חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה לסעד הצהרתי וצו מניעה בעניין חזקה במקרקעין משותפים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הסעדים, כפי שהוגדרו בכתב התביעה, כוללים פסק דין הצהרתי הקובע כי הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין תקף, וכי התובעים מילאו את התחייבויותיהם על פיו, בעוד שהנתבעים הפרו אותו.
לטעמי, לבית משפט זה סמכות עניינית לידון בתביעה על כל חלקיה, משום שעניינה אכיפת הסכם פשרה, שקבל תוקף של פסק דין, בנושא חלוקת שימוש במקרקעין, וגם התחייבותו החוזית של הנתבע 1, לחתום בעתיד על הסכם להעברת זכויות במקרקעין ניתנה במסגרת הסכם שעניינו חזקה ושימוש במקרקעין.
עו"ד אגבאריה העיד, כי התביעה הוגשה נגד הנתבעים, משום שהשתלטו על כל חלקה 98, המצויה בבעלות משותפת עם התובעים, וכי מי שהיה זכאי להרשם כבעל זכויות בחלקה מכח ירושה מאביו, היה הנתבע 2, שהיה אז בין החיים.
אין כל ספק, שיוסף לא יכול היה לקבל היתר בניה ולבנות את ביתו בחלקה 98 אילמלא התובעים חזרו בהם מהתנגדותם לבנייה, הן במכתב שכתב עו"ד אגבאריה לועדה המקומית לתיכנון ובניה, והן בעצם העובדה שצו המניעה הזמני שניתן בהליך הקודם בוטל, במסגרת הסכם הפשרה, ואם לא היה מושג הסכם פשרה לא יכול היה הנתבע לבנות בחלקה עד לאחר שהיה ניתן פסק דין בתביעה לפירוק השתוף.
...
לסיכום, בגין הפסד דמי השכירות בחלקות 3 ו- 4, ודמי השימוש בחלקות 3 ו- 4 ובחלקה 98 זכאים התובעים לסכום כולל של: 503,425 ₪.
סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ומורה כדלקמן: ניתן בזה פסק דין הצהרתי הקובע כי התובעים קיימו את התחייבויותיהם על פי פסק הדין מיום 18.1.2004 בת"א (שלום חיפה) 6210/02 שנתן תוקף להסכם הפשרה בין הצדדים, ועל כן, על הנתבעים לקיים את כל התחייבויותיהם על פי אותו פסק דין, ובכלל זה: בשימוש בחלקה 98, על הנתבעים לפעול בהתאם לתשריט עליו חתמו, שניתן לו תוקף של פסק דין בהליך הקודם (מוצג ת/4), במסגרתו יוחד מגרש 98/3 לשימושם הבלעדי של התובעים.
כלומר, גם אם תהיה מחלוקת בין הצדדים ביחס לסכום, לא יעכב הדבר את מועד ביצוע חיובי הנתבעים על פי פסק דין זה. אני מקבלת את תביעתם הכספית של התובעים ומורה כי על הנתבעים 1,3 ו- 4 ביחד ולחוד, לשלם להם, באמצעות בא כוחם, סך של 503,425 ₪.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2022 בשלום מסעדה נפסק כדקלמן:

ביום 27/03/18, במסגרת הליך ה"ט 44200-03-18 שפתחה המשיבה כנגד המבקש בבימ"ש למשפחה בקריית שמונה (להלן: "הליך ההטרדה"), ניתן צו זמני האוסר על הצדדים לעשות שימוש בשביל גישה הממוקם בצד המזרחי של המיגרש, ממזרח לבית המשיבה (להלן: "שביל הגישה המזרחי" / "השביל שבמחלוקת").
ביום 1/5/18 הגיש המבקש התביעה כאן למתן סעד הצהרתי שיקבע כי יש לו זכות שימוש וחזקה בלעדיים בשביל הגישה המזרחי מתוקף בעלותו במקרקעין, וכי לנתבעת או מי מטעמה אין זכות לעשות בו שימוש והיא מנועה מלחסום את המעבר בו. לכתב ההגנה ולתצהיר עדות ראשית צירפה המשיבה את הסכם הגירושין (ללא תירגום) וחוות דעת מהנדס ומודד היתם ח'אטר (להלן: "חוות הדעת").
