מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה לפיצוי בגין הפרת חוק הספאם וחוק הגנת הצרכן

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2018 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

עניינה של התביעה הטרדה נטענת במסרונים ובשיחות טלפון שיווקיות ללא הסכמתו המפורשת של התובע וזאת לטענתו תוך הפרה של הוראות סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: חוק הספם), בנגוד להוראות סע' 3(א)(4) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן) ובנגוד לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות).
באשר לגובה הפצוי יש להבהיר שבניגוד לחוק הספם בו ביקש המחוקק שגובה הפיצויים לדוגמה יתחשב בין היתר בשיקולים של אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו ולפיכך בחר המחוקק לקבוע את אמת המידה לפצוי בגין כל הפרה של חוק הספם; הרי שפיצוי מכוח פקודת הנזיקין בשל חסרון נוחות לא אמור לשקף פיצויים עונשיים או פיצויים לדוגמה, כמו גם לא נושא מטרות של עדוד צרכן למימוש זכויותיו או הרתעה מפני ההפרה.
...
התוצאה: מכל האמור אני מורה לנתבעת לשלם לתובע 1,400 ₪ בתוספת 300 ₪ הוצאות משפט.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2017 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

הנתבעת הוסיפה במכתבה כי התובע אינו זכאי לפיצויים לדוגמה, בין היתר, בשל העובדה שהתובע לא שלח אליה דרישה קודמת בכתב על-פי סעיף 31א(ב) לחוק הגנת הצרכן, שלפיו: "...לא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א), אלא לאחר שהצרכן שלח או מסר בקשה לפי אותו סעיף קטן, בכתב...". עם זאת, הנתבעת הסכימה להשיב לתובע את ההפרש שנגבה ממנו ביתר, בסך 10.1 ש"ח, וכן למסור לתובע תוי קנייה בסכום של 50 ש"ח. מענה זה לא סיפק את התובע, ומכאן התביעה שבפניי.
דברים ברוח זו גם נאמרו במליאת הכנסת בעת הדיון על הוספת סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן (דברי יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ גלעד ארדן, פרוטוקול ישיבה מס' 154 של הכנסת ה-17, 64 (15.10.2007)): "מטרת הצעת חוק זו היא לעודד אכיפה פרטית, בידי הצרכנים, של הוראות מסוימות בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981...". חוק הגנת הצרכן מתוה מספר שיקולים לקביעת גובה הפיצויים לדוגמה, וביניהם, אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, עדוד הצרכן לממש את זכויותיו, חומרת ההפרה, היקפה ונסיבותיה, שווייה הכספי של העסקה ועוד (ראו, סעיף 31א(ה) לחוק).
ככל שהדברים נוגעים, למשל, בתביעות לפיצויים לדוגמה בהתאם לסעיף 30א לחוק התיקשורת (במה שמכונה, "חוק הספם"), הרי שבתי המשפט הוצפו גם הוצפו בתביעות.
לבסוף, בפסיקת בתי המשפט הוכרה האפשרות, במקרים שבהם לא היתקיימו התנאים לפסיקת פיצויים לדוגמה, לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין נזק לא ממוני או הוצאות משפט בשיעור המבטא, בין היתר, שקולי הרתעה והכוונת היתנהגות (לדוגמאות שונות ראו, עניין לוי, בפיסקאות 25-23; ת"ק (ת"א) 52946-09-14 ורקשטל נ' פלאפון תיקשורת בע"מ, פיסקה 10 (19.4.2015); ת"ק (ת"א) 45333-05-15 ברונשטיין-סויסה נ' מרום שירותים ואחזקה בע"מ (13.12.2015); דוגמה נוספת התעוררה ברע"א 9615/05‏ שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, פיסקה ה(6) (5.7.2006), הדן בחוק להגבלת העישון במקומות צבוריים תשמ"ד-1983, שם נקבע כי אומנם על הפצוי הנפסק בגין הפרת חוק זה לשקף גם שקולי הרתעה, אולם שומה לציין שבית המשפט העליון גם העיר כי "קביעת פיצוי כזה היא בחצריו של המחוקק" וכי "דומני ש'הכדור העקרי' מצוי בתחומו של המחוקק").
...
כפי שפורט לעיל, אין מקום להיעתר לסעד זה. מכאן, כי דין התביעה להידחות.
יתכן שבמקרים שונים כאשר תביעה לפיצויים לדוגמה נדחית, אולם מתברר שהנתבע אכן פעל שלא כדין, אין מקום לעשות צו להוצאות על מנת לעודד הגשת תביעות מסוג זה. עם זאת, בענייננו, התובע הוא עורך-דין, והכיר את הוראות החוק, לרבות סעיף 31א(ב) לחוק על דרישת הכתב שבו.
אשר על כן, התביעה נדחית.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בפניי תביעה לפצוי התובע בסכום של 8,000 ₪ בגין שלוש טענות: האחת – משלוח 4 דברי פירסומת באמצעות הדואר האלקטרוני (להלן: "4 המיילים") בנגוד להוראות סעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק הספם"); השניה – אי זהוי עסקו של הנתבע במייל ואי זהוי העוסק בעסקת מכר מרחוק בנגוד להוראות סעיפים 2(א)(6), סעיף 2ג וסעיף 4ב(2) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1982 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); והשלישית – בחדירה לפרטיות, בפגיעה באוטונומיה, בהטרדה, בעוגמת נפש ובהפרעה למהלך התקין של היום בנגוד להוראות חוק הפרטיות.
