תביעה לפיצוי בגין איחור במסירת דירה ותשלום כפול עבור שינויים

לפניי תביעה כספית לתשלום פיצוי בגין איחור במסירת דירה.

סכום זה חושב בהתאם לשווי דמי שכירות במועד מסירת הדירה שהתבסס על חוות דעת שמאי, כאשר הסכום מוכפל בשיעור שנקבע בסעיף החוק ומותנה במספר חודשי האיחור (150% בגין 8 חודשים ראשונים ו-125% בגין יתרת 17 החודשים).

כל אלה תשומות שאינן נידרשות בעבור דירות סטאנדרט והן תשומות אשר דורשות השקעת משאבים כלכליים וגם זמן" (סעיף 16).

עם זאת, אף אם הייתי מקבל את טענת התובע כי תקופת הגרייס אינה סבירה וכי יש להעמיד אותה על 60 יום, כפי שהתיקון לחוק קובע, ובנוסף הייתי דוחה את טענת הנתבעת לזכאותה לדחות את מועד המסירה ב-14 שבועות לאור הסכמי השינויים, הרי גם אז המועד בו ניתן היה למסור את הדירה ללא תשלום פיצוי היה ביום 12.10.2015 המאוחר למועד המסירה בפועל.

...

לאור כל האמור, אני דוחה את טענות התובע בדבר הטעייתו ובדבר היותו בלתי מיוצג.

סוף דבר סוף דבר, התביעה נדחית.

אשר על כן, התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 25,000 ₪.

בפני תביעה לתשלום פיצוי לתובע בגין איחור במסירת דירה שרכש מאת הנתבעת; מטבע הדברים, תביעה זו נסמכת במידה רבה על הוראות סעיף 5א לחוק המכר (דירות), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק המכר"), בנוסחו של החוק נכון למועד חתימת ההסכם ביום 21.01.15, טרם כניסתו לתוקף של תיקון מס' 9 לחוק מיום 07.07.22 – ראה והשווה בין נוסח החוק בכלל, וסעיף 5א בפרט, לפני התיקון ולאחריו; ההתייחסות לחוק המכר במסגרת פסק הדין וההפניה אליו הנה לנוסח טרם תיקון החוק, אלא אם צוין אחרת.

עובדות המקרה - ביום 21.01.15 חתם התובע על הסכם לרכישת דירה מאת הנתבעת, חברה קבלנית, לפיו התחייבה הנתבעת למסור את הדירה לידי התובע בתוך 36 חודשים – קרי, עד ליום 21.01.18 (להלן: "הסכם המכר" ו-"המועד החוזי"); ע"פ הסכם המכר, ניתנה לנתבעת תקופה חסד בת 60 ימים מהמועד החוזי, בהתאם להוראות סעיף 5א לחוק המכר, כך שתקופת החסד הסתיימה ביום 21.03.18; עוד קובע ההסכם כי במידה והנתבעת תאחר במסירה מעבר לתקופת החסד, יהא התובע זכאי לפצוי הקבוע בסעיף 5א(א)(1) לחוק המכר, דהיינו – בסכום השווה לפי 1.5 מדמי השכירות המשולמים בעבור דירה דומה בגודלה ובמיקומה; בשולי הדברים יצוין כי תנאים אלו שנקבעו בהסכם תואמים את הוראות סעיף 5א לחוק המכר, הן לעניין תקופת החסד והן לעניין שיעור הפצוי המגיע לרוכש במקרה של איחור במסירה; ולא בכדי כך הם הדברים, שכן מדובר בסעיף קוגניטי, אשר אין להתנות עליו באופן העלול לפגוע ברוכש – התובע.

אלא שביום 08.11.15 חתם התובע על נספח שינויים במיפרט הדירה (להלן: "נספח השינויים", נספח יב' לכתב התביעה), במסגרתו הסכים לכאורה התובע כי בשל השינויים המבוקשים במיפרט הדירה הגורמת להארכת משך הבניה ולדחיית המסירה בשמונה שבועות נוספים על המועד הקבוע בהסכם המכר ו"בצרוף תקופת הדחיה מוצדקת הקבועה בו", כאשר ככל הנראה כוונתה לתקופת החסד.

בגין כך, הוא מבקש לקבל מהנתבעת פיצוי בשיעור הקבוע בסעיף 5א(א)(1) לחוק המכר בנוסחו אז, כמפורט לעיל, כשהוא מסתמך בהערכת שווי דמי השכירות על חוות דעתו של השמאי מטעמה של הנתבעת (נספח ד' לכתב התביעה), אשר נערכה ביום 25.07.17, ואשר לפיה הוערכו דמי השכירות של דירה התואמת על דירת התובע (דירת ארבעה חדרים) בסך של 3,745 ₪ לחודש, לאחר הפחתה של 10% לצרכי מו"מ – כך לפי סעיפים 8.2 ו- 9 לחוות דעתו של השמאי; לטענת התובע, יש להוסיף את ההפחתה האמורה בחוו"ד השמאי בשיעור 10%, על מנת להגיע לשווי ריאלי של דמי השכירות, בייחוד ובעיקר לאור הזמן שחלף ממועד עריכת חוות הדעת ועד למועד הרלוואנטי לתקופת הפצוי הנתבע; בהתאם לכך, העריך התובע את סכום התביעה בהתאם להוראות סעיף 5א(א)(1) לחוק המכר בנוסחו אז, והכפיל את דמי השכירות הנקובים בחוו"ד השמאי (לאחר שהוספו להם אותם 10% שקוזזו) במכפלה של 1.5 ולמשך תקופה בת שלושה חודשים ועשרים ימים – היא תקופת האיחור, לשיטתו.

