תביעה לפיצוי בגין ביטול טיסה והפרת התחייבות לשירותים

בין הצדדים לא הושגה הסכמה על יישוב מלא של המחלוקות וביום 4.10.18 הוגשה תביעה זו. תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות לטענת התובעים, הפרה הנתבעת שלל התחייבויות שהיא חייבת כלפיהם כנוסעים נוכח ביטול הטיסה, ולכן חובה עליה לשלם להם פיצויים בסך כולל של 540,000 ₪.

לפי גרסת התובעים, התברר כי הנתבעת התרשלה במתן השירותים להם היו זכאים בגין עיכוב יציאת הטיסה הלוך ובעיקר בגין ביטול הטיסה חזור, ולא קיימה את ההתחייבויות למתן הטבות ושרותי הסיוע להם היו זכאים.

...

הטענה לאי אספקת שירותי מזון ומשקאות בזמן ההמתנות בשדה התעופה – נדחית.

לא מצאתי לפיכך בסיס לטענה שיש לחייב את הנתבעת בתשלום "פיצויים לדוגמא" ואף טענה זו – נדחית.

נוכח כל האמור אני דוחה את התביעה.

בקשת האישור עוסקת בטענה שלפיה המשיבה, השטיח המעופף בע"מ, מכרה כרטיסי טיסה שכללו מועדי טיסה פקטביים שלא אושרו על ידי רשות שדות התעופה ("רש"ת"), בנגוד לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב – 2012 ("חוק שירותי תעופה").

בנוסף נטען כי המשיבה הפרה את התחייבויותיה בהסכם פשרה בתובענה ייצוגית קודמת שקבל תוקף של פסק דין בת"צ (מחוזי מרכז) 6493-01-10 גינר נ' השטיח המעופף (12.1.2012) ("עניין גינר").

עילות התביעה בעניינינו הן: הפרת חוק שירותי תעופה; בזיון בית משפט והפרת הסכם הפשרה שאושר על ידי בית המשפט בעיניין גינר; הפרת חובות גילוי בהתאם לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג – 2003; הפרת חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981; הפרת חובת תום הלב; הטעה מכח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973; הפרת חוזה לטובת צד שלישי; עשיית עושר ולא במשפט; תרמית; פגיעה באוטונומיה וגרימת עוגמת נפש.

כאשר מדובר בנפגעים עצמם, ספק אם ירצו לרכוש מוצרים או שירותים ממי שפגע בהם.

...

הקבוצה הוגדרה "כל מי שרכש, או נרכש עבורו, כרטיס טיסה או חבילת נופש הכוללת כרטיס טיסה, מן המשיבה, במישרין ו/או באמצעות אחרים המורשים מטעמה, לרבות מסוכנויות נסיעות, ב - 7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשה זו, ואשר מועד הטיסה ששווק ו/או נמכר על ידי המשיבה או מי מטעמה ללקוחות המשיבה ו/או שצוין על גבי כרטיס הטיסה, היה מועד טיסה פיקטיבי ו/או שאינו תואם את האישור שניתן ע"י רש"ת למשיבה בגין אותה טיסה ו/או בהעדר אישור מוקדם של רשות שדות התעופה למועד הטיסה, ומבלי שנמסרה על כך הודעה ללקוחות, בטרם רכישת כרטיסי הטיסה". בתגובה לבקשת האישור טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה מן הטעמים הבאים: המשיבה פועלת כדין, מגלה את פרטי המוצרים שהיא מוכרת כנדרש, ודואגת להנפיק כרטיסי טיסה שהמועד הנקוב בהם הולם את המועד שאושר על ידי רש"ת. אין מקום לנהל תובענה ייצוגית בעניין שכבר הוכרע בתובענה ייצוגית קודמת, במסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

הטעם העיקרי לדחיית ההסדר הוא שלא שוכנעתי כי ההסדר משרת את תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות בדבר "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו (סעיף 1(2) בחוק תובענות ייצוגיות). על אף שההטבות שהוצעו כאן גבוהות מאלו שאושרו בעניין גינר, מדובר בהטבות מאותו סוג. בנסיבות אלו סברתי כי אין די בהן על מנת להרתיע את המשיבה, שלכאורה המשיכה להפר את הוראות הדין. רק 1,200,000 ₪ ישולמו ישירות לזכאים, ואילו חלקו הארי אינו מהווה הוצאה בפועל של המשיבה. על כן לא ראיתי חשיבות בבקשת הצדדים לקבוע את שווי ההטבות, שממילא ישמש רק לקביעת הגמול ושכר הטרחה.

משום כך, אני סבורה כי יש להתחשב בהטבות אלה בהערכת שווי ההסדר ובקביעת הגמול ושכר הטרחה.

