הנתבעת ביקשה כי תנתנה הוראות הנוגעות לקיזוזים וחיובים כספיים, אלא שמאחר ועסקינן בתביעה לפינוי מושכר, הובהר לה כי אין זה ההליך המתאים לכך והוצע לצדדים להגיע להסכמות לעניין מועד הפינוי וההוצאות, ובהעדר הסכמות להגיש טיעון בעניינים אלו, כשטענותיהם הכספיות, יידונו על פי סדרי הדין הקבועים בהליכים מתאימים.
במסגרת הטיעון, כל אחד מהצדדים סבור כי הוא זכאי להוצאות, התובעת מבקשת פינוי על אתר נוכח העובדה כי הנתבעת אינה משלמת את דמי השכירות מחודש יוני, והנתבעת מבקשת כי צו הפינוי ייכנס לתוקף בתום 45 יום, על מנת לאפשר לה להתארגן עם דירה חילופית.
...
עם זאת, מאחר והודעת הנתבעת הגיעה בשלב מאוחר, לאחר שהתובע נאלץ לשאת בהוצאות; לאחר הגשת תביעה, לאחר קיום דיון, לאחר שניתנה לנתבעת האפשרות לצרף מסמכים נוספים, לאחר שבכל סבב כזה נדרש התובע לתגובה, ולכך שבסופו של יום, התובע הוכיח ברמת ההסתברות הנדרשת בהליך אזרחי, כי דמי השכירות בגין חודש מאי שולמו רק ביום 28.5.2023 באיחור העולה על 7 ימים בניגוד להוראות הסכם השכירות; כי דמי השכירות בגין חודש יוני לא שולמו כלל והנתבעת מצידה לא טרחה לצרף את דפי החשבון כנדרש, אני סבורה כי עניין זה רלבנטי לשאלת ההוצאות, והנתבעת תישא בשכר טרחת התובע בהליך בסך 6,000 ₪ בצירוף אגרת המשפט בסך 703 ₪.
אשר למועד הפינוי, בשים לב לכך שכאמור, לא הוכח כי דמי השכירות בגין חודש יוני שולמו; לא נטען ע"י הנתבעת כי היא שלמה את דמי השכירות בגין חודש יולי, דיון נערך עוד ביום 9.7.2023 ופסק הדין לא ניתן מיידית רק על מנת לאפשר לנתבעת להוכיח את טענותיה לתשלום, טענות שבסופו של יום לא הוכחו, אני קובעת כי הנתבעת תפנה את המושכר מכל אדם וחפץ עד יום 10.8.2023.