...

ועל כן, אני קובע כי המועד החוזי למסירת הדירה הוא 21.01.15, ובתוספת תקופת החסד – 21.03.15, ומכאן, כי הנתבעת איחרה במסירה הדירה במשך פרק הזמן של שלושה חודשים ועשרים ימים.

כן מקובלת עלי טענת התובע כי יש להתעלם מהקיזוז בשיעור 10% מגובה השכירות שננקב בחוו"ד השמאי לצרכי מו"מ. הן משום שהפחתה זו אין רלוונטית במקרה שבפנינו והן משום חלוף הזמן שבין מועד עריכת חווה"ד לבין תקופת האיחור הרלוונטית לשם הפיצוי; יחד עם זאת, התובע שגה בחישוביו, ויש להניח כי בתום לב, כשהעמיד את סך דמי השכירות כבסיס לפיצוי ע"ס של 4,200 ₪, לאחר שביקש לאיין את אותה הפחתה בשיעור של 10%.

סיכומו של דבר – אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 22,886 ₪ בגין איחור במסירת הדירה וכן הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪; סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה; בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי – מרכז בתוך 15 ימים.

בהקשר זה טענו – סע 52 לתביעה כי ניסיונות הנתבעים להדוף את טענות התובעים לאיחור במסירה בתואנה כי התובעים הסכימו לדחיית מועדים על רקע בקשתם לבצוע שינויים בעיצוב פנים הדירה , "הן טענות סרק". התובעים חוזרים וטוענים כי גם בהתייחס לארכה ההסכמית שניתנה לנתבעים לשיטתם , הרי שהדירה נימסרה באיחור ניכר של למעלה מ10 חודשים לאחר שחלף המועד המוארך שהנתבעים התיימרו לכפות על התובעים .

אשר לחישוב סכום התביעה בגין הפצוי לו זכאים התובעים לנוכח האיחור במסירת החזקה : לטענת התובעים בסעיף 76.2 לתביעה הם זכאים בגין כלאחד מבין 8 חודשי האיחור הראשונים בסך של דמי השכירות החודשיים לדירה דומה כפול 1.5בגין כל אחד מבין 9.2 חודשי האיחור הנוספים טוענים התובעים כי הם זכאים ל1.25 דמי שכירות חודשיים כאמור .

בשלב זה מוצאת לנכון לסכם את תקופות הארכות שלטעמי הוסכמו על ידי התובעים אם בהסכם הרכישה ואם בהסכמי השינויים לצד עיכוב בעטיים של התובעים שעיכבו תשלום עבור שינויים ועיכבו קבלת הדירה.

חזקה עליהם שהבינו את תוכן ההסכמות השונות גם אם בפועל התנכרו או התכחשו או עצמו עיניהם בקשר לחלקן : ארכה של 6 חודשים – סעיף 4.3 להסכם "מכל סיבה שהיא" ארכה של 9 חודשים – הסכם השינויים הראשון – ניספח 54 לתצהיר תובע ארכה של 3 חודשים – הסכם שינויים שני – ניספח 58 לתצהיר תובע עיכוב חודשיים בעטיים של התובעים אשר לא חתמו על מיסמך השינויים ולא שילמו תמורתם כפי שפורט מעלה עיכוב מ20.9.2015 עד 1.11.2015- במסירת החזקה בעטיים של התובעים שלא באו לקבל החזקה ולא שילמו התשלום האחרון .

...

דין טענה זו להידחות.

לסיכום דוחה התביעה בכללותה .

משנדחתה התביעה , נדחית גם ההודעה לצד ג .

בכתב התביעה נתבעו הסעדים הכספיים הבאים: (1) 8,950 ₪ בגין תשלום יתרת התמורה החוזית; (2) 67,128 ₪ בגין תשלום עבור שינויים שבוצעו על-ידי אוכמן; (3) 17,901 ₪ המהוים 20% משכר הטירחה הקבוע בהסכם, כפצוי עבור הפרת ההסכם; (4) 20,000 ₪ כפצוי בלתי ממוני (עגמת נפש).

