תביעה לפינוי פסולת בניין: תשלום לפי מספר ארגזי משאיות

הנאשמת, גב' ליטל רון (להלן – הנאשמת) ביקשה להשפט בשל הודעת תשלום קנס שנרשמה לה בגין עבירה של השלכת פסולת.

המאשימה טענה כי בעשותה כן עברה הנאשמת עבירה של השלכת פסולת, לפי סעיף 10(ה) לחוק עזר להוד השרון (שמירה על איכות הסביבה, מניעת מפגעים ושמירת הסדר והנקיון), התשנ"ח – 1997 (להלן – חוק העזר), וזאת לאחר שנרשמה בגין העבירה הודעת קנס שמספרה 627342-3-1.

במהלך חקירתו הנגדית של המפקח, שאלתיו כיצד ניתן לשלול את האפשרות שכל הקרטונים שהיו במקום, יחד עם הפסולת שהשליכה הנאשמת על פי הנטען, לא הושלכו מבעוד מועד, והוא השיב (ע' 3, ש' 27): "הם הושלכו ברגע שכבר הסתיים יום ההשלכה. אני מקבל את העידכון כשכבר עוברים על השטח. הם מתגברים את עצמם כל הזמן...". הוא גם העיד כי אין לו ידיעה אישית מתי עברה משאית איסוף הגזם והקרטונים, והסביר (ע' 4, ש' 3): "במקרה הזה לא הגעתי לשם מיוזמתי אלא בעקבות הפניה של המנהל שאמר שניקו את המקום והושלכה פסולת לאחר מכן". הנאשמת העידה בעצמה, ולא הביאה כל ראיות נוספות.

דיון והכרעה סעיף 10(ה) לחוק העזר (כפי שמופיע באתר האנטרנט של עריית הוד השרון) קובע: "לא יזרוק אדם, לא ישליך, לא ישאיר, לא ישים, לא יניח ולא ירשה למי שפועל מטעמו לזרוק, להשליך, לשים, להשאיר או להניח אשפה, פסולת בנין, זבל, נייר, ארגז, ריהוט או חפץ אחר או אשפת צמחים על קרקע, בין פרטית ובין ציבורית, אלא בהסכמת המפקח בכתב ובהתאם להוראותיו". "מפקח" מוגדר בחוק העזר כ"אדם שראש העיריה מינהו בכתב למפקח לענין חוק עזר זה, כולו או מקצתו".

עד התביעה, המפקח קדם, עשה כמובן את עבודתו נאמנה עת תיעד את הקרטונים המושלכים ברחוב, וגם נתתי אמון מלא בעדותו לפיה עשה כן בשעה 13:51 לערך, לאחר שקבל פנייה ממנהל התברואה שאחראי על פינוי הגזם בפועל, שדיווח לו על קיומה של הפסולת לאחר שכבר בוצעה עבודת הפינוי ברחוב.

...

אכן, אין חולק שהקרטון שנמצא ברחוב היה שייך לנאשמת, אך בעובדה שנמצא מושלך ברחוב אין כדי ללמד, כמסקנה יחידה מתבקשת, שהנאשמת היא זו שהשליכה את הקרטון.

לנוכח כל האמור לעיל, אני מוצא כי הנאשמת עמדה בנטל להפריך את "חזקת האשמה" גם במאזן ההסתברויות הנדרש, קל וחומר כשהציגה הסבר חלופי לראיות הנסיבתיות נגדה, המקים ספק סביר, ומכאן שיש לזכותה מחמת הספק.

סיכומו של דבר אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לה בכתב האישום.

ניתן להווכח שמסמך התשלומים הוא אותנטי ומשקף הבנה מלאה של שני הצדדים גם לפי התשלומים שבוצעו לחשמלאי: הרישום ביום 6.2.12 מפריד בין התשלום לאלאסעד לבין התשלום לצד שלישי (לחשמלאי), כך שתשלום אחד הוא בקשר ההסכם, והתשלום השני – הוא תשלום נוסף להסכם.

