התביעה המשנית היא תביעה לפיצויים בשל נזקים שנגרמו לנישומים, בני הזוג פורת (להלן: "התובעים" או "פורת"), עקב היתנהלות עריית ירושלים (להלן: "הנתבעת") ובאי־ כוחה, בנגוד להסדר חוב שגובש בין הצדדים (להלן: "ההסדר") ופתיחה בהליכי הגבייה והאכיפה של חוב הארנונה מבלי להמציא כדין את ההתראה הקבועה בסעיף 81א1(ב1) לחוק.
גם בחשבונית העסקה שהגישו השליחים לב"כ הנתבעת נכתב כי הנמענים "לא גר[ים] בכתובת". אי לכך, הדבקת מכתב ההתראה במענם הישן ופתיחת ההליכים בחלוף חודש ממועד ההדבקה לא יכולים היו להחשב כפתיחת הליך גבייה שבוצע כדין, והנתבעת איננה זכאית לשיפוי אודות שכר טירחה בגין הליכי גבייה שניפתחו שלא כדין.
בהחלטה אחרת (ת"א [שלום י-ם] 31543-10-17 גרינבוים נ' עריית ירושלים [נבו 22.10.2020]) עסק בית המשפט בסקירה של מדיניות הפצוי הנוהגת בנזקים בלתי־ממוניים שנגרמו בנסיבות חמורות יותר ובעילה דומה של הטלת עיקול בלתי־צודק.
...
הזיק הקטן שהצית את המחלוקת נוגע לזכאות הנתבעת לשיפוי שכר הטרחה לב"כ הנתבעת (בסך כולל של 978 ₪, בניכוי התשלומים שכבר נזקפו כנגד רכיב זה – 148.74 ₪)
קיצור טענות הצדדים
בטרם סקירת הראיות מצא בית המשפט להעיר כי ניהול הליך בראיות ובטענות בהיקף שכזה ותביעת סכומים שכאלה בגין חיוב בלתי מוצדק של שכר טרחת עו"ד בהוצל"פ בסך 976 ₪ אינו אלא "פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו". כאמור בתקנה 4 לתקסד"א 2018.
תוצאות והוצאות
לאור האמור לעיל, התביעה הראשית – מתקבלת בחלקה, בעוד שהתביעה המשנית – נדחית.
הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך של 10,000 ₪.
באיזון בין השיקולים קובע בית המשפט כי הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות מופחתות בסך 5850 ₪, וכן הוצאות משפט הכוללות החזר אגרה בשיעור של 25% מאגרת ההליך העיקרי והחזר הוצאות עדיהם ככל שנפסקו על־פי הוכחות תשלום בכתב.