העובדות שאינן שנויות במחלוקת
המבקשים הגישו כנגד המשיב תביעה לסעד הצהרתי לביטול הסכם הלוואה מיום 3.12.2017 (להלן: "הסכם ההלוואה") בעילות הטעה, כפייה ועושק.
המשיב הגיש את שטר המשכנתא לבצוע בלישכת ההוצל"פ, ובמקביל, המבקשים הגישו תובענה זו לביטול הסכם ההלוואה, אשר בגדריה התבקש סעד זמני – כאמור לעיל, זו הפעם השלישית.
למעלה מכך, המשיב טוען כי המבקשים ואסי חתמו על ההסכם, לפיו כנגד מישכון הדירה לטובת המשיב, התחייב אסי לשלם את דמי השכירות בגין הדירה אותם המבקשים שוכרים, ולצורך הבטחת עיסקה זו אף נרשמה הערת אזהרה לטובת המבקשים על דירה שבבעלות אסי.
כל סעיף וסעיף בהסכם הוקרא להם והם הבינו אותו לרבות העובדה כי הם חותמים על משכנתא לטובת המשיב;
המבקשים היו מעורים בכל פרטי ההסכם וידעו כי הכספים מושא הסכם ההלוואה ישמשו את אסי ומשפחתו ;
במעמד הפגישה קיבל אסי מהמשיב 400,000 ₪ ויתר כספי ההלוואה שולמו לנושים שונים של אסי ומשפחתו;
אסי חתם על הסכמה לרישום הערת אזהרה לטובת המבקשים, על דירה בבעלותו בגן יבנה וזאת להבטחת "מלוא הסכום של הדירה שלהם שניתנה כבטוחה להלוואה" ;
המבקשים הגישו כנגד אסי תביעה על סך של 1,427,000 ₪, ואולם לימים התביעה נמחקה;
הצדדים ויתרו על חקירות המצהירים ועתרו לכך שבית המשפט ימסור החלטתו על בסיס החומר הקיים בתיק בית המשפט וטיעוניהם בעל פה.
דיון והכרעה
תקנה 95(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 קובעת:
"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה."
הינה כי כן, היסוד הראשון בדיני הסעדים הזמניים הנו כי קיימות ראיות מספיקות להוכחת התביעה.
...
כמו כן, וכאמור, בקשה זו הינה הבקשה השלישית במספר למתן סעד זמני בתיק זה, כאשר בשתי בקשות קודמות, אף שבית המשפט נעתר להן – המבקשים נמנעו מלהפקיד את הבטוחות הנדרשות לצורך הכנסת הצו לתוקף, וזנחו את הבקשות, ובהתאם הצווים פקעו.
מהאמור לעיל עולה כי דרך הילוכם של המבקשים נגועה בשיהוי ומחזקת את המסקנה כי טענותיהם כנגד הפינוי נטענות בחוסר תום לב, וללא שיש בפיהם טענה של ממש המצדיקה את מניעת המימוש.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
