תביעה לפיצוי בגין הוצאות משפט ושכר טרחה נגד רשות כבאות

כמו כן, נאלצו נקר לשאת בהוצאות שכר טירחת עורך דין עקב היתנהלות אלמוג וזאת עובר להגשת ההליך המשפטי.

השינוי בצורת הגינה הנו כתוצאה מחזרת הערייה מהסכמתה העקרונית לאשר את מיקום רחבות הכבוי בשטח הצבורי הפתוח מחוץ למגרשי הפרויקט ומהאילוץ לעמוד בדרישות הרשות הארצית לכבאות והצלה (להלן: "כיבוי אש") לשם קבלת האישור להיתר הבנייה.

כפי שציין המומחה אורמן בעדותו (בעמוד 19, שורות 18-16 לפרוטוקול): "סך הכל זה לא שהם צריכים לאטום מול חדר זבל, חדר אשפה, סך הכל זה רחבת כיבוי אש, כל השעות שהייתי של לא היו מכוניות שם, אסור לחנות שם, רק אם יש שריפה יבוא מכבי אש". אני מוצאת לקבל את הערכת ירידת הערך בגין הפגיעה בפרטיות כפי שזו נקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, השמאי מר דן אורמן.

בית המשפט העליון כבר הדגיש בעבר בע"א 594/75 חיים ג'רבי נגד הייבלום, ל(2) 673, (22.04.76) כי: "מקום בו על שני צדדים או יותר, לקיים חיובים מקבילים, אין האחד יכול לתבוע את רעהו בשל הפרתו של החוזה אלא אם קיים - או לפחות היה נכון לקיים - את חלקו הוא בחיובים המקבילים" במקרה דנן, אלמוג הראתה נכונות חד משמעית לקיים את חלקה במסירת הדירה לנקר בטרם חלפו 60 ימים ממועד המסירה החוזי ומנגד נקר הראו חד משמעית את העידר נכונותם לקיים את חלקם בתשלום יתרת התמורה לאלמוג עד 7 ימים לפני המסירה, אלא ביקשו לדחות את העברת התמורה לאלמוג עד להכרעה בתביעה אשר באותה עת טרם הוגשה.

לאור האמור לעיל אני מוצאת לדחות את התביעה בגין רכיב זה. ליקויי בנייה לאחר עיון מעמיק בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שמאי המקרקעין ומהנדס הבניה, מר דן אורמן, תשובותיו לשאלות ההבהרה ותשובותיו בחקירתו על ידי הצדדים, אני מוצאת לקבל את חוות דעתו לעניין הליקויים הקיימים ואומדן עלות תקונם ולפיכך מחייבת את אלמוג לפצות את נקר בגין ליקויי הבנייה בסך של 16,380 ₪.

לאחר ששקלתי את שווי הסעד שנפסק והיחס שבינו לבין הסכום שנתבע, את הדרך שבה ניהלו הצדדים את ההליך והעיכובים והסיבוך של ההליך כחלק מניהול ההליך על ידי נקר ובאי כוחם, את מורכבות ההליך, והשקעת המשאבים המוצדקת והראויה בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש אני מוצאת לחייב את אלמוג לשלם לנקר בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד סך כולל של 20,000 ₪.

...

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה בגין רכיב זה. איחור במסירה המועד החוזי למסירת הדירה לנקר היה 24 חודשים לאחר אישור היתר הבניה.

לפיכך אני מוצאת לקבוע כי אי ביצוע המסירה בטרם חלפו 60 יום מהמועד החוזי נבעה מסירוב נקר להעביר לאלמוג את יתרת התמורה, בניגוד להסכם שבין הצדדים, ועל כן נקר אינם זכאים לפיצוי בגין איחור במסירה ותביעתם בגין רכיב זה נדחית.

תביעת נקר בגין יתר רכיבי התביעה נדחית.

התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית בסך 15,634 ₪, דמי שכירות ודמי ניהול בהתאם להתחייבות הנתבע בהסכם שכירות מיום 28.4.11 (להלן: "הסכם השכירות") לפיו שכר מהתובעת משרד בבעלות התובעת ברח' המרד 29 בתל אביב (להלן: "המשרד").

התובעת עותרת לחיוב הנתבע בחוב כאמור לעיל וכן בסך 7,000 ₪ בצרוף מע"מ בגין הוצאות משפטיות.

הנתבע אף נאלץ לשלם קנס לרשות הכבאות משום שמערכת כיבוי האש לא עברה עידכון כנדרש.

