במהלך השנים, בשל החמרה, פנה ב- 2016 לנתבע, בבקשה לקביעה מחדש.
ב- 13.10.16 הגיש תביעה להחמרת מצב לפי תקנה 36, דרג ראשון (22.3.17) קבע כי אין החמרה.
נתחיל במושכלות ראשונים:
התובע הגיש תביעה ובה טען לליקוי שמיעה, שאירע לו בגין חשיפתו לרעש.
בגין אותה פגיעה בעבודה שהוכרה, בגין הירידה בשמיעה והטנטון – הגיש התובע בקשה לבדיקה מחדש, כאמור בתקנה 36, ובווע"ר אכן נקבעה החמרה בנכותו של התובע, כשנקבעו 19%, בגינם זכאי התובע למענק.
הינה כי כן – אין בסיס לטענת התובע, כביכול, באופן שרירותי / טכני פעל הנתבע, בקובעו כי עסקינן בבקשה לבדיקה מחדש, עפ"י תקנה 36, כשמדובר ב"החמרת מצב" לפ"ע שהוכרה: כך, הן משעסקינן בבקשה כאמור שהגיש התובע עצמו, עפ"י הדין, והן משבפועל, כך קבעה הועדה! תאריך הפגיעה הוא 25.10.01, הפגימה היא "ירידה בשמיעה" בפגיעה של "חשיפה לרעש מזיק"; סוג האישור: "אישור עיקרוני" (אגב, הודפס בכתב ראי), כשדרג ראשון קבע 0% מיום 26.10.01; הועדה מציינת (בסעיף 16 כי עסקינן ב"החמרה".
...
אין שחר איפוא לטענה, כביכול, "חסך" התובע לנתבע, שמא לפיכך, כטענתו, יש עתה להעתר לתביעתו.
סיכום
התביעה נדחית.
התובע ישלם הוצאות הנתבע כפי שנקבע.