תביעה לפינוי מושכר בסדר דין מקוצר, בשל אי תשלום דמי שכירות

עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר שהסעד הנידרש בה הוא פינוי מושכר.

הוצאות לטובת אוצר המדינה כתב התביעה, המשתרע על פני 15 עמודים (תביעת פינוי בגין אי תשלום דמי שכירות) ובקשת הרשות להיתגונן, שהשתרעה על פני 38 עמודים היוו רק את נקודת הפתיחה לאופן ניהול התיק על ידי הצדדים, שגמרו אומר בדעתם לבוא חשבון זה עם זה, על חשבון זמנם של בית המשפט והציבור.

הצדדים המשיכו בהגשת עוד בקשות ותגובות, ולא אלאה, עד שביום 28.12.15 כב' הרשם (כתוארו אז) א. רגב מצא להורות על דחיית בקשת הרשות להיתגונן, בהעדר תצהיר.

...

כפועל יוצא, אני סבורה שהמשיב ובני משפחתו, בכלל זה ילדיו, נפגעו באופן קשה מאופן ניהול ההליך על ידי המבקשת, ולכן, אפטור אותו מהוצאות בנסיבות דנן.

סיכום בקשת הרשות להתגונן – נדחית.

כפועל יוצא, ניתן בזה פסק דין לפיו אני מורה למבקשת לפנות את המושכר שברחוב הרדוף 7 הוד השרון.

שניים מכיוון שהסכם השכירות בוטל בגין אי תשלום דמי שכירות, ציינו בכתב התביעה שבכל מקרה הואיל וסעיף 26 להסכם השכירות מציין במפורש שתקופת האופציה השנייה מסתיימת ב – 31.3 וכל התנאים לא מתקיימים, מפנה לסעיף 32, 33 לתביעת הפינוי, יש שתי אופציות: האחת לפינוי מידי בגין אי תשלום דמי שכירות לפי הודעת הביטול, והשנייה פינוי לכל המאוחר ב – 31.3 בגלל אי חידוש האופציה.

כל המכתב מדבר על זה. השופט אטדגי: התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, בגין הפרת החובה לשלם דמי שכירות בודאי שיכולתם להגיש בהליך זה, בגין כוונה עתידית שאתם לא מתכוונים להסכים לחידוש האופציה, האם יכולתם להגיש בהליך של סדר דין מקוצר, על סמך מה? עו"ד שבח: הקדמנו תרופה למכה, המישור האחד הוא המישור החוזי שמדבר על הפרה אי תשלום דמי שכירות, כאשר שוכר לא משלם דמי שכירות, מכוח הילכות הפרה צפויה, כאשר אני יודע ששוכר לא משלם דמי שכירות קמה לי החובה לפנות לבית משפט גם בתביעת פינוי ולהגיד שאני מבקש צו פינוי לכל הפחות מ – 31.3.

...

אנו קובעים ומוסיפים כי מועד הפינוי יהא 01.09.19.

לפני תביעה לפינוי וסלוק יד של הנתבע ממושכר בגין אי תשלום דמי שכירות.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ובהחלטה מיום 28.5.13 ניתנה לנתבע רשות להגן.

משלא עשה כן ובהעדר ראייה בתמיכה לעדותו על סרוב כאמור לתשלום דמי שכירות בין השנים 97' ל-07' , אני מעדיפה את גירסתו של הנתבע לפיה לא היתה אליו פנייה מוקדמת לגביית דמי השכירות (על אי הבאת עד ראו: ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמינוף חב' לסחר וציוד בנייה בע"מ [פורסם בנבו] 27.7.08) .

וככל שהאחרונים, רצו לשנות ממנהגם ומסדרי גביית דמי השכירות , בגבייה מידי שנה או במועד סמוך אחר לתשלום שנגבה בשנת 2007 , לא הוכח כי הם גילו את אוזניו של הנתבע על כך. הוכחה גירסתו של הנתבע לפיה זמן קצר לפני הגשת התביעה , פנה אליו התובע במפתיע בדרישה לשלם דמי שכירות גבוהים במאות אחוזים מדמי השכירות השנתיים ששולמו לו במרוצת עשרות שנים , בין אם בסך של 1,000 דינר ובין אם 1,000 דולר וכי הלה סירב לקבל את דמי השכירות ה'נמוכים' כהגדרתו אותם.

...

בהתאם לכך, אני מורה למזכירות להעביר לתובע את הסכום שהופקד מבלי שיהא בכך משום הכרעה בעניין שיעור דמי השכירות לאחר העלאה בהתאם לחוק הגנת הדייר.

לאור האמור, נדחית התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך של 15,000 ש"ח. עותק יישלח לצדדים.

התובענה הוגשה בסדר דין מקוצר, בשלב ראשון כנגד הנתבע, ולאחר מכן, תוקן כתב התביעה ונוספה אשת הנתבע כנתבעת.

בתביעה עותר התובע לפינוי המושכר בשל אי תשלום דמי שכירות החל מיום 1.1.2008, ולתשלום דמי שכירות, החל מאותו מועד, למשך 48 חודשים, לסך של 20,000 לצורך שפוץ הנכס, והחזרתו למצבו בעת ההשכרה, וכן לסך של 14,000 ש"ח – אותם טוען התובע כי שילם לחברת חשמל, בגין חובות של הנתבעים על שימוש בחשמל במהלך תקופת שהייתם בנכס.

...

במסגרת החלטה שניתנה באותו מועד, ביום 25.2.2016, נקבע כדלקמן: "העד היחיד מטעם הנתבעים נפטר. ובנסיבות אלה, אינני רואה לקפח את זכותו לנסות ולהוכיח את ההגנה, באמצעות עדים אחרים. אומנם, הבקשה לזימון אותם עדים הוגשה באיחור, לפני מספר ימים ועל אף שהנתבע נפטר עוד בחודש יולי והוצאות זה ישקלו במסגרת פסה"ד בתיק.... ב"כ הנתבע יגיש תצהיר עדות ראשית של העדים, שאת זימונם הוא מבקש, לנוכח פטירת הנתבע, וזאת בתוך 30 יום. ככל שלא יעלה בידו לקבל מהם תצהיר, יגיש בקשה מנומקת בתוך אותו מועד, הכוללת את המאמצים שנעשו, את הנימוקים לסירוב העדים לתת תצהיר, והכוללת את תמצית עדותם. אני קובעת את התיק להמשך הוכחות ולגמר, כולל סיכומים בעל פה, ליום 14.4.16, בשעה 14:00" (עמ' 29, שורות 11-25 לפרוטוקול).

סוף דבר מכל המקובץ, אני מקבלת את טענות התובע, לעניין זכאותו לפינוי הנתבעים, לעניין החזר החוב ששילם לחברת החשמל בסך של 12,000 ש"ח ולדמי שכירות בסך 1,400 ₪ לחודש בגין 44 חודשים, החל מיום 1.5.2008 ועד למועד הגשת התביעה.

לאור האמור אני קובעת כדלקמן: ניתן בזה פסק דין של פינוי כנגד הנתבעים והבאים מכוחם, ולפיו עליהם לפנות את הנכס בענאתא, הידוע כמחצית הזכויות 6/1 מחלקת הקרקע הידועה חבאיל שיחה מאדמות ענאתא, גוש מספר 13 חלקה 50 והידועה בראס שחאדה עד ליום 1.6.2016.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 61,600 ₪ דמי שכירות בצירוף סך של 12,000 ₪ ובס"ה סך של 73,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, עד התשלום המלא בפועל.

תחילתו של ההליך, תביעה בסדר דין מקוצר מכוח חוזה השכירות שכלל גם תביעה לסעד של פינוי המושכר וסעד כספי בגין חוב לדמי שכירות והתבקש רשות לפיצול סעדים.

עקב אי תשלום דמי שכירות נשלחה לו דרישה לפינוי המושכר תוך 3 חודשים ( מכתב מיום 01/08/11 , נספח ד' לכתב התביעה).

כמו כן, ככל שלא היו במושכר מערכת חשמל תקינה או כלים סניטריים אין ליישב את התחייבותו של השוכר בחוזה לשלם את הוצאות האחזקה לרבות מים וחשמל (סעיף 11א. לחוזה) בהעדר אפשרות לשימוש סביר במושכר מפאת מצבו עם קבלת החזקה בו לפי שיטתו.

...

לפיכך משלא הוכח כי מצבו של המושכר בתחילת השכירות היה כמצבו במסירתו לתובעות על נזקיו שהוכחו בראיות התובעות ומשלא הוכח כי היו חסרים במערכת החשמל או כלים סניטריים בכניסתו למושכר, אני קובעת כי לא עמדה לנתבע הזכות לפרק חלקים מהמושכר כדוגמת אסלה, כיור או להוציא פיוזים ממערכת החשמל או שקעים במושכר עם עזיבתו אותו (עמ' 12 שורות 1-3, 8) ומבלי שציין בחוזה כי המושכר לא כולל אותם חלקים.

בנסיבות אלו ולאחר ששמעתי את עדותו של דודי בן עמי על מצבו של המושכר בביקורו לאחר שהוחזרה החזקה בו לתובעות, עיינתי בתמונות המושכר בתום השכירות המלמדות על נזקי המושכר בפרט למערכת החשמל ולרבות צירי הדלת וחיבור מאולתר שלה מחדש למשקוף, אני קובעת כי הנתבע אחראי לנזקים שהתגלו במושכר.

לאחר ששמעתי את עדותו ועיינתי בקבלה בגין ההוצאות לרכישת ציוד חשמל (נספח יב לכתב התביעה המתוקן , למעט נורות) לבצוע העבודה ועל מנת שהתובעות לא יתעשרו על חשבון הנתבע בגין התיקונים בהתחשב בבלאי סביר שאינו באחריות הנתבע אני מעמידה את הפיצוי בגין נזקי המושכר כולל הוצאות לציוד ע"ס של 7,000 ₪.