בהחלטה מיום 04/12/18 דחיתי טענת המשיבה לחוסר סמכות עניינית, מן הטעם שהמשיבה איננה בגדר "קרוב מישפחה" על פי סעיף 1 לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, תשנ"ה-1995, וקבעתי כי בהתאם להוראות סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמד-1984, לבית המשפט כאן סמכות לידון בתביעה שלפני שעניינה חזקה ושימוש במקרקעין.
זכות שימוש משותפת - האמנם? בדיון מיום 19/11/19 (עמ' 7 ש' 24) טען והעיד המבקש: "הדרך הזאת היא דרך משותפת. שנינו הבעלים שלה. בירושה זה מה שאבא שלי רשם." האב העיד באותו דיון (עמ' 10 ש' 35-36) כדלקמן: "...אני לא נתתי לאף אחד דרך, זאת האדמה שלי. נתתי להם את האדמה ביחד לשניהם." בהמשך עדותו טען המבקש (עמ' 9 ש' 9-12) כי הבעלות שלו בשביל שבמחלוקת היא מתוקף מיסמך האב שהעניק לו זכות שימוש.
...
אציין כי אינני מקבל כראיה את המסמך הנטען להיות צוואה משנת 2001, משני טעמים.
אסכם ואבהיר כי שוכנעתי שהמעבר בשביל שבמחלוקת, יש בו להקל על המבקש ובני משפחתו המורחבת בכניסה לבתיהם הבנויים במגרש של המבקש.
סוף דבר התביעה נדחית.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

כעולה מהסכם הפשרה, הצדדים הגיעו להסכמות בדבר חלוקה ושימוש במקרקעין בהם לצדדים זכויות משותפות.
המשיבים, בתביעתם בבית משפט קמא, עתרו, בין היתר, לסעדים המורים לנתבעים לחתום על מסמכים לצורך העברת 131 מ"ר מחלקה 105, לחתום על תשריט החלוקה בחלקה 98 במסגרתו יוחדה למשיבים חלקה 98/3, למתן צו מניעה האוסר על הנתבעים למנוע מהמשיבים גישה לחלקות 3 ו-4 וכן עתרו המשיבים לסעדים כספיים בגין ההפרה הנטענת של הסכם הפשרה.
הסכם הפשרה כולל התחייבות חוזית עתידית לחתום על מיסמכי העברת בעלות במקרקעין, והתחייבות זו ניתנה בגדרי הסכם שעניינו חזקה ושימוש במקרקעין.
לאור השלב המתקדם בו נידונה הסוגיה, אשר כאמור אף לא הועלתה כלל ע"י  מי מהנתבעים, צדק ביה"מ קמא בכך שלא אפשר ביזבוז זמן שפוטי יקר  ובחר בדרך על פיה אף שלא העניק סעד לחתום על ייפויי כוח להעברת מקרקעין ,לא דחה את יתר הסעדים שנתבעו ואף היתייחס למהותה של התביעה-טענה להפרת הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין ושעניינו היה שימוש וחלוקה במקרקעין.
באשר לטענת אדהם לפיה בית משפט קמא לא היה מוסמך להעניק סעד שלא נתבע, אין אלא להפנות לסעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 הקובע: "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו." כלומר, בית משפט מוסמך להעניק סעד אותו הוא מוצא לנכון.
...
דין טענה זו להידחות הן מטעמי בית משפט קמא והן מהטעם שרק אדהם הגיש ערעור בעוד שחיוב הנתבעים הוא ביחד ולחוד.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל אציע לחברי לדחות את הערעור, ולחייב את אדהם בהוצאות הערעור ובשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ (כולל מע"מ).
רבקה איזנברג, שופטת אשר על כל האמור לעיל, הוחלט לדחות את הערעור, ולחייב את המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט בערעור (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ), בסכום כולל של 20,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

רקע והליכים קודמים: זוהי תביעה למתן סעד הצהרתי על הבעלות של המבקש בשטח שגודלו 401 מ"ר במקרקעין מוסדרים המצויים בענאתה החדשה, הידועים כחלקה 2 בגוש 30571 (להלן-"המקרקעין") לפי חלקו של המבקש שהוא 6/12 משטח המקרקעין הכולל שגודלו 802 מ"ר. המבקש טוען כי רכש את המקרקעין מצד שלישי, מר עטארי אשר רכש אותם מהבעלים הרשום, מר אל כחמי.
בתביעה הקודמת טענו המשיבים כי המקרקעין בבעלות משותפת ואין בידי המבקש לרכוש חלק ספציפי במקרקעין השייכים גם להם.
