תביעה לפינוי נכס, סילוק יד ובנייה בלתי חוקית

בהנתן כי חוזי השכירות נחתמו לאורך שנים רבות אל מול הערייה, הנתבעים מושתקים מלטעון כעת כי אין היא יכולה להגיש כנגדם תביעה לסילוק יד. עם זאת, עיון בנוסח חוזי השכירות מעלה כי הם מקנים זכויות של דיירות מוגנת.

חריגות הבניה בכתב התביעה בת"א 20908-03-20 נטען שהנתבעים שם הרחיבו את הנכס הראשון ללא אישור הערייה ומבלי שקיבלו היתרי בניה; בכתב התביעה בת"א 73799-06-20 נטען כי הנתבעים 2-3 (מר עופר ומר יובל) בצעו חריגות בניה בנכס השני, אינם מכבדים צוי הריסה שהוצאו בשל הבניה הבלתי חוקית ואף פלשו לשטח צבורי והרחיבו את שיטחו של הנכס השני, ללא הסכמת הערייה ובנגוד לצוים שפוטיים.

בניה זו סותרת את סעיפי חוזי השכירות המחייבים השגת רישיונות ממשלתיים שדרושים לניהול המושכר והמחייבים לקיים את החוקים, חוזי העזר, התקנות וכיוצ"ב. עם זאת, בהעדר הוראה בחוזי השכירות המאוחרים הקובעת סנקציה של פינוי כמענה להפרות נוספות מלבד אי תשלום, הרי שאין בכך כדי להקים לעירייה עילה לפינוי הנתבעים מהנכס לפי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר.

...

מנגד, הנתבעים טוענים כי דין טענותיה של הנתבעת להידחות מאחר שלא הוכחה כל עילת פינוי.

אני דוחה את הטענה בדבר נטישה.

אני דוחה את התביעה לתשלום שמי שכירות ראויים.

נוכח הכרעתי, אני דוחה את בקשת העירייה להתיר לה לפצל את סעדיה.

לפניי תביעה שעניינה פינוי וסלוק יד ממושכר, גלריה ויחידה נוספת שבבעלות התובעת ברחוב פושקין 7א' תל אביב-יפו, הידוע כגוש 7024 חלקה 32 תת חלקה 2 ו-9 (להלן: "הנכס") רקע עובדתי וטענות הצדדים ביום 22.6.1961 חתם הנתבע 1 על הסכם שכירות בדיירות מוגנת למגורים שלפיו שכר את המושכר, שכלל דירת מגורים בת שני חדרים, מטבח, חדר נוחיות, הרשום כיחידה מספר 2 (להלן: "המושכר").

בכל הנוגע לטענת הנתבעים לפה השכנים בנו בנכס בנייה לא חוקית – הרי שמדובר בשטח של חצר הנמצא בחוץ להקף הבניין, כך שאין לשטח זה כל קשר למכירת הזכויות בדיירות מוגנת של השטח הפנימי של היחידה הפלושה.

...

בנקודה זו אציין, כי יתר טענות הנתבעים לכך שהם פטורים מתשלום כלשהו לתובעת (ראו סע' 12 לפסק דין זה) נזנחו בעדות ובסיכומים מטעמם, כן שדין טענות אלו להידחות אף הן. הפועל היוצא הוא, שלא הוגשה מטעמם כל ראיה המתמודדת עם תחשיב דמי השימוש הראויים שהגישה התובעת, ואף לא הוכחה הטענה להשקעת כספים ביחידה הפלושה או כל טענה אחרת שעלתה בכתב ההגנה מטעמם.

כך שדין התביעה הכספית לדמי שימוש ראויים להתקבל, אך לא בסכומים אותן דרשה התובעת, וארחיב.

סוף דבר הפועל היוצא הוא, שדין תביעת הפינוי בשטח הפלוש והגלריה - להתקבל, בעוד שדין תביעת הפינוי במושכר להידחות.

בר אופיר מתייחס באופן פרטני גם למצב של תוספות בנייה למושכר, בציינו כי "הוספה של מבנה-ממש למושכר איננה מהוה עילה לפינוי, אם אין היתייחסות מפורשת לכך בחוזה השכירות. ואם תפס הדייר חלק של חצר הנכס – כשאותו חלק לא הושכר לו במפורש ובנה עליו מבנה בתוספת למושכר – אין מעשה זה מהוה עילת פינוי ולכל היותר ניתן לחייב את הדייר בהריסת המבנה ובסילוק ידו מהשטח שעליו בנה" (בר אופיר, בעמ' 81).