לפי עדותו של הנדלר, נותרו עבודות רבות לא מושלמות, או שלא בוצעו כלל, כגון, ריצוף החצר, תיקון רטיבות בקומת הקרקע, השלמת שליכט צבעוני, פינוי פסולת בנייה רבה, הכנת ניקוזים לחצר, הטמנת תשתית צנרת הגז, השלמת עבודות חשמל, סימון קוי תיקשורת ועוד.

אלאסעד טען שביצע עבודות ניקון והחלפת האדמה ע"י אספקת עשר משאיות עם אדמת גינה נקייה לחצרו של חדד, זאת, לפי דרישת חדד וללא חובה חוזית.

בהעדר קבלה, ונוכח עמדת המומחה, איני פוסקת דבר ברכיב זה. הכנות למסירת הבית (סע' 8 לתביעת חדד) חדד דרש סך של 3,000 ₪ ברכיב של הכנות למסירת הבית, כדלקמן: א. תיקון סתימות במערכת דלוחין ב. הרכבות סניטריה ג. ניהול תיקונים שנדרשו ופקוח עליהם ד. שמירה ה. הפעלת טרקטורים להוצאת סלעים ופסולת בנייה גדולה בכתב ההגנה שכנגד אלאסעד הכחיש רכיבים אלו.

החלפת ארגזי תריסים (סע' 9 (י"ח) לתביעת חדד): לטענת חדד, בשישה חלונות לא הותקנו ארגזי תריסים, והוא נאלץ להתאים פיתרון מכוער ופחות איכותי, שדרש תוספת תשלום לספק האלומיניום בסך של 1,500 ₪ לשלושה חלונות.

לטענתו, מספר פעמים מצא שעובדיו של אלאסעד הכינו בטון עם כרבע מכמות המלט הנדרשת, פעם אחרת יצקו את בסיס המדרכה ללא די ברזל בבטון, וכך גם הכינו פריימר ושליכט דלילים בחצי מהכמות הנדרשת או פחות מכך, ובמקום לפנות פסולת בנייה כיסו אותה במעטה חמרה.

יש לציין ששם דובר היה בליקויים שנמשכו 16 שנים והתובעים נאלצו להיתמודד גם מול תביעות ששכניהם הגישו; בת"א (שלום ת"א) 34646-07-11 הורניק נ' קרן פז חברה לבניין בע"מ (4.11.13), בית המשפט פסק סך של 74,672 ₪ בגין הליקויים וסך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש (המהוים 20% מהסכום שנפסק).

...

לבסוף, לאחר שחדד השלים את התשלום האחרון, בחודש 12/12, אלאסעד התחמק, ובסופו של דבר, נטש את האתר בחודש 1/13.

לפיכך, הטענה נדחית.

בנסיבות אלו, אני סבורה שלא ניתן לקשור סיבתית בין העיכובים לבין הפסד דמי שכירות עבור היחידה.

כפי שיובהר להלן, המשיך התובע וטען טענה זו בעקביות עד למועד בו הוגשה התביעה, תוך שתאור העובדות הנוגעות להתרחשות "הנפילה מהמשאית" זוכה למספר גרסאות.

באופן דומה תואר הארוע בתצהיר המצורף לבקשה לתשלום תכוף, שנחתם ביום 28.5.17 (בתצהיר נכתב בטעות שהוא נחתם ביום 28.5.14), ולפיו פגע בו רכב מסוג סקודה "וגרם לנפילה ופגיעה בפח זבל גדול במקום". על פי גרסאות אלה נפל התובע מהקטנוע ולאחר מכן פגע הקטנוע בפח הזבל.

בסירטון, שהוצג הן בקדם המשפט שהתקיים ביום 16.10.17 והן במהלך שמיעת הראיות, ניתן להבחין ברכב דו-גלגלי הפוגע במכולה מתכתית גדולת מימדים מהסוג המשמש לעיתים לפינוי פסולת ביניין (מכולה מלבנית גדולה ופתוחה, ששתיים מצלעותיה ישרות והצלע הצרה, בה פגע הרכב הדו-גלגלי, היא צלע משופעת).