הסעדים הכספיים שתביעה שמשינס מאוכמן הנם כדלקמן: (1) 60,000 ₪ - פיצוי בגין הפרת הסכם דרך עכו; (2) 1,170 ₪ - התשלום ששילמה שמשינס לדיטל עבור ביצוע ביקורת; (3) 7,200 ₪ - עלות הנזק שניגרם לשמשינס כתוצאה מעיכוב של יומיים בבצוע יציקת העמודים, עד להבאת דיטל לבצוע ביקורת; בסעיף 46.3 לכתב התביעה נכתב: "ולחילופין סך של 216,000 ₪"; (4) 18,678 ₪ - עלות תוספת ברזל מיותרת שהוזמנה עקב טעות חישובית של אוכמן; (5) 3,159 ₪ - עלות בדיקת סיסטם שנדרשה על-ידי אוכמן.

בסעיף 43 לכתב התביעה נכתב כי "עיכוב של כל יום מסב לתובעת נזק בסך של 3,600 ₪, ובסך הכל 7,200 ₪ ליומיים בהתאם להוראת סע' 5 לחוק המכר כשהחישוב בהתאם לשכ"ד חודשי בסך 4,000 ₪ לכל דירה חלקי 30 ימים במכפלה של 18 שירות * 150%". (ככל הנראה, ההפניה הנכונה הנה לסעיף 5א לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973, שכותרתו: "פיצוי בשל איחור במסירה").

...

לכן אני מקבל את טענת שמשינס, ומורה לאוכמן לפצותה בסכום זה. 6.5 פיצויים בסך 60,000 ₪ בכתב התביעה דרשה שמשינס פיצוי בסך 60,000 ₪ "בגין הפרת הסכם, עוגמת נפש, ניסיון לסחיטה, שימוש לרעה בזכות והפרת התחייבויות וחובות חוקיות". בסעיף 42 לכתב התביעה נכתב כי "להדיפת ניסיונות הסחיטה של הנתבע" נדרשו כ-150 שעות עבודה של גורמים מקצועיים שונים, החל ממנהל העבודה, מנהל הפרויקט, מנהלת שמשינס ובא-כוחה.

אשר על כן, אני מחייב את שמשינס (הנתבעת בת"א 66994-11-18 והתובעת בת"א 71272-11-18) לשלם לאוכמן (התובע בת"א 66994-11-18 והנתבע בת"א 71272-11-18) את הסכומים הבאים: (1) 36,469 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 28.11.2018, מועד הגשת כתב התביעה בת"א 66994-11-18, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בת"א 66994-11-18 בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 14,742 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הנני מורה לבא-כוחו של אוכמן להעביר לאוכמן את הפיקדון בסך 35,000 ₪ (על פירותיו) שהפקידה שמשינס בידיו בהתאם להחלטה מיום 11.12.2018, וזאת כחלק מביצוע התשלומים שעל שמשינס לשלם לאוכמן, ניתן היום, ו' טבת תשפ"א, 21 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.

לפני תביעה כספית בגין פיצוי על איחור במסירת דירה.

התובע עותר בתביעה דנא, אותה הגיש ביום 29.9.21, לחייב את הנתבעות בפצוי סטאטוטורי לפי חוק המכר דירות בסכום של 183,400 ₪, לפי שכר דירה ראוי של 6,500 ₪, כפול המכפלות המתאימות בחוק ועבור איחור של 32 חודשים (לתקופה 1.9.18 עד 3.5.21) וזאת לאחר הפחתת 89,600 ₪ ששלמו הנתבעות כהשתתפות בשכר דירה בתקופת האיחור (2,800 ₪ לחודש כפול 32 חודשים).

כן טענו הן כי התובע מוגבל לפצוי המוסכם בהסכם בסך $20 ליום וכי כך או אחרת, לא היה כל איחור במסירת הדירה שמזכה לפי ההסכם בפצוי כלשהוא וזאת משנדחה מועד המסירה כדין לפי ההסכם לתקופה מיצטברת של לפחות 744 ימים (219 עקב רשות העתיקות, 330 עקב הקורונה, 45 עקב שינויים שביצע התובע בדירה ו-150 ימים עקב אי קידום הליך הרשוי על ידי עריית ת"א).

לפיכך, ככל שאקבל את טענת התובע כי הדירה נימסרה באיחור ואם אקבע כי נימסרה באיחור של עד 120 יום, יהיה זכאי התובע ל-$20 ליום פיצוי בנוסף לדמי ההישתתפות ואילו אם ייקבע כי האיחור היה מעל 120 יום וההסכם הופר, יהיה זכאי התובע לדמי שכירות שיכול היה לקבל עבורה ואשר לפי השמאי מטעמו, שלא נחקר וחוות דעתו לא נסתרה, עומדים על מעל 6,000 ₪ לחודש ומפיצוי זה יהיה מקום לנכות כמובן את ההישתתפות ששולמה לו על ידי הנתבעת בסך של 2,800 ₪, כפי שהוא עצמו מסכים שיש לעשות.

...

כן תשלמנה הנתבעות לתובע 5,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.

בנסיבות, תשלמנה הנתבעות לתובע 45% מסכומי אגרות המשפט ששילם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרות לגזברות ועד התשלום בפועל.

כן תשלמנה הנתבעות לתובע שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ וזאת בהתחשב בתוצאה ובמשך ההליכים והיקפם.