תביעה לסילוק יד, כספים, חוזית, נזיקית, עו"ד, חזקה ושימוש

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 63727-10-17 בנטלי ואח' נ' גרוזנר ואח' לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיא סיגל רסלר-זכאי התובעים: 1. אמילי אן בנטלי 2. בנטלי מרים יטה 3. בנטלי חנה גיילה 4. בנטלי **** לייב ע"י ב"כ עו"ד בן שולץ, עו"ד יעקב שולץ הנתבעים: 1. טל גרוזנר ע"י ב"כ ערן צור 2. דורית שאנן ע"י ב"כ עו"ד עינת גלוסר 3. סטריקובסקי, גל ושות' - משרד עורכי דין 4. אושרה פרידמן, עו"ד 5. משה דורון סטריקובסקי, עו"ד ע"י ב"כ עו"ד אביב קלפנר צדדי ג': 1. אסף קול 2. נמקס בע"מ ע"י ב"כ עו"ד איתן ברקוביץ ואח' צדדי ד': 1. טל גרוזנר 2. חיים צור, עו"ד 3. ערן צור, עו"ד ע"י ב"כ עו"ד ערן צור החלטה

נטען, כי כתוצאה ממעשים המהוים לכאורה הפרות חוזיות ונזיקיות שבוצעו על ידי הנתבעים, נגרמו לתובעים נזקים כספיים בשל הפרות יסודיות של החוזה, ירידת ערך ועוגמת נפש.

המבקשים מודים כי ההודעה הוגשה לתיק בית המשפט כבר ביום 13.11.2019, ומאחר שאין מחלוקת כי למבקשים גישה לתיק בית המשפט, חזקה עליהם כי ידעו על הגשת ההודעה כבר במועד הגשתה ולמצער זמן רב לפני חודש מרץ 2020.

  "אמצעי סילוק תובענה על הסף, בין אם מדובר במחיקת התובענה ובין אם בדחייתה, מהוה סעד בעל השלכות מרחיקות לכת על זכויות התובע ובראשן זכות גישתו לערכאות. בו בעת ממלא אמצעי זה תפקיד חיוני בסינון תביעות סרק טורדניות. הפסיקה קבעה כי באיתור נקודת האיזון הראוי בין זכות הגישה לערכאות הנתונה לבעלי הדין מזה ולשיקולי המדיניות המשפטית והדיונית מזה, השמוש בסעד הסילוק על הסף ייעשה בזהירות רבה ורק במקרים בהם שוכנע בית המשפט כי אף לו יתנהלו הליכי המשפט במלואם, ובהנחה כי תוכחנה העובדות המפורטות בכתב התביעה, לא יהיה בתביעה הנדונה כדי לספק לתובע את הסעד אותו הוא מבקש (ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עריית הרצליה [פורסם בנבו] (11.6.2009))". (רע"א 5337/17 דוד כץ נ' יעקב כץ (31.7.17) פס' 13).

המבחן אשר נקבע בפסיקה לסילוק תובענה על הסף מחמת העידר עילה הוא מחמיר ביותר "אין חולק על כך שבית המשפט הדן בבקשה לדחיית ו/או מחיקת כתב תביעה מחמת העידר עילה, ייעתר לבקשה רק במקרה שבו גם אם יוכיח התובע את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה, הוא לא יהיה זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידו" (רע"א (חי') 65770-06-17 תאופיק בויראת נ' אברהים בוויראת (15.12.17)).

...

לפיכך, אני דוחה את טענת המבקשים לדחייה על הסף בטענת שיהוי.

מהמקובץ לעיל, אני דוחה גם את טענת המבקשים לדחייה על הסף בטענת העדר עילה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

האם שוכר נכס ששוכר את הנכס מבעליו במשך שנים רבות והשביח אותו מבחינת השגת רשיונות וכיוצא בזה, וכן ניהל ממנו עסק שצבר מוניטין, זכאי לקבל פיצוי מהמשכיר בתום תקופת השכירות, כאשר המשכיר עושה שימוש במוניטין לעצמו ו/או מוכר אותו לצד ג'? זו עילת התביעה, שרגליה נטועות בעוולת הגזל שבסעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובסעיף 1 לחוק עשיית עושר שלא במשפט, התשל"ט - 1979 – להלן: "עילת המוניטין" - כפי שהוצגה על ידי התובע בהודעה שהגיש לבית המשפט בים 12.1.2020.

