תביעה לפיצוי בגין הפרת חוק התקשורת - משלוח דברי פרסומת ללא הסכמה

רקע בהחלטה מיום 18.12.2016 אושרה בחלקה בקשה לנהל תובענה ייצוגית, במסגרתה נטען כי הנתבעת מפרה את הוראת סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התיקשורת"), בכך שכשהיא שולחת הודעת פירסומת ללא הסכמה ובכך שעל מנת למסור הודעת סרוב לקבלת דבר פירסומת היא מאלצת את המנויים להיתקשר למענה טלפוני, ובעת ההמתנה הארוכה למענה היא כופה על המתקשר להאזין לדברי פירסומת נוספים.

בבסיס בקשת האישור עמדו שתי טענות הנוגעות להפרת סעיף 30א לחוק התיקשורת: הראשונה, עניינה במשלוח דברי פירסומת ללא הסכמה מפורשת לקבלתם, זאת בנגוד לסעיף 30א(ב) לחוק התיקשורת (להלן: "העילה בדבר שליחת הודעת פירסומת ללא הסכמה"); השנייה, עניינה בפרסומת ששלחה הנתבעת למנוייה במסרונים (SMS) ללא ציון מספר אליו ניתן לשלוח הודעת סרוב באמצעות מיסרון, וללא מתן אפשרות להסיר את המקבל מרשימת התפוצה בהודעת מיסרון חוזרת, כנדרש בסעיפים 30א(ד)-(ה) לחוק התיקשורת.

הצדדים סבורים כי פיצוי בסך של 10 ₪ מביא בחשבון ראוי את: (1) הנזק שניגרם למנוי הנתבעת שנידרש להמתין למענה קולי במוקד השרות של הנתבעת, תוך שמשמיעים לו פירסומות נוספות של הנתבעת, לרבות נזק ההטרדה ואובדן הזמן; (2) הערכת סכויי התובענה; (3) הסכמת הנתבעת להרחיב את הקבוצה המיוצגת בהליך הפשרה, באופן שמייתר את הצורך בהליכים נוספים; (4) החסכון בזמן שפוטי ובעלויות ניהול ההליך בשל הגעת הצדדים להסדר.

אשר לפצוי בגין העבר אני סבורה כי יש בתשלום סכום של 800,000 ₪ כדי להרתיע את הנתבעת מהישנות מקרים שכאלה, ואני מורה שהסכום יועבר במלואו לקרן לניהול לחלוקת כספים שנפסקו כסעד כהגדרתה בסעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו - 2006, בתוך 60 יום מיום שפסק דין זה ייהפך חלוט.

...

נהיר, כפי שציינו התובעים המייצגים בתגובתם שאם הנתבעת תשלח הודעת ספאם לאחר שהנמען ביקש להסיר עצמו היא תהא חשופה לתביעה בגין כך. אישור הסדר הפשרה המתוקן לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה על תיקוניו, בהתנגדות המתנגד, ובתגובות הצדדים, שוכנעתי כי ההסדר סביר, ראוי והוגן בנסיבות העניין ועל כן נמצא לנכון לאשרו.

אשר לפיצוי בגין העבר אני סבורה כי יש בתשלום סכום של 800,000 ₪ כדי להרתיע את הנתבעת מהישנות מקרים שכאלה, ואני מורה שהסכום יועבר במלואו לקרן לניהול לחלוקת כספים שנפסקו כסעד כהגדרתה בסעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות התשס"ו - 2006, בתוך 60 יום מיום שפסק דין זה ייהפך חלוט.

סעיף 18(ד1)(1) קובע: "קיבל בית המשפט את טענות ההתנגדות, כולן או חלקן, רשאי הוא לפסוק גמול לאדם או לארגון שהגיש את ההתנגדות; בהחלטתו אם לפסוק גמול כאמור ישקול בית המשפט את התועלת שהביאה ההתנגדות לחברי הקבוצה". לאחר ששקלתי את התועלת שהביאה ההתנגדות שהגיש מר עזרא לחברי הקבוצה בנסיבות המקרה אני סבורה שיש לפסוק לטובת המתנגד סך כולל של 3,000 ₪ (מע"מ כלול).

מבוא וטענות הצדדים תביעה לפצוי בשל הפרת הוראות סעיף 30א. לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 ("החוק").