לפיכך עותר התובע לקבל סך של 4,000 ₪ בגין 4 המיילים שכל אחד מהם בהתאם לחוק הספם מזכים בסכום של 1,000 ₪ כל אחד בגין הפרת חוק הספם, וכן בסך של 1,000 ₪ נוסף בגין עבירה על חוק הגנת הצרכן, שבו יש אפשרות לקבלת פיצוי לדוגמא עד 10,000 ₪, ובפיצוי לדוגמא בסך של 3,000 ₪ בגין הפרת הוראות לפי חוק הגנת הפרטיות ובגין עוגמת נפש, והשחתת זמן.
...
חוק הגנת הצרכן קובע כי: "צרכן" – מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי"; מקובלת עליי טענתו של הנתבע כי לא היה מחוייב ליתן לתובע את מספר זיהוי העוסק מאחר ולא נקשרו הצדדים בעסקה כלשהי במסגרת המיילים, גם לא בעסקה מרחוק, וכי על פי חוק הגנת הצרכן הרי שהנתבע היה נדרש לספק פרטי הזיהוי של העוסק רק בעת רכישת המוצר כאמור בסעיף 4 לחוק הגנת הצרכן והמקרים המפורטים שם. לא מצאתי כי הנתבע הפר כל הוראה בענין זה. ממילא לא מצאתי או התרשמתי כי התובע נדרש לטרוח באופן קיצוני כדי לגלות את מספר העוסק המורשה, אותו הוא ניסה לאתר אלא לצורך הגשת התביעה, והדבר מדבר בעד עצמו.
לפיכך דינה של עילה זו אף היא להידחות, ולא לזכות בפיצוי כלשהו.
סוף דבר מכל האמור, ולאור העובדה כי גם התובע בעצמו היה נכון לתרום את הסכום שייפסק לתרומה, מצאתי לחייב את הנתבע בסך כולל של 250 ₪ אשר ישולמו כתרומה בלבד לתובע, לאחר שהתובע יציג לנתבע קבלה ששילם בעצמו תרומה בסך של 250 ₪ לעמותה ללא כוונת רווח כפי שימצא התובע לנכון.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה: על אף שהדבר כלל לא נטען בכתב התביעה, מעיון בנספחיו ומעיון בכתב ההגנה ניתן להבין, כי התובעת עומדת על זכותה לקבלת פיצוי לדוגמא מכח סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן" ו/או "החוק") ו/או פיצוי עונשי מכח סעיף 23 לחוק.
ככל שהדברים נוגעים, למשל, בתביעות לפיצויים לדוגמה בהתאם לסעיף 30א לחוק התיקשורת (במה שמכונה, "חוק הספם"), הרי שבתי המשפט הוצפו גם הוצפו בתביעות.
לבסוף, בפסיקת בתי המשפט הוכרה האפשרות, במקרים שבהם לא היתקיימו התנאים לפסיקת פיצויים לדוגמה, לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין נזק לא ממוני או הוצאות משפט בשיעור המבטא, בין היתר, שקולי הרתעה והכוונת היתנהגות (לדוגמאות שונות ראו, עניין לוי, בפיסקאות 25-23; ת"ק (ת"א) 52946-09-14 ורקשטל נ' פלאפון תיקשורת בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 10 (19.4.2015); ת"ק (ת"א) 45333-05-15 ברונשטיין-סויסה נ' מרום שירותים ואחזקה בע"מ [פורסם בנבו] (13.12.2015); דוגמה נוספת התעוררה ברע"א 9615/05‏ שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה ה(6) (5.7.2006), הדן בחוק להגבלת העישון במקומות צבוריים תשמ"ד-1983, שם נקבע כי אומנם על הפצוי הנפסק בגין הפרת חוק זה לשקף גם שקולי הרתעה, אולם שומה לציין שבית המשפט העליון גם העיר כי "קביעת פיצוי כזה היא בחצריו של המחוקק" וכי "דומני ש'הכדור העקרי' מצוי בתחומו של המחוקק").
...
אני מקבל את טענת סטימצקי, כי במקרה נשוא התביעה נוצר כשל נקודתי / פגם נקודתי במתן שירות ואיני סבור, כי המדובר בשיטה (כטענת התובעת), וממילא בפני מונחת מחלוקת בין שני צדדים ותו לא התובעת לא הציגה בפני אף ראיה, ולו המינימלית ביותר, שיש בה כדי לתמוך בטענותיה החמורות כלפי סטימצקי.
התובע יישא בשכר-טרחת בא-כוח הנתבעת בסכום של 1,000 ש"ח. כל האמור לעיל בפסק הדין בעניין שוורץ מקובל עלי.
גם אני מחזיק בדעה, כי אין כל מקום, בנסיבות העניין, לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני וכי דין התביעה להידחות.
לסיכום: התביעה נדחית והתובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כמו כן תובע התובע פיצויים בסך 4,000 ₪ בשל הפרת חוק הגנת הפרטיות, וסך של 4,000 ₪ בשל איסור הטעה בפרסומת ואיסור השפעה בלתי הוגנת לפי חוק הגנת הצרכן.
ההלכה שהשתרשה בפסיקות בתי המשפט בעינייני "ספם", מחמירה על המפרסמים וקובעת כי עליהם הנטל לשכנע את בית המשפט כי הם לא הפרו את הוראות סעיף 30א לחוק.
...
לאחר ששקלתי את הדבר והבאתי בחשבון גם את מצבה האישי של הנתבעת כפי שבא לידי ביטוי בכתבי טענותיה ובדיון, אני קובע כי הנתבעת תשלם בגין כל אחת משמונה ההודעות ששלחה, סך של 750 ₪, קרי 6,000 ₪.
סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע 6,000 ₪.
אשר להוצאות משפט, גם בענין זה אבוא לקראת הנתבעת ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט מופחתות בסך 1,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו