תביעה לפינוי מושכר בסדר דין מקוצר

בטיעוניו המשפטיים העלה ב"כ הנתבע טענות כי התביעה אינה ראויה להתברר בסד"מ. דיון לעניין כשרות התביעה להתברר בסד"מ, תקנה 202(3) לתקנות סד"א קובעת כי ניתן להגיש בסדר דין מקוצר: "תביעות לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובילבד שיש עליהן ראיות שבכתב." על הראציונאל להגשת תביעת פינוי "רגילה", היינו פינוי של שוכר בדיירות חופשית, בסדר דין מקוצר, כתב פרופ' דודי שוורץ, בספרו סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות (קרית אונו, תשס"ז),סעיף 11.7, עמ' 303-304: "הסוג השלישי של תביעות בסדר דין מקוצר אינו נוגע, כאמור, לתביעות כספיות אלא לתביעות לסילוק יד ממקרקעין או לפינוי מושכר. מוצקות התביעות הללו צריכה להישען, אף היא, על ראיות בכתב. (...)

...

אשר על כן אני קובעת כי הנתבע לא העלה בתצהירו טענת הגנה אפשרית מפני התביעה, ועליו לפנות את המחסן מכל אדם וחפץ, כאשר הטענות הכספיות ההדדיות ילובנו במסגרת תביעה כספית נפרדת.

מהראיות שהובאו עלה בבירור כי התובעת היתנגדה לשימוש בערבות הבנקאית לצורך תשלום דמי השכירות באופן מכוון וחילוט הערבות לקראת מועד הפינוי נעשה על רקע הבנת התובעת כי ממילא שיעור חיובי הנתבעים יהיה גבוה בהרבה מסכום הערבות ואני מקבלת את עמדת התובעת בעיניין זה. גם הנתון כי התובעת פנתה בתביעה בסדר דין מקוצר עובר לחילוט הערבות מלמדת לטעמי כי אין מדובר במהלך שנעשה בהסכמה ואין זכר לכך גם בהתכתבויות שבין הצדדים מהמועדים הרלבאנטיים.

...

מהמקובץ עולה כי התביעה כנגד שני הנתבעים מתקבלת באופן חלקי.

למען הסר ספק, יתר טענות התובעת ודרישותיה כלפי מי מהנתבעים - נדחות.

סיכום אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים המפורטים בטבלה הר"מ, שלאחר שערוכם יש להפחית מסיכומם את סכום הערבות הבנקאית שחולטה, כשיעורה במועד החילוט: מספר הסעיף בפסק הדין תיאור הרכיב סכום החיוב הוראות שערוך הערות סעיף 13 תשלום דמי שכירות וניהול + חיובי חשמל (לאחר הפחתת דמי הניהול המוגדלים) 263,294 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן ועד היום כולל מע"מ סעיף 14 תשלום פיצוי בגין נזק למושכר אחר 5,148 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן ועד היום כולל מע"מ סעיפים 15,16 תשלום בעבור נזקים שנגרמו למושכר שבעלותם נשאה התובעת 224,558 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן ועד היום כולל מע"מ סעיף 17 אובדן דמי שכירות 150,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן ועד היום סה"כ 643,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן ועד היום הפחתת הערבות הבנקאית שחולטה 287,983 ₪ - יש להפחית שיעורה על פי מועד החילוט בפועל הסכום כולל מע"מ את הסכום המתקבל לאחר ביצוע החישוב הנ"ל (להלן - יתרת החיוב) ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת בתוך 45 יום מהיום, שאם לא כן תשא יתרת החיוב הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

לאור הפרות הסכם השכירות הוגשה תביעה לפינוי המושכר ביום 30.5.19 ופס"ד בהעדר הגנה ניתן ביום 17.7.19.

...

קבעתי כי אין לקבל את טענות הנתבע 2 לגבי הסיכום הנטען על ידו לגבי ביטול ערבותו והחתמת התובעת על אותו מסמך בנסיבות בהן נחתם ואיני מקבל גם את גרסתו לגבי סיכומים חדשים שנעשו.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 4 מתקבלת במלואה ולסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבעים 2 ו- 4 ביחד ולחוד לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סכום התביעה בסך של 269,190 ₪.

כמו כן אני מחייב את הנתבעים 2 ו- 4 בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

הנתבעת לא נענתה לדרישת התובעת ולא פינתה את המושכר, והתובעת הגישה נגדה תביעה לפינוי המושכר (תפ"מ 6452-09-18).

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

...

כמפורט להלן, גם טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת, בתוך 30 יום, סך 3,841 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

בחודש דצמבר 2020 הגיש התובע את התביעה דנא, בסדר דין מקוצר, בה הוא טוען כי הנתבעים 1 ו-2 הפרו את ההסכם הפרה יסודית, משלא פינו את המושכר ביום 31.12.16 אלא רק ביום 27.10.19.

לו הודו הנתבעים 1 ו-2 כי נותרו במושכר עד אוקטובר 2019, היה מקום אולי לשקול את טענת השהוי המתבססת על הסתמכות, אולם שעה שהגירסה העובדתית של הנתבעים 1 ו-2, מכתב הגנתם בתביעת הפינוי ועד עתה, הייתה כי בכלל עזבו את המושכר ביום 31.12.16, הרי שאין הם יכולים לאחוז באותה נשימה בטענה של הסתמכות על מצג השתיקה מצד התובע, שהיא טענה עובדתית, הסותרת לחלוטין את הטענה העובדתית לפיה כבר עזבו את המושכר ביום 31.12.16.

...

כן ישלמו הנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד את אגרות המשפט, בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום תשלום האגרות ועד התשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית בזה.

התובע ישלם לנתבעים הנ"ל שכר טרחת עו"ד בסך של 45,000 ₪ וזאת בהתחשב בין היתר בכך שיוצגו יחד עם הנתבעים 1 ו-2.