ידיעתו של נציג התובעת על קיומו של שוכר המשנה במשרד, שאלה לה הקדיש הנתבע זמן רב בחקירתו הנגדית את הנציג התובעת, יש לה השפעה רק אם הייתה התובעת טוענת להפרת הוראות סעיף 13 בהסכם השכירות ותביעת פיצויים בגין הפרה זו. אלא שאלו לא נתבעו ואף אין לטענה זו כל האיזכור בכתב טענותיה של התובעת.

ככל שהכוונה לשכר טירחת עורך דין בגין ניהול הליך זה, הרי שמדובר בעתירה בלבד הנתונה לשיקול דעת בית המשפט בתום ההליך ככל שהתביעה תיתקבל ותו לא. כך שאין לכלול עתירה זו בסכום התביעה.

...

אשר על כן, התביעה בגין דמי הניהול נדחית.

סוף דבר, כי התביעה מתקבלת רק בכל הנוגע לחיוב בדמי השכירות והנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,150 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24.5.21), ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע את סכום האגרה (760 ₪) וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' בולוס) בת"א 29886-03-18 ות"א 29986-03-18 מיום 30.10.2022, בו קיבל את תביעותיהם של משיבים 14-1 (להלן ביחד: המשיבים) ופסק לטובתם פיצויים בסך כולל של כ-3.3 מיליון ש"ח בתוספת שכר טירחת עו"ד והוצאות משפט.

התביעות הוגשו נגד משיבה 16, אשר העסיקה את המנוחים בעת השריפה (להלן: המעסיקה); נגד משיב 15, אשר השכיר למעסיקה את המחסן בו התרחשה השריפה (להלן: המשכיר ו-המחסן, בהתאמה); ונגד המבקשת, אשר ביטחה את המעסיקה בביטוח חבות מעסיקים ובבטוח צד שלישי.

ראשית משום שהשכיר את המחסן למעסיקה ללא היתר כדין והאריך את תוקף החוזה לאחר פקיעתו, וזאת חרף העובדה שחודשים קודם לכן היתר שבקש לשימוש במחסן לפעילות שאינה חקלאית הותנה באישור מתאים מרשות הכבאות.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

בהינתן מכלול השיקולים האמורים, המסקנה היא כי יש מקום להיעתר לבקשה באופן חלקי, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

הבקשה מתקבלת אפוא בחלקה באופן הבא: המבקשת תעביר למשיבים 9-1 סך של 450,000 ש"ח (בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם כאמור בסעיפים 34(ה)-(ו) לפסק הדין); ולמשיבים 14-10 סך של 1,000,000 ש"ח (בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם כאמור בסעיפים 35(ו)-(ז) לפסק הדין).

לאחר שמומחה בית המשפט ניתח פרטנית את ה"אילוצים" המפורטים לעיל, קבע הוא בעמ' 73 לחוות דעתו כדלקמן: "הנני סבור בסבירות גבוהה כי התארכות גמר ביצוע עבודות הפרויקט הנידון הנו באחריות משותפת של התובעות והנתבעות שכנגד, והנתבעת והתובעת שכנגד, ובין היתר תוך העדר ביצוע העבודות באמצעות כוח אדם מספק והחשת קצב העבודות בהתאם לנדרש ע"י הנתבעת והתובעת שכנגד מחד, והיעדר השלמת תכניות העבודה ודרישות השינויים לרבות היתר הבנייה ותכניות תוספות המרפסות, ואישורי חומרי הגמר ע"י הנתבעת והתובעת שכנגד והעדר נקיטת האמצעים החוזיים אשר עמדו לרשות הנתבעת והתובעת שכנגד לצורך השלמת העבודות בפרק הזמן המיטבי מנגד תוך תרומת גורמים חצוניים שולית. לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים ביחס להתארכות הפרויקט הנידון כפי שהוצגו בפניי ובין היתר טענות הצדדים המפורטות לעיל, ובהיתחשב במכלול האמור לעיל הנני סבור כי חלוקת האחריות בין הצדדים הנדונים ביחס להתארכות הפרויקט הנידון הנה כדלקמן: א. אחריות התובעות והנתבעות שכנגד הנה בגבולות – 40%.

