תביעה לפיצוי בגין אובדן טבעת שנשלחה בדואר רשום

לעניין זה צירף התובע כנספח י' לכתב התביעה המתוקן, את מכתבו לנתבעת משנת 1988, בו הוא מלין על כך שהנתבעת איננה שולחת לו את שוברי התשלום החודשיים (אין בו היתייחסות לסכומי הפרמיות בגבייה שנתית או בגבייה חודשית).

הכוונה היא לתביעת הפצוי בגין הפער בחישוב סכום הביטוח בתום תקופת הפוליסה (סע' 15 לעיל), ולתביעת הפצוי בגין הפער בחישוב תגמולי הביטוח לתקופת אבדן הכושר השנייה (סע' 16 לעיל).

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

...

לכן, אין כל תשתית עובדתית, ולו מינימלית, על מנת לבסס טענתו זו של התובע, והיא נדחית.

סיכום בסופם של דברים, לאחר ששמתי לנגד עיני את מכלול טענותיו של התובע, את טיעוניו, את המסמכים שהציג לראייה, כנגד המסמכים והראיות שהביאה הנתבעת, ואף בהתעלם מטענת ההתיישנות, אני סבורה כי טוב היה לו תביעה זו לא הייתה מוגשת, ומכל מקום לא מצאתי בה ממש.

התביעה נדחית.

ביום 26.1.17 הגישה התובעת לבית משפט זה תביעה בה עתרה היא לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין הנזק הממוני ועגמת הנפש שנגרמו לה בעקבות אבדן עגלת ה"טיולון" של בנה הפעוט, מסוג "מקלרן" דגם BMW (להלן: "הטיולון") אותה הפקידה אצל דיילי המטוס בעובר לטיסה.

לאחר ששמעתי את טענות התובעת והנתבעת והודעתי להן כי פסק הדין יישלח אליהן בדואר, הסתבר לי כי באותם ימים ממש נידרש בית המשפט המחוזי לסוגיה המשפטית של פיצוי בגין עגמת נפש בעקבות אבדן כבודה (רת"ק (ת"א) 23465-07-17 איבריה ריירליינס נ' פליישר פלד).

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

...

לאחר ששמעתי את טענות התובעת והנתבעת והודעתי להן כי פסק הדין יישלח אליהן בדואר, הסתבר לי כי באותם ימים ממש נדרש בית המשפט המחוזי לסוגיה המשפטית של פיצוי בגין עגמת נפש בעקבות אבדן כבודה (רת"ק (ת"א) 23465-07-17 איבריה ריירליינס נ' פליישר פלד).

טענות התובעת בעדותה בפני תיארה התובעת את נסיבות האירועים נושאי תביעתה, כך: "... נחתנו בנפיטיה ביום שישי אחה"צ כאשר לפני שעלינו לטיסה בישראל, התבקשנו למסור את הטיולון ממש לפני שנכנסו לשרוול העליה למטוס... אנחנו טסנו בסוף יולי כשבינואר התגלתה אצל הבן שלי ציסטה בירך, הוא היה בן שנתיים, והוא עבר במהלך התקופה לפני הטיסה פעמיים שברים עד הבטן, ליווה אותנו פיליפיני בבית, ומרגע שהוא עבר ניתוח אחד, החלטנו לצאת לחופשה משפחתית כדי לנשום קצת אוויר... הגענו לשדה התעופה ואין טיולון. למרות שהוא בן שנתיים, הרמנו אותו רוב הזמן, אבל בלי טיולון זה היה ממש חורבן. כשפנינו לשדה התעופה, למי שהסכים עוד לדבר איתנו, הוא אמר שהטיולון לא

חרף כל האמור לעיל, ציינה נציגת הנתבעת כי לפנים משורת הדין היא נאותה לפצות את התובעת בסכום מסוים שהציעה לה, אלא שזו דחתה את הצעתה.

דיון והכרעה בפסק הדין שניתן לאחרונה ברת"ק (ת"א) 23465-07-17 איבריה איירליינס נ' פליישר פלד ואח', אשר נסוב על השאלה האם ניתן לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעה נגד מוביל אווירי בגין איחור בקבלת כבודה, נקבע כי אמנת מונטריאול מאפשרת פסיקת פיצוי מן הסוג הזה תוך הגבלת סכומו לתקרה הקבועה בה. על הרקע הזה ולאחר שנדרשתי לטענות הצדדים במקרה שלפני, מסקנתי היא שדין התביעה להתקבל בחלקה.

משכך ולאור קביעת בית המשפט המחוזי בתל-אביב ברת"ק 23465-07-17 הנ"ל, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסכום שיכלול את שווי הטיולון 999 ₪ (ר' בנספח לכתב התביעה), וסכום נוסף של 4,000 ₪ בגין אי הנוחות ועוגמת הנפש שאני מאמינה כי נגרמה לה. הסכום הכולל של 4,999 ₪ בתוספת הוצאות בסך 500 ₪ ובסה"כ 5,499 ₪ ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

לבסוף, לעניין הפצוי המבוקש בסך של 5,000 ₪ בגין "הוצאות טרטורים" דומה כי מדובר בתביעה לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש אשר התובעת טוענת כי נגרם לה נוכח האיחור בתשלום, שיעורו של סכום זה מסור לשיקול דעתו של ביהמ"ש, והוא אמור לבטא את מידת הסבל שנגרמה לתובעת בשל השהוי בטיפול בתביעתה.