הסבר המבקש באשר לאופן פריסת התשלומים מקובל עליי ואני מאשרת אותו.

סיכום אני מאשרת את הסכם הפשרה (בכפוף לתיקון שנערך בסעיף 22 לעיל) ונותנת לו תוקף של פסק דין.

חלק ראשון – פתח דבר, הצדדים להליך, הסעדים שנדרשו, העדים שהעידו ותמצית טענות הצדדים פתח דבר עניינו של פסק הדין בתביעה לפצוי כספי בסך 1,374,542.70 בגין טענה להפרת התחייבויות של הנתבעת.

לדברי הנתבעת - הסוכנת הייתה בזמנים הרלוואנטיים לתובענה סוכנת נסיעות עצמאית לה ניתנה הרשאה למכור שירותים שהציעה הנתבעת במחירי השוק.

וכך התובעים גם עותרים לביטול והשבת יתרת הכספים שעומדים "לזכותם" ובנוסף דורשים גם פצויי קיום, דהיינו, דורשים לקבל את שווי יתרת כרטיסי הטיסה שלא קיבלו לפי שווי הכרטיסים האמתי.

חלק שלישי – היתייחסות לטענות הכספיות של התובע 1 – אפרים ברנד רכיבי התביעה של התובע 1 כללי התובע 1 עותר לחיוב הנתבעת בסך של 128,181.25 ₪, בהתאם לרכיבים הבאים: רכיב ראשון - סך של 118,181.25 ₪, המורכב משני סכומים: - הסכום הראשון - קרן בסך של 44,461.37 ₪ כהשבה בגין סכומים ששולמו לנתבעת; - הסכום השני - קרן בסך של 34,567.92 ₪ - בגין פצויי קיום, קרי ההפרש בין מחירי הכרטיסים ששילם לבין מחירי כרטיסים בפועל; רכיב שני – סך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש.

כשם שנדחתה טענת הנתבעת לקביעת מחיר כרטיס גבוה יותר ולחיוב התובע 1 במחיר גבוה יותר, כך יש לדחות טענת התובע 1 המבקש להתייחס למחירי כרטיסים גבוהים יותר ולפצוי בגין כך. אין מקום לזכות התובע בפצוי נוסף בגין טענת התרשלות של הנתבעת – תקרית שדה התעופה התובע 2 עתר לחיוב הנתבעת בפצוי בסך של 13,645.32 ₪ בגין רכישת כרטיס חלופי בשדה התעופה וכן פיצוי בסך של 40,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לו בגין מה שיכונה "תקרית שדה התעופה". לדברי התובע, בין הכרטיסים שבקש לנצל היה כרטיס טיסה להונג קונג אותה עבר במסגרת תפקידיו כנשיא היתאחדות היהלומים העולמית ויו"ר מכון היהלומים הישראלי.

...

ביחס לתובע 2 – כאמור בסעיף 13 לעיל - אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 172,272 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30/10/2011 ועד למועד התשלום בפועל.

ביחס לתובע 3 – כאמור בסעיף 19 לעיל – אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 60,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/4/2012 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 45,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

לאחר שתביעתה של סוכנות הנסיעות נדחתה בבימ"ש השלום (תוך קביעה כי במועד ובנסיבות בהן בחרו התובעים לשוב לביתם לא ניתן היה לצפות מהם כי ימשיכו וימתינו בתנאים כפי שהוצגו שם למועד טיסה בלתי ידוע) הגישה חברת הנסיעות ערעור על פסה"ד. בהחלטתו, לאחר שהותיר ביהמ"ש המחוזי (במסגרת ע"א (מחוזי ת"א-יפו) 23105-03-16) את הקביעות העובדתיות אשר בפסה"ד של בימ"ש השלום על כנן, קבע ביהמ"ש כי סוכנות הנסיעות היא איננה "מארגן הטיסה" וכי בהתאמה, לא עמדה לנתבעים שם (התובעים כאן) זכות לבטל את החיוב, הן בהיעדר יריבות ישירה מכח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי תנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: חוק שירותי תעופה), והן בשל העובדה שלטעמו מילאה סוכנות הנסיעות את כל החובות המוטלות עליה כלפי הנוסעים, שכן אין לצפות ממנה כי תעמוד בקשר עם כל נוסעיה בהיתחשב בנסיבות אשר נוצרו, למתן מענה בזמן אמת.

במעמד הדיון אשר היתקיים כאן היום הבהירו התובעים כי אין הם תובעים מכח הוראות חוק שירותי תעופה, כי אם מכח דיני החוזים הכלליים, ובשל הפרת התחייבויות הנתבעת כלפיהם.