זאת ועוד, עיון בדו"חות ביקורי המעגל שהוגשו כנספחים לתצהירו של מר רביב (ת/1), מעלה כי הן בדו"ח משנת 2005 והן בדו"ח משנת 2011, צוין הנכס ככולל בנייה בלתי חוקית; כי מצב היחידה הוא "פלישה"; כי מיום 2/7/1971 מצב האיכלוס של הנכס הוא "פולש לפנויה". אף במכתב התובעת לנתבעים מיום 3/4/2012, אשר צורף כנספח לתצהירו של מר רביב (ת/1) צוין כי "לא ניתן להמשיך לידון בנושא התיק כל עוד מתקיימת הפלישה רחבת ההקף במקום. לפיכך, הוועדה קבעה כי עליכם לפנות את הפלישה ביח' 1 בתשריט" (להלן: "המכתב משנת 2012").

הסברו של מר רביב בדבר העדר פעולות אקטיביות מצד התובעת לסילוק ידם של הנתבעים מהנכס, מאז פתיחת תיק ההוצל"פ ועד היום, היה כי: "עמידר באמת בדברים האלה, אני כאילו בתור עדות כאילו לא ישר ממהרת להגיש תביעה לפינוי. כי מדובר במשפחות עם ילדים, מנסים איך שהוא אולי להסדיר להם אולי לנסות להסדיר להם אולי כן לבוא לקראתם, לא תמיד ישר באים לפינוי, הפינוי זה השלב האחרון... וכן ניסו למכור להם ולא הצליחו כי הבסיס של המוגן הוא מאוד קטן..." (שורות 22-27 בעמ' 14 לפרוטוקול מיום 5/4/2021).

...

אני דוחה אפוא את טענות הנתבעים בדבר שיהוי.

סוף דבר לנתבעים 1 ו- 8-10, זכויות מוגנות ביחידה המוגנת, כפי שזו סומנה על גבי התשריט, והיא לבדה.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט זיו אריאלי) מיום 7.3.23 בת"א 4768-12-17 ועניינו תביעה לפינוי נכס ברחוב אמיר 13 בחיפה שהגישה המשיבה כנגד המבקשים, בנוסף לחיובם בתשלום דמי שימוש ראויים.

בפסק הדין, שניתן בהעדר התייצבות מטעם המבקשים לדיון ההוכחות ביום 6.3.23, חויבו המבקשים לפנות את הדירה ולסלק את ידם ממנה כשהיא פנויה מכל אדם או חפץ תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידיהם.

כמו כן, אין בעירעור הסבר לבניה בלתי חוקית בגינה לא שולמו דמי הסכמה.

...

למרות האמור, מהמסמכים שכן צורפו לבקשה, ובשים לב למצבם הרפואי של המבקשים, אני סבורה כי עלה בידי המבקשים להוכיח שמצבם הכלכלי מצדיק לפטור אותם מתשלום האגרה.

כאמור, שוכנעתי כי מצבם הכלכלי של המבקשים קשה, אך מאחר שהשיקולים בבקשה לפטור מערובה שונים, כמפורט לעיל, לא מצאתי מקום לפטור את המבקשים לחלוטין מהפקדת ערובה.

במקרה שלפניי, בהתחשב בכל האמור לעיל, אין מקום למתן פטור מלא מהפקדת ערובה, אלא פטור חלקי בלבד.

פתח דבר לפניי תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים, במרכזה דרישה לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין המצויים בתחומי תכנית מתאר מקומית מס' 1358ד'- פארק דרום (להלן: "התכנית") וידועים כגוש 6136, חלק מחלקות 37,38,39,40 בעיר תל אביב-יפו (להלן: "המקרקעין", "המיתחם" או "הנכס").

במהלך השנים מנהלת התובעת מאבק כנגד כל פלישה ובניה בלתי חוקית הנעשית במקרקעין, בין היתר באמצעות תביעות לפינוי וסלוק יד, והכל תוך השקעת משאבים כספיים אדירים.

...

כפי שפורט בהרחבה מעלה, איני מקבלת את עמדת הנתבע לפיה הוא מחזיק בזכות כלשהי (לרבות רישיון מכללא) או כי הוא זכאי להחזר בגין השקעותיו במקרקעין, בשים לב לכך שמדובר במקרקעי ציבור.

בעניין זה הגעתי למסקנה לפיה יש להורות על חיובו של הנתבע בדמי שימוש החל מחודש יולי 2020, הוא המועד בו נשלח מכתב ההתראה מטעם התובעת.

סוף דבר כפי שפורט בהרחבה מעלה, מצאתי לנכון לקבל את תביעת הפינוי ולהורות על סילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין, וזאת תוך 60 ימים לכל המאוחר ממועד מתן פסק דין זה. ניתן בזאת צו לפיו על הנתבע לפנות את המקרקעין מושא התביעה- מתחם המצוי בתחומי תכנית מתאר מקומית מס' 1358ד'- פארק דרום, וידוע כגוש 6136, חלק מחלקות 37,38,39,40 בעיר תל אביב-יפו – ולהשיבו לתובעת, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לו או למי מטעמו, וזאת לא יאוחר מיום 28.12.2023 בשעה 12:00.