בהקשר זה מצאתי לנכון לקבוע כי מסכום הפצוי אשר יגיע לתובעת ראוי לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 45%, לאור העובדה שזו לא הוכיחה כי פעלה במרץ כנדרש לצורך זרוז הטיפול בעיניינה, לרבות בדרך של המצאת המסמכים הנזכרים במכתבה של הנתבעת 1 מיום 24/7/2017, אשר נשלח אליה ביום 23/8/2017.

הינה כי כן אני קובעת כי הקביעה שלרכב נגרם נזק המצדיק הגדרתו כאבדן מוחלט כתוצאה מהארוע היא קביעה סבירה והגיונית.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

...

כך, ובהתאמה, אני מקבלת את גרסת התובעת לפיה התאונה התרחשה שעה שרכבה היה בעצירה מוחלטת, ואילו רכב הנתבעת 2 פגע בה מאחור.

הנה כי כן אני קובעת כי הקביעה שלרכב נגרם נזק המצדיק הגדרתו כאבדן מוחלט כתוצאה מהאירוע היא קביעה סבירה והגיונית.

בנוסף, לאחר שהתרשמתי כי הדרישה ביחס לטופס ההסכמה הוצגה באיחור, לא שוכנעתי כי זו הועברה כנדרש אל התובעת ומצאתי כי ממילא מדובר בדרישה שניתן היה לוותר עליה בשים לב לגילו של הרכב, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעות 1 ו- 2 בפיצוי התובעת בגין העיכוב בתשלום בסך של 2,000 ₪ כאמור מעלה (ר' סעיף 12 לעיל).

התביעה הואיל והצדדים לא הגיעו להבנה, הגישה התובעת את תביעתה בתיק זה, בה עתרה לחייב את הנתבעת לפצותה בגין חלקה היחסי במקרקעין (5/36).

בהתאם לכך, בצד הפצוי לו זכאי בעל קרקע שהופקעה לפי סעיף 12(ב) לפקודת הרכישה, קבעה הפקודה כנוסחה במועד הרלבנטי בסעיף 13(1), כי אם לא יקבל בעל הקרקע את הפצוי בגין ההפקעה לאלתר, הוא יהיה זכאי גם לפצוי בגין אובדן דמי חכירה מיום התפיסה ועד ליום תשלום הפיצויים ("פצויי פירות") (ע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פינקלשטיין (09/12/2008); ע"א 2405/91 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח הרב פנחס דוד הורוביץ ז"ל, פ"ד נא(5) 23, 40-37 (1997)).

על המסמך נרשם בכתב יד כי נשלח בדואר רשום, אולם בשל חלוף השנים לא ניתן לדעת מה עלה בגורל הפניה.

...

סוף דבר מן האמור לעיל מתחייבת המסקנה כי אין עילה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין הפקעת המקרקעין המחושב בהתאם לסכום הפיצוי ששולם למנוחה וינמן.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך כולל של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ט' סיוון תשפ"ב, 08 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

אין להרחיב בעיניין זה את הוראות פקודת התעבורה, שניתנו לעניינים ספציפיים לעניין חזקת הידיעה, שכן בכך יש כדי למנוע פיצוי מנפגעי תאונות דרכים, או הטלת הפצוי על קרנית (כאשר במקרה דנן, בשים לב לכך שעסקינן בתביעת תלויים, הרי שהסרת הכסוי הבטוחי במקרה דנן, מקימה עילה כנגד קרנית, וראה הוראות סעיף 7ב לחוק הפיצויים).

אם נפסק פיצוי עקב אבדן שירותי אב ובעל הבא לידי ביטוי בהפחתה בשעות העבודה, הרי שהתחשבות בשעות עבודה מופחתות פעם אחת ופצוי בגין אבדן שירותי בעל ואב פעם נוספת לוקח בחשבון בסופו של יום כפל פיצוי ואף בשל כך, יש מקום להיתחשב בשכר האלמנה עובר לארוע התאונה.

ואולם, קבע בית המשפט כי אין מניעה עקרונית לשימוש בחזקה זו מקום שבו ההחלטה נשלחה בדואר רשום ויש מידע על משלוח ההודעה הספציפית, הווה אומר, בעל רישיון שנימנע מליטול דבר דואר רשום שהגיע לתעודתו הנכונה יוחזק כמי שקבלו.

...

הפרטים שנרשמו על ידי השוטר בעריכת הדוחות היוו ראיה לכאורה לעניין מקום המגורים ולכן מצא בית המשפט כי המצאת המסמך במקום המגורים הוא בגדר המצאה כדין.

למסקנה זו ניתן למצוא עיגון בתקנה 554 לתקנות התעבורה, הקובעת כי "בעל רישיון נהיגה שנמסרה לו החלטה על פסילתו מהחזיק ברישיונו או על התליית רשיונו לפי סעיפים ... 52 ... לפקודה, ימציא את רשיונו לרשות הרישוי תוך שבעה ימים מיום המסירה ...". אם סוף ההליך של פסילת הרישיון הוא בהפקדת הרישיון בסמוך לאחר מסירת ההחלטה, הרי שמובן שעל רשות הרישוי לידע את בעל הרישיון על התליית רישיונו.

התרשומת היא בגדר פסילה מותנית ומביאה למסקנה שהמנוח הוזהר.