תביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה רכישת מכונת כביסה פגומה

השתלשלות האירועים בקצרה:- ביום 3.4.19 הגיש המשיב תביעה נגד המבקשת, בסדר דין מקוצר, לפצוי על סך של 220,500 ₪ בגין הפרת הסכם מיום 3.9.14, לרכישת דירה ברחוב סוקולוב 24 בבת-ים, שנרכשה על ידו ועל ידי אישתו.

(רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה ולטלוויזיה בבית אל על (10.7.01) וכן ע"א 146/85 ציון גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (17.9.87).

גם אם לא יקבל בית המשפט כי אי הופעתו של המצהיר נבעה מנסיבות מוצדקות, הרי בשים לב כי המדובר בהעדרות מדיון אחד בלבד, אזי מדובר לכל היותר בהתרשלות של ב"כ (דאז) של המבקשת שהיה צריך להבהיר אודות חובת ההתייצבות לדיון אך אין המדובר בהתעלמות מן ההליך או זילזול בוטה בביהמ"ש. באשר לשיקולי הצדק שעל בית המשפט לשקול נטען כי בפסק הדין נפל פגם היורד לשורשו של הליך, שכן המבקשת לא הייתה מודעת לקיומה של החלטה מיום 14.11.19 כמו גם לזו מיום 19.12.19.

...

פסה"ד מיום 7.1.20, ניתן לאחר בקשה חוזרת למתן פס"ד, לאחר שבקשת המבקשת לאורכה להפקדה נדחתה – החלטתי לראות בה החלטה שניתנה במעמד צד אחד ולבטלה בכפוף לתשלום הוצאות.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת הביטול, בתשובה ובתגובה לה, וכן עיון בכתבי הטענות של הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה לביטול ההחלטה מיום 14.11.19 להידחות.

בנסיבות אלו, אני מקבלת את הבקשה לביטול פסה"ד מיום 7.1.20, ונותנת אורכה למבקשת לקיים האמור בהחלטה מיום 14.11.19, עד ליום 25.5.20, בכפוף לתשלום הוצאות למשיב בסך של 7,500 ₪ גם כן עד מועד זה. למעלה מהצורך ועל מנת לייעל ההליך, מפנה תשומת לב הצדדים להלכה הפסוקה שנקבעה לאור מצב החירום המיוחד, בשל הודעת שר המשפטים בהתאם לתקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד) תשנ"א-1991 כי מועדים שנקצבו בתאריך קונקרטי הינם מחייבים ונמנים.

לפניי תביעה כספית בסך 10,000 ₪ שעניינה אספקת מכונת כביסה פגומה שגרמה לתובעים לנזקים בשל הכתמת בגדים שאינם ניתנים להסרה.

ביום 2.10.2019 רכשו התובעים את מכונת הכביסה מסוג סאמסונג (להלן המכונה) ושילמו תמורתה סך של 1,889 ₪.

בשל הפרת החוזה אף נגרמו לתובעים נזקים רבים בשל הכתמת בגדים רבים, וכן עוגמת נפש בשל גרירתם מעל לשנה ללא פיתרון.

התובעים עותרים בכתב התביעה להורות על ביטול החוזה, השבת הכספים ששלמו בעבור המכונה וכן פסיקת פיצויים בשל הנזקים הממוניים שנגרמו להם ונזקים שאינם ממוניים לרבות עוגמת נפש, מניעת הנאה מהמוצר, ביזבוז זמן בשל שיחות הטלפון לצורך קבלת שירות, המתנה לטכנאי ועוד.

...

אין בידי לקבל עמדה זו. להופעת הכתמים יכולות להיות סיבות שונות שאינן בהכרח פגם במכונה, לרבות שימוש לא נכון, בעיות תחזוקה ועוד.

גם לו אקבע כי די בהופעת הכתמים כדי להעביר הנטל לכתפי הנתבעות כגורם המקצועי, עדיין לא יהיה בכך כדי להועיל לתובעים, מאחר וסבורני כי הנתבעות פעלו לבדיקת המכונה באמצעות מספר טכנאים מטעמם ואף נטלו את הבגדים המוכתמים לבדיקת מעבדה.

לאור כל האמור לעיל, משלא הורם נטל ההוכחה, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

בית המשפט הוסיף והגדיר בהחלטתו המאשרת את התביעה כייצוגית את חברי הקבוצה התובעת באופן הבא – "כל מי שרכש פוליסת הרחבת אחריות מהנתבעת בגין מכשירי חשמל של חברת קרדן, אשר הייתה בתוקף בשנת 2013" תוך שהוא מוסיף וקובע כי בגדר הקבוצה האמורה תיכלל תת קבוצה שהוגדרה – "כל מי שפנה אל הנתבעת לקבלת תיקון ונידרש בפועל לשלם בגין החלפת חלקי החילוף" כאשר עילת התביעה שאושרה היא עילת תביעה חוזית בדבר הפרת הסכם בין הצדדים.