כאמור, מצאתי כי במצב הדברים אשר נוצר ובהיעדר צפי ליציאת הטיסה המיועדת לחו"ל חלה על הנתבעת חובה לספק לתובעים מידע ושירותים, ומשכאלו לא סופקו – הרי הפרה הנתבעת את חיוביה כלפי התובעים באופן שהצדיק ביטול העסקה על ידם.

...

כאמור, שוכנעתי כי שירותים כאמור לא ניתנו על ידי הנתבעת או מי מטעמה עד לשעה 18:00, והתרשמתי, בין היתר על סמך העובדות המפורטות בפסק דינו של בימ"ש השלום בהליך שבו לקחה הנתבעת חלק (כנתבעת מס' 5 שם) בת.א. 31922-09-15 הנ"ל, כי הנתבעת אף לא הקפידה על מערך המעניק מענה הולם ללקוחות השונים בכל הנוגע לתיאום אל מול הנהלת השדה ואל מול חברת התעופה שאמונה היתה על הוצאת הטיסה לדרכה.

כן אציין כי מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה מחויבת היתה בתשלום אגרת מיסי הנמל מעת שהוחתם דרכונם של התובעים כאן, לאור סבירות הטענה ובהיעדר ראיה לסתור.

בנסיבות אלו דומני כי יש להורות על ביצוע השבה חלקית בלבד, ואני קובעת כי הנתבעת תשיב לכל זוג תובעים 50% בלבד משיעור התמורה ששילמו.

דיון והכרעה כעולה מסעיף 9 לכתב התביעה, התובעים הגישו את התביעה בטענה כי מדובר ב"טיסה שבוטלה" לפי הוראות חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה),תשע"ב-2012 (להלן – "החוק").

מעיון בטופס "תנאים כלליים להזמנות" שצרפה הנתבעת 2 לכתב הגנתה עולה, כי בסעיף 1.8 התחייבה הנתבעת 2, בין היתר, "למסור בדייקנות כל מידע שידוע לה או שהיה עליה לדעת אודות השירותים המוזמנים", ובסעיף 1.9 התחייבה, בין היתר, "למסור ולהציג בפני המזמין כל מיצג או מידע מהותי ועדכני שבידיה כפי שהיתקבל מן הספקים השונים, וכל מידע שידוע או אמור להיות ידוע לה אודות השירותים השונים". מכאן, הרי שהייתה על הנתבעת 2 חובה חוזית, ביחסים בינה לבין התובעים, למסור לתובעים הן את ההודעה הראשונה והן את ההודעה השניה.

אולם, למרות כל האמור לעיל בעיניין הנתבעת 2, היות שהתביעה שבפניי אינה תביעה חוזית או נזיקית אלא תביעה לפיצויים לפי חוק שירותי תעופה, בשים לב לכך שהנטל להוכיח כי התובעים קיבלו הודעה על ביטול הטיסה 14 ימים מראש מוטל על הנתבעת 1, היא מפעילת הטיסה, ולא על הנתבעת 2, היא סוכנות הנסיעות, איני סבורה כי יש בהתנהלות הנתבעת 2 משום הפרת הוראות חוק שירותי תעופה עליו נסמכת התביעה ולכן אין מקום לחייבה בפיצויים לפי החוק.

...

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת 1 לא הוכיחה שמסרה הודעה כדין, ברורה וחד משמעית, ולא הוכיחה כי התובעים קיבלו כזו, על ביטול הטיסה 14 יום לפני הטיסה, ולכן היא חייבת בפיצוי הסטטוטורי.

אולם, למרות כל האמור לעיל בעניין הנתבעת 2, היות שהתביעה שבפניי אינה תביעה חוזית או נזיקית אלא תביעה לפיצויים לפי חוק שירותי תעופה, בשים לב לכך שהנטל להוכיח כי התובעים קיבלו הודעה על ביטול הטיסה 14 ימים מראש מוטל על הנתבעת 1, היא מפעילת הטיסה, ולא על הנתבעת 2, היא סוכנות הנסיעות, איני סבורה כי יש בהתנהלות הנתבעת 2 משום הפרת הוראות חוק שירותי תעופה עליו נסמכת התביעה ולכן אין מקום לחייבה בפיצויים לפי החוק.

באשר לבקשה לחייב בפיצוי לדוגמה – בשים לב לכל האמור לעיל ובין היתר לכך שההודעה השניה ששלחה הנתבעת 1 היא זו שיצרה את מצב הדברים כפי שתואר בהרחבה לעיל, אני סבורה שהנתבעת 1 הפרה את חובותיה לפי סעיף 6 לחוק ולכן יש לחייבה בתשלום פיצוי לדוגמה.