כתוצאה מהפגיעה הסתובבה המכולה גדולת הממדים בזוית של כימעט 140 מעלות, והארגזים שבתוכה התעופפו באויר.

...

המסקנה היא שגם עדותו של נהג הרכב, עד הראיה היחיד מטעם התובע, עומדת בסתירה לגרסת התובע בנוגע לזהות הרכב הדו-גלגלי המעורב בתאונה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל יש לקבוע שלא עלה בידי התובע להוכיח שנפגע בתאונת דרכים עת רכב על הקטנוע המבוטח.

לפיכך התביעה נדחית.

בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, שהוגשו למוסד לביטוח לאומי, כתב התובע כי התאונה ארעה ביום 25.12.2011 בשעה 16:00 ותאר אותה כך: "לאחר פינוי פסולת באתר דודאים, עצרתי מחוץ לאתר בכדי לחזק חיבור צנרת המנוף. המפתח החליק ונפלתי מארגז המשאית". בכתב התביעה ובבקשה לתשלום תכוף תוארה התאונה כך: "...בסיום עבודתו של התובע באתר עבודה לפינוי אשפה אליו נשלח על ידי מעסיקתו, החל התובע בנסיעה כשלפתע הבחין כי הצנרת של המנוף טפטפה שמן, התובע ירד מן המשאית בעוד המנוע של המשאית פעל, עלה על ארגז המשאית ופעל בכדי לחזק את חיבור הצנרת של המנוף, לפתע המפתח אותו החזיק התובע החליק והתובע מעד ונפל בין הארגז לתא הנהג". (סעיף 3 לכתב התביעה).

אף אם נניח כי התובע הגיע לפריקת הפסולת בשעה 16:00, סיים אותה בחלוף מספר דקות, נסע משך מספר דקות עד למקום עמידת המשאית וטיפל בה, הרי שפרק הזמן של שעה שבמהלכו המתינו התובע וסאלם להגעתו של אחיו של התובע חאלד, הנסיעה עד לבית והנסיעה משם לרהט, ההמתנה במרפאה עד לקבלת התובע, אינו בלתי סביר ואינו שולל את תאור הדברים שנתן התובע.

...

למרות זאת הגעתי לכלל מסקנה כי בהליך שלפני יש לערוך את חישוב הפיצויים והניכויים על יסוד ריבית של 2%, וזאת אך מן הטעם שהנתבעת טענה לניכוי המבוסס על היוון בריבית של 2%.

מקובלת עלי עמדת התובע כי יש להוון את כספי הפיצויים ואת כספי הניכויים על פי אותה ריבית.

הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בגובה של 15.21% מהסכום המתקבל ואת שכר העדים.

לפני תביעה ע"ס 42,471 ₪ בגין עבודות לפינוי פסולת ביניין שביצעה כפי הנטען התובעת בעבור הנתבעת, מאתר באיזור התעשייה באר טוביה.

תמצית טענות התובעת היא כי בין הצדדים הוסכם על תשלום לפי מספר ארגזי משאיות שפונו בפועל, כאשר בעבור פינוי במשאית "דבל" – ארגז בודד, ישולם סך של 1,100 ₪ בצרוף מע"מ, ובעבור פינוי במשאית "פול" – שני ארגזים, ישולם סך של 2,200 ₪ בצרוף מע"מ. התובעת פינתה 11 משאיות "דבל" ו-11 משאיות "פול", כאשר בגין כל משאית שפונתה מהאתר נחתמה ע"י מי מטעם הנתבעת תעודה מתאימה.

...

מכל המקובץ, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 42,471 ₪, הנושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ביום 23.6.19 ועד למועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות המשפט בסך 1,100 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,800 ₪ (לרבות נוכח יישום החלטתי מהפרוטוקול מיום 12.7.21, בעמ' 18-19).