התובע טוען כי ירש את זכויותיו במקרקעין מאביו המנוח המתוולי בשם ווקף חסין חסן ניגם (להלן: המתוולי המנוח).
בשנת 1997 הוגשה על ידי חסין חסן נג'ם (לטענת הנתבעת מדובר ככל הנראה בקרוב מישפחה של התובע או הבעלים של המקרקעין) תביעה לפינוי מושכר נגד הדייר המוגן, בטענה כי הדייר המוגן שהתגורר במושכר עם אישתו ובתו מפר את תנאי השכירות בכך שהתיר לשני בניו להתגורר עמו במושכר, על אף שאסר עליו לעשות זאת; כי הדייר המוגן לא שילם את דמי השכירות מזה 4 שנים וגם לא את התוספות (ת"א 6442/97 נג'ם נ' פראח).
התובע עותר להורות על סילוק ידה של הנתבעת מהדירה שכן אמה של הנתבעת נפטרה לפני כעשר שנים, ועם פטירתה פקעה הדיירות המוגנת ועל כן הנתבעת אינה חוסה תחת ההגנות המנויות בחוק הגנת הדייר; כי הנתבעת מתגוררת מזה מספר שנים בדירה מבלי לשלם דמי שכירות כלל, חשבונות חשמל ומים, מה שמחזק את העובדה כי אינה דיירת מוגנת; כי הנתבעת ביצעה שינויים ועבודות במושכר מבלי לקבל אישורו מראש ובכתב, תוך החלפת חלונות במרפסת (מחלונות ברזל וזכוכית לאלומיניום), מבלי שהיה צורך בהחלפתם כלל, ובכך הנכס הוא מוקד לפריצות; הנתבעת עושה שימוש במושכר שלא כדין, תוך היתעלמות מזכויותיו, מבלי לשלם דבר במשך 25 שנה, והכל תוך עשיית עושר שלא כדין בזכויות כאמור; כמו כן, הנתבעת צברה חובות שונים בגין שימושה בנכס: חוב על סך של 78,000 ₪ לרשות המקומית בגין תשלומי ארנונה, וכן חוב של 7,000 ₪ עבור שימוש בחשמל ומים.
...
לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל, אני מוצאת כי אין מקום להורות על פינויה של הנתבעת מהמושכר ותיבעת התובע בעניין זה – נדחית.
כזכור, עתר התובע גם לתשלום דמי שימוש ראויים עבור הדירה בסך של 4000 ₪ לחודש, עבור תקופה שמיום 1992 ועד ליום הפינוי בפועל, וגם דינה של טענה זו להידחות.
ברם, מקום שהצדדים אינם חלוקים על כך שמשנת 1998 לא שולמו דמי השכירות כלל והיות ובדיון שהתקיים ביום 01.03.2020 הוריתי לב"כ הנתבעת להפקיד את מלוא דמי השכירות שברשותו לקופת בית המשפט והוא לא עשה כן, אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 300 דינר עבור 7 השנים הקלנדריות טרם הגשת התביעה ובסך הכל 10 השנים האחרונות בסך כולל של 3,000 דינר כערכם על פי השער שנקבע בבנק ישראל ביום 01.03.2019.
