באשר לשטח החריגות, לטענת התובעת בהסכמת הנתבעים ניתן פסק דין להריסת מבנים בלתי חוקיים שניבנו במקרקעין בשטח כולל של 144.57 מ"ר, הנתבעים הסכימו לפינוי שטח זה, וניתן בהליך הפלילי פסק דין המחייבם לפנות ולהרוס את שטחי החריגה.
בהחלטה צוין כי "המשיבה (המאשימה-ר.ס.) הותירה את ההחלטה בבקשה הנדונה לשיקול דעתו של בית המשפט, והודיעה כי המיגרש שבו בוצעו חריגות הבנייה שלגביהן ניתן צ ההריסה בהליך זה, מיועד לבניית ביניין של 19 קומות, ובעלת העניין במקרקעין, חברת אורות גת בע"מ... הודיעה על היתנגדותה לבקשה והגישה תביעת פינוי כנגד המבקשים (היא התביעה דנן – ר.ס.)..." (סע' 3 בהחלטה).
...
באשר לדירה מס' 2 נקבע בפס"ד עמידר כי מאחר והוצג הסכם שכירות משנת 1968 בו נקבע כי אין הדייר מוגן על פי חוק הגנת הדייר, ועל פי ההסכם הושכרה הדירה לתקופה מוגבלת ומאז התחדשה בהסכמה מדי תום התקופה, נדחית טענת הנתבעים להיותם דיירים מוגנים בדירה זו, ולאור הודעת עמידר על רצונה לסיים את ההתקשרות החוזית שהוארכה מדי תקופה בתקופה, ומאחר ותקופת השכירות הסתיימה, זכאית עמידר לפינוי הדירה לאלתר, וניתן צו לפינוי דירה מס' 2.
לא הוצגה בפניי על ידי מי מהצדדים כל הערכה שמאית בנוגע לשווין של דירות מס' 5 ו- 6, ואין בידי לקבוע בשלב זה שוויין של זכויות הנתבעים בהן.
על כן, יש מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יאמוד את שווי זכויותיהם של הנתבעים בדירות אלו כדיירות מוגנת, כפי שנקבע בפסק דין זה.
סיכומם של דברים, נוכח התקיימותם של מלוא התנאים אשר נקבעו בסעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר, אני קובעת כי לתובעת עומדת עילת פינוי כנגד הנתבעים בנוגע לדירות מס' 5 ו- 6.
סוף דבר
במהלך ניהול התיק נעשו ניסיונות להביא הצדדים לידי הסכמות, הן באמצעות הליך גישור, הן על ידי בית המשפט (על מותביו השונים שדנו בתיק), לרבות הצעת פשרה כספית מפורטת שהועלתה, כאמור, על ידי התובעת בסיומו של דיון ההוכחות.