כעבור זמן נשלח לבני הזוג מהנתבעת הסכם מודפס בו צויין מפורשות כי האחריות היא בגין שרותי טכנאי וחלפים כאחד, ולשונה – "תעודת אחזקה זו , היא בעד עשיית שירותי האחזקה הדרושים לפעולתו התקינה של המכשיר שברשותיכם, ובעד החלפת חלקים מכניים, חשמליים ואלקטרונים פגומים הנדרשים לתיקונו של המכשיר. התורה שהתקבלה בגין תעודת האחזקה היא בעד שרותי אחזקה וחלקי חילוף כפי שצויינו לעיל בלבד..." (ראו נספח 2 לתצהיר) לטענת התובעים ביולי 2014 היתקלקלה מכונת הכביסה ואולם כאשר התקשרו התובעים לנתבעת לצורך קבלת שירות נאמר להם כי תנאי האחריות השתנו וכי לאחר 1.1.13 נידרש תשלום עבור החלפים, שכן קרדן הפסיקה לספק לנתבעת חלפים אלו.

כך גם העידה הגב' יפה אייזנבך כי רכשה מהנתבעת בשנת 2008, בסכום של 1,400 ₪, אחריות הן לחלפים והן לביקורי טכנאי עבור מכונת כביסה באוקנכט, הדברים נאמרו לה באופן ברור ע"י טכנאי הנתבעת, וכן נרשמו בברור - תחילה על גבי הקבלה נספח 2 לתצהירה ולאחר מכן במסגרת הסכם סטנדרטי מודפס ששלחה לה הנתבעת, הכולל את פרטיה (סע' 2-42 ו- 52-55 לתצהירה ועדותה עמ' 299-309 לפר').

הסעד המגיע לחברי הקבוצה הסעד אשר אושר לתביעה במסגרת התובענה היצוגית בהחלטת בית המשפט מיום 23.10.17 בצד עילת ההפרה החוזית של הסכם ההיתקשרות בין הצדדים הוא – "השבה ובנוסף פיצויים בגין נזק בלתי ממוני שניגרם לכאורה לתת חברי הקבוצה" (סע' 105 ה' להחלטה לאנשור התביעה כייצוגית).

...

בנסיבות העניין אני סבור כי יהיה ראוי לפסוק לכל אחד מחברי תת הקבוצה המונה 962 חברים סך נוסף של 70 ₪ בנוסף לאותם 80 ₪ שנפסקו לכלל חברי הקבוצה.

מינוי מפקח על ביצוע פסק הדין מכוח סע' 20 (ו) לחוק תובענות ייצוגיות, אני ממנה את רוה"ח עופר אלקלעי כמפקח על ביצוע פסק הדין (להלן - המפקח).

סיכום אני מקבל את התובענה הייצוגית, כמפורט לעיל.

לאחר שהפגם תוקן במהלך הדיון המשפטי, כאמור, בית המשפט חייב המשיבים בפצוי בגין עגמת הנפש וההוצאות הממשיות שהיו כרוכות בהוכחת התביעה, כמו חוו"ד מומחה, בדיקות וכיו"ב. טענת הצדדים: המערערת טוענת, כי בקביעת הצדדים את הפצוי המוסכם בסך 130,000 ש"ח, בחנו הם את הנזק האפשרי במקרה של הפרת ההסכם, גם בהיבט של הקף העסקה.

משמע, הדירה נרכשה בשנת 2015, התביעה הוגשה ביולי 2016, ובמשך כ - 5 שנים, נאלצה המערערת לחיות כאשר מקלחת אחת מושבתת בדירתה והשמוש במכונת הכביסה הוא אימפרוביזורי, כדי שלא ינזלו מים לשכן.

...

סוף דבר - אני מקבלת הערעור ומחייבת המשיבים יחד ולחוד לשלם למערערת חלק מהפיצוי המוסכם בשיעור של 71,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 10.7.16 ועד התשלום בפועל.

פיצוי בגין הפרת הסכם בסך 10,000 ₪ ולצרכי תביעות קטנות הועמדה התביעה על סך 27,975 ₪.

בסעיף 3.1 להסכם הרוכשים ויתרו על טענות ביחס למצב הדירה ועל טענות מסוג של פגם או מום בדירה.

נטען כי הדירה הושכרה על ידי התובעים לשוכרת שנראה כי מכונת הכביסה הותקנה בה באופן לא נכון והדבר גרם לנזילות ובעיות ואין לכך קשר לנתבעים.

...

לאחר עיון בטענות מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) בית משפט לתביעות קטנות נועד לפתיחת שערי בית משפט בפני "אזרח הקטן", כך שיתאפשר לו לנהל הליך זמין, יעיל ומהיר לבירור תביעה בסכום שאינו גבוה יחסית.

התובעים ממקדים את ההתחייבות המפורשת לסך של 8,000 ₪ (סעיף 6 לבר"ע) וטוענים, כי על סמך אותה הבטחה מפורשות צריכים לשלם להם לפחות סכום זה. טיעונם של המבקשים בהחלטה מובן לי, אולם אני סבורה, בכל זאת, כי אין מקום להתערבות ערכאת ערעור.

אולם, כאשר מונה מומחה על ידי בית משפט בהסכמה, חוות דעתו ותשובותיו לשאלות הבהרה היו חד משמעויות ולפיהן העבודות שנעשו בדירה לא נדרשו לצורך תיקון נזילה אצל השכנה, אזי מסקנת בית משפט קמא ולפיה אין לחייב את הנתבעים – המשיבים היא מסקנה סבירה שאין הצדקה להתערב בה. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.