרכשו יחד עם הרכב". בתצהירו שב התובע וצרף הצעת מחיר לרכישת טלפון בסכום כולל של 4,350 ₪ כולל שיחזור והעברת מידע ומס ערך מוסף (הצעה מיום 27.5.2020).

התובע טען כי התשלום בגין החניה, בהיותו תושב הרצליה, מבוצע "באמצעות" מיסים ערוניים (ארנונה או היטל ביטחון), אך דומה כי אין צורך להכריע בסוגיה זו, שכן גם אם אניח שהתובע שילם עבור שירות החנייה בצורה כזו או אחרת, אף שניכנס למקום ללא רכישת כרטיס כמו תושבים שאינם תושבי הרצלייה – אין בכך כדי להכריע את מבחני העזר האחרים.

...

נמצאנו, אם כן, למדים, כי קביעת סטנדרט זה עשוי לייקר את החוזה שבין הצדדים ואת התשומות הנדרשות ממפעיל החניון אשר תגולגלנה על המשתמשים בשירות (או משלמי המיסים העירוניים).

התובע לא פירט דיו מדוע הדבר מוצדק, ובחינת הנסיבות אינה מביאה למסקנה כי אופן הפעלת החניון לוקה ברשלנות מעצם אי הפעלת שירותי שמירה בו או פיקוח אחרים על החפצים המונחים בתוך הרכבים.

מטעמים אלה, דין טענות התובע במישור הנזיקי – להידחות אף הן. סיכום ומסקנות נוכח האמור, אני מורה על דחיית התובענה.

בראשית 2012 איתר את הטלפון של עופר והציג בפניו את אגיפ ואת התכנית שלה עבור המיתחם.

היא לא סתרה את עדות עו"ד שטילמן בענין זה. חתימת החוזה בנגוד לגרסת יונה בכתבי בי דין כאילו החוזה הוגנב בין מסמכים שנדרשה לחתום עליהם במסגרת תביעת פצויי בשל הפקעה, העידה יונה שעו"ד שטילמן לא אמר לה שהיא חותמת על מסמכים בקשר להפקעה אלא השיב בחיוב כשיונה שאלה אותו אם המסמך הוא בקשר לפרדס.

נזכיר, שיונה לא הכחישה את חתימתה על החוזה, ועליה הנטל להוכיח שלמרות שחתמה על החוזה, והיא יודעת לקרוא היטב, לא ידעה על מה היא חותמת והיא חתמה לפי מיטב ידיעתה על מיסמך אחר (ע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבנין בע"מ נ' חנה מנצור, לד(4) 29 (1980) ועוד).

על פי סעיף 48(א) לפקודת הראיות אין עורך דין חייב למסור כראיה דברים ומסמכים שהוחלפו בינו לבין לקוחו שיש להם קשר עינייני לשירות המקצועי, ועל פי סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, עורך דין לא יגלה דברים ומסמכים שהוחלפו בין הלקוח לבינו שיש להם קשר עינייני לשירות המקצועי, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון או החסינות, אך העובדה שעורך הדין לא נימנע מלהעיד ולגלות דברים ומסמכים שהוחלפו בינו לבין הלקוח אינה אומרת שהוא אינו מייצג את הלקוח.

שכר טירחה של 15% מהסכום שיפסק בגין תביעה הכוללת הגשת כתבי בי דין, ניהול הליכים מקדמיים במידת הצורך, שמיעת עדים וחקירתם והגשת סיכומים בכתב הוא מידתי וסביר, ואין נימוק המצדיק סטייה מהסכם שכר הטירחה שבין אגיפ לבאי כוחה, כך שיושבו לה הסכומים שהתחייבה לשלם עבור ניהול ההליך.

...

אכן, אלה הנתונים העולים מטבלאות הקצאה ואיזון, אך אני מקבל את טענת עופר שאין לקבוע את שווי המקקקעין המוסכם לפיהם, ומדובר בשינוי חזית, שכן בכתב התביעה נטען שהוסכם בחוזה כיצד ייקבע שווי המקרקעין, על ידי שמאית מוסכמת.

סיכום על פי האמור לעיל, דין התביעה של אגיפ להתקבל ודין התביעה של יונה להידחות.

לפיכך, אני דוחה את התביעה של יונה לאור בתיק 23624-11-20 ומקבל את התביעה בתיק 62006-09-20 וממנה את עו"ד יונתן פרידמן ככונס נכסים של המקרקעין הידועים כגוש 10199 חלקה 61 על מנת שיפעל למכירת המקרקעין, פירעון חובם של יונה לאור ועופר לאואר בסך 4,992,273 ₪ כולל מע"מ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה 30.9.20 עד לפירעון בפועל, והשבת היתרה ליונה לאור ולעופר לאואר לפי חלקיהם במקרקעין.

על כן, אני מחייב את הנתבעים בתיק 62006-09-20 לשלם לתובעת אגרת בית המשפט ועוד שכר טרחה בסך 748,840 ₪ הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.9.20 עד לתשלום המלא בפועל.

