הנתבעת הוסיפה במכתבה כי התובע אינו זכאי לפיצויים לדוגמה, בין היתר, בשל העובדה שהתובע לא שלח אליה דרישה קודמת בכתב על-פי סעיף 31א(ב) לחוק הגנת הצרכן, שלפיו: "...לא תוגש נגד עוסק תביעה לפיצויים לדוגמה לפי סעיף קטן (א), אלא לאחר שהצרכן שלח או מסר בקשה לפי אותו סעיף קטן, בכתב...". עם זאת, הנתבעת הסכימה להשיב לתובע את ההפרש שנגבה ממנו ביתר, בסך 10.1 ש"ח, וכן למסור לתובע תוי קנייה בסכום של 50 ש"ח. מענה זה לא סיפק את התובע, ומכאן התביעה שבפניי.
דברים ברוח זו גם נאמרו במליאת הכנסת בעת הדיון על הוספת סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן (דברי יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ גלעד ארדן, פרוטוקול ישיבה מס' 154 של הכנסת ה-17, 64 (15.10.2007)): "מטרת הצעת חוק זו היא לעודד אכיפה פרטית, בידי הצרכנים, של הוראות מסוימות בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א–1981...". חוק הגנת הצרכן מתוה מספר שיקולים לקביעת גובה הפיצויים לדוגמה, וביניהם, אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, עדוד הצרכן לממש את זכויותיו, חומרת ההפרה, היקפה ונסיבותיה, שווייה הכספי של העסקה ועוד (ראו, סעיף 31א(ה) לחוק).
ככל שהדברים נוגעים, למשל, בתביעות לפיצויים לדוגמה בהתאם לסעיף 30א לחוק התיקשורת (במה שמכונה, "חוק הספם"), הרי שבתי המשפט הוצפו גם הוצפו בתביעות.
לבסוף, בפסיקת בתי המשפט הוכרה האפשרות, במקרים שבהם לא היתקיימו התנאים לפסיקת פיצויים לדוגמה, לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין נזק לא ממוני או הוצאות משפט בשיעור המבטא, בין היתר, שקולי הרתעה והכוונת היתנהגות (לדוגמאות שונות ראו, עניין לוי, בפיסקאות 25-23; ת"ק (ת"א) 52946-09-14 ורקשטל נ' פלאפון תיקשורת בע"מ, פיסקה 10 (19.4.2015); ת"ק (ת"א) 45333-05-15 ברונשטיין-סויסה נ' מרום שירותים ואחזקה בע"מ (13.12.2015); דוגמה נוספת התעוררה ברע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, פיסקה ה(6) (5.7.2006), הדן בחוק להגבלת העישון במקומות צבוריים תשמ"ד-1983, שם נקבע כי אומנם על הפצוי הנפסק בגין הפרת חוק זה לשקף גם שקולי הרתעה, אולם שומה לציין שבית המשפט העליון גם העיר כי "קביעת פיצוי כזה היא בחצריו של המחוקק" וכי "דומני ש'הכדור העקרי' מצוי בתחומו של המחוקק").
...
כפי שפורט לעיל, אין מקום להיעתר לסעד זה. מכאן, כי דין התביעה להידחות.
יתכן שבמקרים שונים כאשר תביעה לפיצויים לדוגמה נדחית, אולם מתברר שהנתבע אכן פעל שלא כדין, אין מקום לעשות צו להוצאות על מנת לעודד הגשת תביעות מסוג זה. עם זאת, בענייננו, התובע הוא עורך-דין, והכיר את הוראות החוק, לרבות סעיף 31א(ב) לחוק על דרישת הכתב שבו.
אשר על כן, התביעה נדחית.