לטענת התובע, פנה לבא כוחו, ששלח ביום 25.1.2018 מכתב התראה בו הנתבע התבקש להפסיק לשלוח את דברי הפרסומת לתובע ולשלם לתובע פיצוי על דברי הפרסומת שנשלחו ללא הסכמה.

נוסף לכך, לטענת התובע, בדברי הפרסומת שנשלחו אליו לא נכתבה המילה "פירסומת". התביעה מתייחסת ל- 81 דברי פירסומת (בכתב התביעה נכתב 84, אך בכתב התשובה נכתב 81), שנשלחו מהנתבע לתובע לאחר משלוח מכתב ההתראה לנתבע.

סוף דבר בנסיבות המקרה, המנעות התובע שלא לשלוח הודעת סרוב באמצעות לחצן "הסר" עולה כדי חוסר תום-לב. לכן, אפילו הופר החוק (לרבות ההפרה הקלה של אי ציון המילה פירסומת על ההודעות בדומה לעניין בן-עמי), בנסיבות, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי כספי.

...

כן נקבע כי הסירוב הבלתי לגיטימי להשתמש בלחצן ה"הסר" והיקף ההפרה הקטן עד מאוד של הנתבעות (אי ציון המילה פרסומת על ההודעות), מובילים למסקנה כי אפילו הופר החוק, בנסיבות, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי כספי כלשהו.

סוף דבר בנסיבות המקרה, הימנעות התובע שלא לשלוח הודעת סירוב באמצעות לחצן "הסר" עולה כדי חוסר תום-לב. לכן, אפילו הופר החוק (לרבות ההפרה הקלה של אי ציון המילה פרסומת על ההודעות בדומה לעניין בן-עמי), בנסיבות, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי כספי.

התביעה נדחית.

סעיף 30א לחוק התיקשורת מגדיר "דבר פירסומת" כ"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת", ואוסר על שליחת דבר פירסומת, בין השאר, באמצעות הודעות מסר קצר (הכוונה ל-SNS - ר.ב) ללא הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב [ראו סעיף 30א(ב) לחוק התיקשורת].

עוד באותו היום שלחה המבקשת למשיבה מכתב בו טענה, כי מדובר בפרסומת המפירה את חוק התיקשורת ודרשה את הסרתו המידית של מספר הטלפון שלה מרשימת התפוצה, וכן פיצוי כספי (לצרכי פשרה) בסך 800 ₪ (ראו מכתב בדוא"ל מיום 21.11.17, נספח 1 לתצהיר המבקשת).

המבקשת, בתביעתה זו, ביקשה לייצג: "כל אדם אשר קיבל דברי פירסומת אשר שוגרו על ידי המשיבה בנגוד לחוק התיקשורת, וזאת בשבע השנים שקדמו להגשת התובענה מושא בקשה זו, וספג עקב כך נזק". טענות המבקשת טענתה המרכזית של המבקשת הנה כי המסרונים ששלחה המשיבה מהוים "דבר פירסומת", וכי הם נשלחו בנגוד להוראות סעיף 30א לחוק התיקשורת, וזאת מבלי שניתנה לכך הסכמת הנמענים וזאת בנגוד לסעיף 30א(ב) לחוק התיקשורת, מבלי שניתנה לנמענים אפשרות להסירם מרשימת התפוצה בנגוד לסעיף 30א(ה) לחוק התיקשורת, וכאשר המשיבה המשיכה במשלוח דברי הפרסומת גם לאחר מסירת הודעת סרוב מפורשת.

בנוסף עתרה המבקשת, כי בית המשפט יורה למשיבה לחדול לאלתר מהפרת חוק התיקשורת וממשלוח הודעות המהוות "דבר פירסומת" שלא בהתאם להוראות הדין.

...

לא שוכנעתי ברמת ההוכחה הנדרשת לשלב זה של ההליך, כי המסרונים ששלחה המשיבה הם בבחינת "דבר פרסומת" בהינתן הגדרת המושג "דבר פרסומת", כאמור בהוראת סעיף 30א(א) לחוק התקשורת.

כך, אינני מקבלת את פרשנות המבקשת כי עצם משלוח הודעה אודות מעבר כתובת יש בה כדי "לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת...", היינו עידוד להוצאת כספים בדרך עקיפה ומוסוות שאינה נובעת באופן ישיר מהמסר הפרסומי.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המבקשת לאשר ניהול התובענה כייצוגית.

התביעה לפיכך היא לפצוי הן בגין הפרת הוראות חוק התיקשורת (לרבות סעיף 30א' לחוק הנ"ל), הן בגין הפרת הוראות חוק הבנקאות.

אף זאת יש לזכור – המחוקק לא ביקש למנוע באופן מוחלט משלוח הודעות על ידי גופים עיסקיים, והאיסור הקבוע בסעיף 30א' הנ"ל – מוגבל למשלוח "דבר פירסומת". במלים אחרות, המחוקק התיר לגופים עיסקיים לשלוח הודעות ללקוחותיהם, אף ללא הסכמה מראש של הלקוח, ככל שההודעות אינן בגדר דבר פירסומת [השווה ת.צ. 4416-09-21 עזרא נ' אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ (15.2.23).

...

סוף דבר: לא מצאתי כל ממש בטענות התובעת בדבר התנהלות לא תקינה של הבנק.

התביעה לפיכך נדחית.

אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות הנתבע (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסך 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום מלא בפועל.

ביום 6.7.2021 במסגרת תא"מ 12012-07-21 הגישו התובעים 4-1, כשהם מיוצגים על ידי התובע 2, תביעה כספית על סך של 12,000 ₪ נגד הנתבעים בגין משלוח 7 דברי פירסומת שנועדו לקדם את עסקי הנתבעים במסרונים, וזאת ללא הסכמתם ותוך הפרת הוראות חוק התיקשורת (להלן: "התביעה הראשונה").

דבר פירסומת" בהתאם לסעיף 30א(א) לחוק הוא: "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך זו או אחרת"; "מפרסם" עליו מוטלת אחריות בגין הפרת חוק התיקשורת, מוגדר בסעיף 30א(א) לחוק התיקשורת "מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו"; "הודעת מסר קצר" היא "מסר בזק הכולל כתב, לרבות אותות או סימנים, או מסר בזק הכולל חוזי או שמע, ומועבר באמצעות רשת בזק אל ציוד קצה של נמען או קבוצה של נמענים;

במקום להיתגונן מפני התביעה ולשאת במשאבי זמן ועלויות שבניהול הליך משפטי, הנתבעים העדיפו לחתום על הסכם פשרה במסגרתו שילמו פיצוי למחיקת התביעה, וכן הוסיפו ונטלו על עצמם התחייבויות נוספות החורגות מהתביעה הראשונה - התחייבות פני עתיד למשלוח דברי פירסומת בהתאם להוראות חוק התיקשורת וחוק הגנת הפרטיות והתחייבות להצגת פרטי המשווקים והמדוורים - ולגביהן והסכימו שהפרת מי מהן תחייב אותם בתשלום הפצוי המוסכם.

...

על רקע זה נחתם ביום 10.8.2021 בין התובעים 4-1 לבין הנתבעים הסכם פשרה במסגרתו הוסכם, מבלי שהנתבעים מודים בטענות התובעים ולצורך מחיקת התביעה הראשונה, כי הנתבעים ישלמו לתובעים 4-1 סך של 1,000 ₪ (סעיף 1) והנתבעים התחייבו לעבוד על פי חוק התקשורת וחוק הגנת הפרטיות ממועד חתימת הסכם הפשרה (סעיף 4) וכן להעביר בתוך 7 ימים לתובעים את פרטי המשווקים, המדוורים ומי שלקח חלק בהפצת דברי הפרסומת לתובעים ואת הסכם התקשרות או חשבונית (סעיף 5) (להלן: "הסכם הפשרה").

בסעיף 1 להסכם הפשרה הוסכם כי הנתבעים ישלמו לתובעים 1-4 לצורך מחיקת התביעה הראשונה תשלום בסך של 1,000 ₪.

את טענת הנתבעים שיש להפחית את הפיצוי, אין בידי לקבל.

לסיכום; מכל האמור הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים 1-4 סך של 16,000 ₪; לתובע 5 סך של 750 ₪ ולתובע 6 סך של 250 ₪.