תשלום נוסף בהתאם לשעור הפצוי שיתקבל אצל הנתבעת מכל גורם שהוא אגב התביעה: --- 25% בתוספת מע"מ בגין פיצוי עד לסך של 200,000 ₪ ; ---20% בתוספת מע"מ בגין פיצוי מסך של 201,000 ₪ ועד סך של 500,000 ₪; ---17.5% בתוספת מע"מ בגין פיצוי מעל 501,000 ₪.

הפסקת יצוג וזכאות לשכר ראוי – המצב המשפטי במסגרת פסק הדין שניתן בע"א 136/92 ביניש עדיאל - עורכי דין ואח' נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ (פ"ד מז(5) 114, 124) קבע בית המשפט העליון את ההלכה המרכזית בסוגית הפסקת ייצוג וזכאות לשכר ראוי: "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן." בפסק דין שניתן בע"א 8854/06, חיים קורפו ואח' נ' סורוצקין ואח' (פורסם בנבו, 20.3.2008, סעיף 18) (להלן: "פ"ד קורפו") נשנתה הלכה זו והובהרה: "...אכן במקרים מסוג זה, בהם הלקוח אינו מעונין עוד בפרויקט שלשמו היתקשר עם עורך הדין, יש לקרוא תנאי מכללא לתוך ההסכם לפיו לא יהיה זכאי עורך הדין לפצויי ציפיה. כחלק מיסוד האמון של הלקוח בעורך דינו יש לראות גם את הסתמכותו של הלקוח, כי עורך דינו לא יכפה עליו פרויקט אשר הוא אינו רוצה בו עוד ולא ידרוש פצויי ציפיה כאשר מופסק הייצוג המשפטי הנוגע לאותו פרויקט. על כן, הילכת ביניש עדיאל בה נפסק כי במקרה זה זכאי עורך הדין לפיצויים בגין שכר ראוי בלבד ואינו זכאי לפצויי ציפייה, משמרת את יסוד האמון האמור". דהיינו, כאשר לקוח מבקש הפסקת ייצוג, מחויב הוא בתשלום שכר ראוי וזאת להבדיל מפיצויי ציפיה אשר יעמידו את עורך הדין במצב בו היה אילמלא הופסק הייצוג.

היות ובידי הלקוח הזכות להפסקת הייצוג, הרי שהפעלת זכות זו צריך שתעשה בתום לב. על כן יש להוכיח קיומה של סיבה הוגנת להפסקת הייצוג שאם לא כן יכול ויחויב הלקוח בפצוי גבוה יותר כגון פצויי ציפייה (פ"ד קורפו, סעיף 18): "יש להבדיל בין שימור יסוד האמון לבין הפיכת ההסכם בין עורך הדין ללקוח לנייר אשר הנו בגדר המלצה בלבד עבור הלקוח. אין מקום לאפשר ללקוח להשתחרר מן ההסכם אותו כרת עם עורך דין פלוני מבלי להיות חייב בתשלום פצויי ציפיה רק משום שהגיעה אליו הצעה מפתה יותר מעורך דין אלמוני". לאור האמור, יש לבחון האם הודעת הנתבעת על הפסקת הייצוג ניתנה בתום לב ומסיבה הוגנת אם לאו וככל שכן יש לבחון מהו השכר הראוי שיש לפסוק לתובעת.

כך במסגרת שיחה מיום 15.6.17 ביחס לכתב התביעה המתוקן מבהירה התובעת לנתבעת (נספח כז'4 לתיק מוצגים מטעם הנתבעת, עמוד 1 שורה 19 לתימלול): "התובעת: ...וחלק מהדברים את נוגעת בהם והם מחלישים אותנו מאוד ואנחנו, מטעמים מאוד מאוד אסטרטגיים ואז בזמנו בשיחה הקודמת אני אמרתי לך תקשיבי, חנה, את הלקוחה, אנחנו מקבלים ממך את המידע, אבל אנחנו היועצים המשפטיים ואנחנו יודעים איך מיתנהל בית הדין ואנחנו יודעים ברמת האסטרטגיה לאיפה אנחנו רוצים לקחת את התיק שלנו.

כך העידה עו"ד גאון (עמוד 106 שורה 13 לפרוטוקול): "...אני שלחתי קודם לך את הכתב תביעה הסופי במייל, שוחחנו טלפונית, אמרתי לך אני מגישה את זה.

...

בנסיבות אלו סבורני כי לא ניתן להסתמך על נתוני תוכנת "אשפית" כראיה לתוכנן.

כן שקלתי את עדות הנתבעת ביחס לפיצוי שהוצע לה בהתבסס על כתב תביעה מתוקן שניסחה התובעת ולאחר ישיבת קדם משפט בו יצגה ובשים לב להסכם לפיו הנתבעת תשלם שכר בשיעור של 25% מתוך פיצוי שיתקבל עד לסך של 200,000 ₪.

סוף דבר, הנתבעת תשלום לתובעת סך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרה כפי ששולמה, שכר עד בסך של 500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,000 ₪.