בפסק הדין נקבע, כי המבקש לא הוכיח את טענתו כי "החלקה מחולקת באופן המאפשר חזקה ייחודית של מי מבעלי הקרקע" (פסקה 16) ונדחתה תביעתו משלא הוכח המכר מהבעלים הרשום אל כחימי.
שכן, היה שינוי במצב המקרקעין עובר למתן צו המניעה בתובענה דנן.
הוא עצמו לא גר שם ולא ראה אותם בונים "אבל זה הקרקע שלהם, יש להם חלק שם" ואילו חלקו בבניין הוא בחניון המצוי בבניין וכן במחצית החלק העליון שמעל החניון (וסימן את חלקו בבניין בתמונה מב/1, עמ' 18 שורות 1-7) באומרו כי הבניין הוא בשטח של 400 מ"ר. כל אחד מבעלי הזכויות יש לו קומה ואין בידו להחליט בעיניין 200 מ"ר שהאחרים רוצים לבנות בקרקע השייכת להם (עמ' 19 שורות 34-35, עמ' 20 שורה 4).
...
בנסבות אלו, עדות המבקש בעניין אחריות המשיב 2 ליציקה אינה אלא עדות שמיעה ודינה להידחות.
בעניינינו, משלא התבקש בבקשה מתן צו כנגד "צדדים זרים" ואף לא התבקש מתן צו הריסה; עדות המשיב 2 לפיה הוא מניח כי שלושה בעלי זכויות אחרים אחראים לבנייה וכי לא ראה אותם מבצעים את העבודות, הגעתי למסקנה כי אין לתת את הצו הדרסטי כלפי אלמוני, שאינו צד להליך, כדי להביא את המשיב 2 לידי קיום הצו.
סוף דבר, משהוכח כי המשיב 2 הפר בעצמו ו/או ע"י מי מטעמו את צו המניעה בבנייה בקומה הראשונה, מעל לקומת החניון, אני מטילה עליו קנס בסך של 4,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בנצרת קיבל את התביעה שהגישה המשיבה 1, במסגרתה עתרה התובעת שם, נתבעת 1 כאן, להורות לנתבעים שם, להרוס תוספת בנייה שנבנתה על גג ביניין מגורים שנימצא במקרקעין בבעלות משותפת, מבלי לקבל את הסכמת יתר השותפים.
בנגוד לנטען על ידי המבקש, הרי שסכויי התביעה בכל הנוגע לסעד ההצהרתי הנטען שמכוחו מבוקש צו המניעה הזמני הנם אפסיים, וזאת בשל העידר סמכות עניינית לתת את הסעד במסגרת פירוק השתוף במקרקעין, ועל כן אין בסעד הזמני כדי לשרת את הסעד העקרי בתביעה לפירוק שתוף.
הלכה היא, ככל שבית המשפט יתרשם כי עילת התביעה חזקה יותר, כך יפחת משקל השיקולים האחרים, במאזן הכולל.
...
מנגד, נטען כי גם אם לא יזכה המבקש בסעד של ביטול פסק הדין שניתן ובהנחה וקיום התוספת יכשיל את פירוק השיתוף ובכל זאת יגיע בית המשפט למסקנה שההריסה מתבקשת, אזי דחיית ביצוע ההריסה אינה פוגעת במי מהצדדים שהרי התוספת קיימת מאז שנת 2020 ומחציתה קיימת משנת 2014.
השופטת עינב גולומב אשר דנה בתביעת פירוק השיתוף בעין שהגישה רשות הפיתוח, התייחסה לכך בסוף פסק דינה מיום 11.2.15 וקבעה כי התביעה כפי שהוגשה נדחית, וכי לתובעת ,רשות הפיתוח, עומדת הזכות להגיש תביעה חדשה לפירוק השיתוף, על דרך של מכירת המקרקעין לכל המרבה במחיר.
לסיכום, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את האיזון הראוי בין זכויות הצדדים, אני קובעת כי קיימים סיכוי תביעה לפירוק השיתוף וכי מאזן הנזקים נוטה לטובת המבקש ועל כן הבקשה מתקבלת.
סוף דבר לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:   (א)  ניתן בזה צו מניעה זמני המונע בשלב זה את צו ההריסה שניתן בפס"ד מיום 26.9.23 אשר הורה על הריסת תוספת הבנייה שנבנתה על גג המבנה במקרקעין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו