תביעה לפינוי מושכר בגין נטישה ממושכת

ב. בשנת 1990, תביעת פינוי בגין נטישת הדירה והפקת רווח בלתי הוגן מהשכרתה בשכירות משנה, שבמסגרתה ניתן פסק דין לפינוי אלא אם ישלם הנתבע לתובעים סכומים שונים שפורטו בפסק הדין (ת.א 5830/90).

במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי הנתבע זכאי להמשיך ולהנות מהסעד הקבוע בסעיף 132(א), ויפים בעיניין זה הדברים שנאמרו ברע"א 1406/10 שהוזכר לעיל, כדלקמן: "סעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר מאפשר לבית המשפט לסרב לתת צו פינוי, חרף קיומה של עילה לכך, אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה צודק לתיתו. אמנם בית משפט זה הנחה כי יש להעניק סעד זה בצמצום (ע"א 5/79 זהבה רייכמן נ' כתריאל רוזנבלום, פ"ד לד(2), 208 (1979)), ולדידי "מבית-משפט זה צריך... לצאת הקול, המזהיר את ציבור הדיירים המוגנים הזהר היטב, לבל יטעו לחשוב, שאם יפרו את התחייבויותיהם החוזיות לא יסתכנו סיכון של ממש שיפונו מן המושכר, אם בעל הבית בכלל יטרח לפתוח בהליך ממושך, יקר ומייגע של תביעת פינוי, נהפוך הוא, עליהם לדעת, כי בדרך כלל, בכפוף לחריגים מעטים בלבד (שהמקרה שבפנינו אינו נימנה עימם), תוסר מעליהם הגנת החוק" (ע"א 87/83 ארי"צ בע"מ נ' ביירלס, פ"ד לח(2) 159, 163 (מ"מ הנשיא- כתארה אז- בן פורת); רע"א 8444/07 דאלי בע"מ נ' הירמן (לא פורסם))"

...

במצב דברים זה, לא שוכנעתי כי הנתבע זכאי להמשיך וליהנות מהסעד הקבוע בסעיף 132(א), ויפים בעניין זה הדברים שנאמרו ברע"א 1406/10 שהוזכר לעיל, כדלקמן: "סעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר מאפשר לבית המשפט לסרב לתת צו פינוי, חרף קיומה של עילה לכך, אם שוכנע שבנסיבות העניין לא יהיה צודק לתתו. אמנם בית משפט זה הנחה כי יש להעניק סעד זה בצמצום (ע"א 5/79 זהבה רייכמן נ' כתריאל רוזנבלום, פ"ד לד(2), 208 (1979)), ולדידי "מבית-משפט זה צריך... לצאת הקול, המזהיר את ציבור הדיירים המוגנים הזהר היטב, לבל יטעו לחשוב, שאם יפרו את התחייבויותיהם החוזיות לא יסתכנו סיכון של ממש שיפונו מן המושכר, אם בעל הבית בכלל יטרח לפתוח בהליך ממושך, יקר ומייגע של תביעת פינוי, נהפוך הוא, עליהם לדעת, כי בדרך כלל, בכפוף לחריגים מעטים בלבד (שהמקרה שבפנינו אינו נמנה עמם), תוסר מעליהם הגנת החוק" (ע"א 87/83 ארי"צ בע"מ נ' ביירלס, פ"ד לח(2) 159, 163 (מ"מ הנשיא- כתארה אז- בן פורת); רע"א 8444/07 דאלי בע"מ נ' הירמן (לא פורסם))"

התוצאה היא שהנני מחליטה לקבל את התביעה, ומורה לנתבע לפנות את הדירה הנמצאת ברחוב הנשיא 78 בחדרה, והידועה כחלקה 405 בגוש 10034, ולהשיבה לידי התובעים כשהיא ריקה מכל אדם וחפץ.

בנוסף, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בשל כך ובשל עילה נוספת של נטישה הגישו כנגדו התובעות, ביום 3/9/2013, תביעת פינוי (ת"א 10198-09-13) (להלן: "תביעת הפינוי").

במקביל הן טוענות כי הפסקת התשלום בדמי השכירות, כמתואר, עולה כדי נתוק ממושך של רצף התשלומים, המהוה עילת פינוי חוזית וסטאטוטורית, על פי סעיפים 131(1) ו- 131(2) לחוק, וסעיפים 6 ו-19 לחוזה השכירות.

צא ולמד, העובדה כי הנתבע הפר את חוזה השכירות, לאחר שלא שילם את דמי השכירות בגין התקופה שמיום 4/10/2010 ועד סוף חודש ספטמבר 2013 – אותו חוב בסך של 40,067 ₪ – איננה יכולה והתובעות אף אינן טוענות כן, לשמש כעילת פינוי בתיק שלפני.

...

בין ששיהוי זה נעשה בהסכמת התובעות – ואני אינני מקבלת את טענת הנתבע בעניין זה כי קיבל את הסכמתה של התובעת 2 לדחייה בת חודשיים-שלושה בתשלום היתרה, שכן לא סביר שבחלוף זמן קצר ממתן ההסכמה כביכול הוגשה התובענה שבפניי – ; בין ששיהוי זה נעשה מפני שהנתבע שקל את צעדיו והתלבט האם להגיש ערעור על פסק הדין בתביעת הפינוי; ובין שלאחר ייעוץ משפטי שקיבל, החליט כי אין מנוס מתשלום החוב, אף אם ערעורו תלוי ועומד, ולא כל שכן לאחר דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע של תשלום דמי השכירות – אין ספק כי הנתבע הפר את הסכם השכירות, שכן, על פי לשונו, לא שילם את דמי השכירות המלאים, במועדם.

עם זאת אני סבורה כי כלל קביעותיו של כב' השופט ג' היימן בתביעת הפינוי, כמו גם הערותיו, לאחר מכן, של בית המשפט המחוזי, אשר דן בערעור על פסק דין זה, יפות גם ביחס ליתרת החוב מושא הדיון שבפניי, בסך של 56,747 ₪.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

לפניי תביעה לפינוי דירה המיועדת לדיור צבורי בשתי עילות חוזיות: נטישת הדירה והפרת החובה לשלם דמי שכירות.

התובעת פנתה לתום בכתב ביום 16.5.2017 ודרשה את פינויו מהדירה (נספח 4), ובמקביל פנתה ליוסי בימים 16.5.2017 ו-11.1.2018 והודיעה לו כי עקב נטישת המושכר הוא נידרש להשיב את ההחזקה בדירה ולשלם דמי שימוש ראויים (נספח 5).

בעוד שעילת נטישה של נכס המושכר בדיירות מוגנת מצריכה לעמוד בדרישות מחמירות שמיטיבות עם הדייר (רע"א 3666/16 פלונית נ' חברת הירקון 278 בע"מ (5.9.2017); עמית יריב "Prepetuum Mobile: תנועת המטוטלת בדיני הגנת הדייר או: האם דיני הגנת הדייר עודם רלוואנטיים במאה ה-21?" מקרקעין יח/1 3 (2019)), נטישה חוזית של נכס המושכר כדיור צבורי התפרשה באופן מקל יותר, המיטיב עם ציבור הנזקקים לדירות אלה ולא עם הדייר-הנוטש: אי-שימוש בדירה לאורך תקופה ארוכה מספיק ייחשב להפרה הזוללת זכאות למעמד של "דייר ממשיך" ומובילה לפינוי בהעדר מעמד גם כאשר אי-השמוש נכפה על הדייר כגון עונש מאסר ממושך (עניין זריהן; השוו לעע"ם 5017/12 אמזלג נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (29.1.2013) (דיון בהוראת נוהל של משרד השיכון הקובעת שעזיבת הדירה לפרק זמן העולה על שישה חודשים נחשבת לנטישה ופוסלת את זכאותו לרכוש את הדירה בהטבה.

...

הטעם לכך הוא שתום הכחיש בכתב ההגנה שהוא מתגורר בדירה, והחל ממועד זה אין ראיות שהוא המשיך להתגורר בה. נראה לי שמקום שקמה הכחשה במהלך התדיינות משפטית, נדרשת ראיה נוספת לכך שתום לא עזב.

התוצאה היא שתום ויוסי חבים לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 70,200 ש"ח. נוסף על כך יוסי חב לתובעת לבדו סך של 20,700 ש"ח. סכומים אלה מכסים את התקופה שעד יולי 2021 כולל.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה מתקבלת.

דיון : האם קמה עילת פינוי כנגד הנתבעת בגין נטישה ? התובעים טוענים כי הנתבעת נטשה לפרקים ממושכים את המושכר נשוא התובענה ומשכך קמה ועולה כנגדה עילה לפינויה בשל נטישת המושכר.

...

בהעדר הוכחת חלקם של התובעים ונחיצותם של התיקונים הנטענים, אין מקום לקבל את התביעה שכנגד והיא נדחית.

סוף דבר, אני מקבלת את תביעת התובעים, קובעת כי הנתבעת אינה עוד דיירת מוגנת וכי עליה ועל אי מי מטעמה, לפנות בתוך 60 יום מהיום את הנכס נשוא התובענה הידוע כבית ברח' משה שרת 63 בקרית אתא, גוש 11037 חלקה 96, מכל אדם וחפץ ולהשיב את החזקה בו לידי התובעים.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

המשיבים, שהם בעלי המושכר, הגישו לבית משפט השלום תביעה לפינוי המבקשת מהמושכר בעילה של נטישת המושכר.

בית המשפט קבע כי תמונות הנכס, שהוגשו על ידי שני הצדדים מלמדות על נטישה ברורה וממושכת של שנים מצד המבקשת.

...

בית משפט השלום הגיע למסקנה, כי המחסן ננטש הן בהיבט העובדתי והן בהיבט הנורמטיבי.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות המבקשת ואף מבלי להידרש לתגובת המשיבים, אני מורה על דחיית הבקשה.

על כן הבקשה נדחית.