הדרישה לפצוי מוסכם בגין העיכוב סעיף 10.5 להסכם קובע את סכום הפצוי בגין איחור במסירת העבודות המסגרת הפרויקט כך: "... בכל מקרה של עיכוב במסירת העבודות לחברה ו/או לדיירים ו/או לוועד הדיירים ו/או בבצוע כל שלב משלביהן ישלם הקבלן לחברה, כפצוי מוסכם ומוערך מראש את הסכום של 1,000 ₪, בתוספת מע"מ, לכל יום איחור, בעבור חודש האיחור הראשון וסך של 2,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין, עבור כל יום איחור החל מהחודש השני לאיחור. בנוסף לסכום זה, ישלם הקבלן לחברה פיצוי בסך של 15,000 ₪, בתוספת מע"מ, עבור כל חודש של עיכוב בגין הוצאות הפיקוח המתמשך". כפי שכבר ציינתי לעיל, מומחה בית המשפט דחה את דרישת הנתבעת לפצוי מוסכם בגין העיכובים בפרויקט, לאור קביעתו כי הנתבעת היא האחראית בלעדית לעיכוב של 3 חודשים, ומאחר ולעיכוב הנוסף אחראי הצדדים באופן שווה, אזי הדבר מתקזז.

אנגלנדר נחקר בעיניין זה ותשובותיו לא הניחו את דעתי, ראו חקירתו בעמ' 147-153, ועמ' 152 שו' 27-31: " כב' הש' פלינר: נו, אז איפה כל הקבלות האלה? זה מה שהוא שואל. איפה הרכב, איפה הדלק ששילמת על הרכב, איפה... העד, מר אנגלנדר: היינו צריכים להביא . כב' הש' פלינר: איפה מנהל העבודה? עו"ד מנחם: היינו צריכים להביא את זה. היינו צריכים להביא את זה. בסדר". איני סבורה כי המקרה הנידון מצדיק פסיקת פצויי על דרך האומדנה, וראו בעיניין זה ע"א 646/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ, פד"י מב (3) 793 : "בעיניין זה נפסק לא אחת, כי באותם מקרים שבהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים בגינו, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ע"א 711/72 [7], בעמ' 400; ע"א 379/74, 525[8], בעמ' 288; ע"א 355/80 [5] הנ"ל, בעמ' 809)." אין זה המקרה בו התובעת אינה יכולה לכמת את נזקיה ולהציג ראיות מתאימות אשר באופן סביר יכולה הייתה להביאן, דוגמאת קבלות; תלושי שכר; דו"חות כספיים.

באשר ליועץ הבטיחות, מקבלת אני את מימצאי מומחה בית המשפט, לפיה הוא היתנהל כדין ואין תביעה כנגדו, קביעתי זו נסמכת על כך שיועץ הבטיחות מונה כמפקח בלבד ובנושאי בטיחות אש ובקורת כבאות.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת סך של 75,000 ₪ כהשתתפות בשכר טירחת עורך דין.

...

לפיכך, אני סבורה כי אין בסיס להפרות הנטענות.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת סך של 75,000 ₪ כהשתתפות בשכר טרחת עורך דין.

מאידך התובעות ביחד ולחוד ישלמו הוצאות משפט לנתבעים 4-6 בסכום כולל של 20,000 ₪, בין היתר בהתחשב בכך שייצוגם היה משותף לנתבעת 1; וכך ישלמו התובעות הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ לנתבעת 7.

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (עינב נהרי סנדלר) מיום 10.9.23 לפיו דחה את תביעתו של המערער כנגד המשיבה לפצוי בסך 31,527 ₪ בגין נזק רכוש שניגרם לו בשריפה ביום 13.8.20.

ב-3.8.21, כשנה לאחר השריפה שלחה המשיבה למערער דרישה לתשלום 10,398.50 ₪ בגין ההוצאות שנגרמו לה בתיקון הנזקים למתקניה.

על כן, דחה בית המשפט קמא את תביעת המערער וחייב אותו בהוצאות משפט של המשיבה בסך 2,000 ₪ ושכר טירחת עורך דין בסך 5,000 ₪.

עוד טען המערער שטעה בית המשפט כשהעדיף את חוות דעת המומחה מטעם המשיבה על המומחה מטעם רשות הכבאות.

...

המערער הגיש בבית המשפט קמא חוות דעת חוקר דליקות של שירותי כבאות והצלה שמסקנתו היתה "לאור העובדות העדויות והממצאים סבור אני בסבירות גבוהה מאוד כי השריפה פרצה ככל הנראה בשל כבל חשמל הממוקם מעל מוקד האש, אשר השתחרר/נקרע ונפל על העצים בסמוך למחסן וגרם להדלקתם". לטענת המערער השריפה כילתה את כל הציוד שאוחסן במחסן.

אני דוחה את טענת המערער, כאילו הצעות מחיר שהגיש מוכיחות את שווי הציוד.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המערער ישלם את הוצאות המשיבה בסך 11,700 ₪.