תביעה לפיצוי בגין ביטול טיסה מכוח חוק שירותי תעופה

בפניי תביעה קטנה לקבלת פיצוי בגין ביטול טיסות מתל-אביב לדובאי ובחזרה.

נוכח האמור אני קובעת כי ישראייר חייבת לפצות את התובע בפצוי מכוח סעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה, הן בגין ביטול הטיסה מתל-אביב לדובאי והן בגין ביטול הטיסה מדובאי לתל-אביב.

...

משכך, אני סבורה כי חרף ההזדמנויות שניתנו לישראייר, לא עלה בידיה להוכיח שביטול הטיסות לא היה בשליטתה.

נוכח האמור אני קובעת כי ישראייר חייבת לפצות את התובע בפיצוי מכוח סעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה, הן בגין ביטול הטיסה מתל-אביב לדובאי והן בגין ביטול הטיסה מדובאי לתל-אביב.

על כן, אף אם הייתי סבורה כי יש מקום לפסוק לטובת התובע פיצוי בגין עוגמת נפש, הרי שאני סבורה כי אין מקום לפסוק פיצוי העולה על הפיצוי הסטטוטורי שנפסק לטובתו, וזאת גם בהתחשב בכך שמדובר היה בטיסת שכר, על כל הנובע מכך.

התובעים עותרים לסעד כספי בסך כולל של 34,371 ש"ח. את כימות הסעדים התובעים מבססים על התשלום ששלמו לנתבעת, על ההוצאות הישירות שנגרמו להם בניסיון להיתמודד בעצמם עם ביטול הטיסה, על פיצויים מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) תשע"ב- 2012  (להלן: "חוק שירותי תעופה"), ועל הערכה כללית שלהם את עגמת הנפש שחוו.

בפסק הדין ת"ק (תביעות קטנות ת"א) 35646-04-17 מאיר דנן ואח' נ' אייר פרנס, חברת חוץ (נבו 30.09.2017)‏‏ נכתב: ''חוק שירותי תעופה הוא בעל אופי צרכני במובהק.

...

זאת, אין לאפשר.

נוכח המסקנה, כי ביטול הטיסה היה מחויב במציאות, בשל נסיבות שאינן בשליטתה של הנתבעת (מזג אוויר קשה באיסטנבול) - מתקיים הסייג הקבוע בסעיף 6(ה)(1) לחוק, לפיו - "נוסע שטיסתו בוטלה לא יהיה זכאי לפיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה, אם מפעיל הטיסה או המארגן הוכיח כי התקיים אחד מאלה:

סוף דבר על הנתבעת, לשלם לתובעים יחד סך המשקף את עלות כרטיסי הטיסה החלופיים שרכשו בסך של 6,111 ש"ח, סך של 760 ש"ח בעבור הוצאות הלינה וכן סך של 1,580 ש"ח בעבור עלויות הנסיעות לשדה התעופה בבזל ממנו יצאה הטיסה החלופית.

הרקע לתביעה וטענות הצדדים בכתב התביעה טען התובע כי טיסתו המיועדת מדובאי לתל אביב ביום 9.3.22 בוטלה וכי חברת התעופה לא עמדה בחובה לפצות אותו בהתאם לסעיף 6 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) תשע"ב-2012 (להלן: "החוק") ובפרט בהתאם לסעיפים 6(א)(1) ו-(3) ובהתאם לסעיף ההטבות לפי 3(א) לחוק וכן לא עמדה בחובות היידוע וגילוי בהתאם לסעיף 14 לחוק.

ראשית, יש לבחון האם הנתבעת חייבת לפצות את התובע בפצוי הסטאטוטורי מכוח סעיף 6(א) לחוק שירותי תעופה, הקובע כך:   "נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שבוטלה, יהיה זכאי לקבל ממפעיל טיסה או מהמארגן הטבות אלה:

...

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם באופן ישיר ועיינתי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות מצאתי לקבל את התביעה בחלקה.

באותו עניין הציג התובע לוח המראות ונחיתות מאותו מועד וטען כי הטיסה שבה חזר בסופו של דבר לתל אביב הייתה גם היא של חברה ישראלית אף היא ביום 9.3.22, ולכן יש לדחות את הטיעון של משבר האבטחה.

סוף דבר הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 2,120 ₪.

לפניי תביעה כספית בסך 14,888 ₪ לפצויי בגין ביטול טיסה מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 (להלן: "החוק").

...

ממילא, בהינתן השיקולים שצוינו לעיל, כאשר מחד, הנזק שנגרם לתובעים נמוך, ומאידך, קיים אינטרס בהרתעת הנתבעת מפני התנהלות שכזו במסגרת הודעות ביטול טיסה, אני סבור כי יש לפסוק כנגד הנתבעת פיצוי לדוגמה בגין אי הצגת חלופות, בסך של 750 ₪ לכל אחד מהתובעים.

אף אני סבור כי יש באי העברת התשלום בזמן כדי להורות על השלמת הפיצויים לדוגמה לכדי 2,000 ₪ לכל אחד מן התובעים – הסכום שנתבע ע"י התובעים במקרה שלפניי.

סיכום בהתאם לכל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכומים כדלקמן: עלות הכרטיסים שרכשו התובעים באל על, בניכוי הסכומים שכבר שילמה הנתבעת, ובסה"כ 1,128 ₪.

עוד ציינה הנתבעת כי מאחר ומדובר בטיסה שטרם אושרה, אזי אין מדובר בבטול טיסה כמשמעות המושג בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב - 2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה"); ומשכך, התובעת אינה זכאית לפצוי מכוחו; לחילופין, גם אם יימצא כי חוק שירותי תעופה חל על המקרה, הרי שמאחר והודעה על ביטול הטיסה נימסרה לתובעת למעלה מחודש ימים לפני מועד הטיסה, הרי שהתובעת אינה זכאית לפצוי במסגרת חוק זה. עוד הוסיפה הנתבעת כי ביקשה לסייע בידי התובעת ולפנים משורת הדין הציעה לה חלופות לטיסה שבוטלה, אולם התובעת סירבה.

דהיינו, התובעת זכאית לתבוע את הסעדים המגיעים לה מכח חוק שירותי תעופה.

...

משכך, אין בידי לקבל הטענה זו. אם כך, הרי שהתובעת זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סע' 11(א)(2) לחוק שירותי תעופה.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים בסע' 11(ב) לחוק שירותי תעופה, כאמור, ובשים לב לחשיבות שבהרתעה מפני הישנות מקרים מסוג זה, וחומרתה של ההפרה שיש בה כדי הטעיה במכוון, ולאחר שנתתי דעתי גם לעובדה כי כספי התמורה ששילמה התובעת הושבו לה בסמוך להודעה בדבר ביטול העסקה, מצאתי לחייב את הנתבעת בפיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 7,000 ₪.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה; הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,000 ₪; כמו כן, בשים לב למשך ניהול ההליך ומספר הישיבות שנדרשו, ראיתי להשית על הנתבעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.