בחודש דצמבר 2008 הגישו הבעלים תביעה לבית משפט השלום כנגד התובע, שלי בצל וחי בצל תביעה לסילוק יד וכן לסעד כספי (תא"ק (פ"ת) 5414/08).

נוכח מערכת הסכמית זו נותרה לבירור רק תביעת הבעלים כנגד חי בצל לסילוק יד. ביום 12.2.2012 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בפ"ת לפיו התביעה התקבלה ובית המשפט הורה כדלקמן: "הנתבעת 3 (חי בצל) וכל מי שמחזיק במושכר מכוחה....תפנה את המושכר ותשיב החזקה בו לתובעים" פסק הדין הוגש לבצוע ללישכת ההוצל"פ ומועד ביצועו נקבע ליום 27.3.2012.

התובע טוען כי עילת התביעה נולדה ברגע שהנתבעת 4 קיבלה חזקה בנכס, שכן זהו המועד שבו התגבשו כל יסודות עילת המוניטין.

] "מן החומר שבפני עולה בבירור שהנתבעים עומדים בנטל הנידרש מהם כחותמי השטר, להוכיח שהיה תנאי במסירתו, והוא ההסכם על תניותיו, וכן שהתנאי לפירעון השטר המופיע באותו הסכם לא היתקיים,.... דומה שאין חולק כי בסופו של דבר, מזרחי וחברותיו פינו המושכר רק ב-1.5.12, מכאן שברי שלא היתקיימו התנאים לפירעון השטר, הנזכרים בסעיף 2 לעיל, הנכס לא פונה עד 1.1.09 ולא עד 31.12.09, אלא שנים לאחר מכן.....אני מקבל טענת הנתבעים שבכל הקשור להתחייבות לתשלום 150,000 ₪ כנגד הפינוי. עמדה זו אף הוצגה בזמן אמת, ועובר להליכי הכנוס על הנכס, בשנת 2012, וע"י עו"ד אדרי ממשרד ב"כ התובע כאן, ושייצג את דללי בהליך הכנוס שבינו לבין מזרחי" ובהמשך, בעמ' 15 קבע בית המשפט כי: "ממכלול הראיות והעדויות שבפני ונוכח העיכוב הארוך, ועד לפינוי בפועל, אני סבור שיש להעדיף עמדת הנתבעים גם בהקשר של התחייבות זו לעניין המוניטין והמטלטלין. אני סבור כי התשלום בגינם אכן היה מותנה במסירת החזקה בנכס לנתבעים ועד 31.12.09. בהיעדר האמור, ברי שאין שווי מטלטלין ומוניטין ב-2009 כשווים ב-2012, ולאחר מערכה משפטית לפינוי המחזיק במקום, לא ניתן לקבוע במסגרת ההליך המקוצר שבפני שעניינו תביעה תמציתית על פי שטר ולא הסכמי המסגרת, כי עד למועד הפינוי המאוחר קיים השווי הנתבע של המטלטלין. שווי, ככל שקיים, וכפוף לטענת קזוז שיש לנתבעים, שאין צורך להכריע בה בשלב זה יכול להתברר במסגרת הליך על פי עסקת היסוד, ובין דללי לנתבעים. מכל מקום, אין להבחין בין שני החיובים בהליך השיטרי שבפני, ומשכך – דין התביעה להידחות כולה, הן בהקשר דמי הפינוי, והן בהקשר של תשלום שווי המוניטין והמטלטלין במסגרת הפינוי, שלא היה על פי המוסכם והמותנה בעיניין." הינה כי כן, בית המשפט קבע מפורשות שהבעלים לא הפרו את ההסכם הנוסף, ואולם הם פטורים מהתשלומים על פיו (לרבות בגין המוניטין), שכן לא נתקיים התנאי הנידרש לבצוע התשלום הנ"ל על פי ההסכם הנוסף – פינוי הנכס עד ליום 31.12.2009.

...

] "מן החומר שבפני עולה בבירור שהנתבעים עומדים בנטל הנדרש מהם כחותמי השטר, להוכיח שהיה תנאי במסירתו, והוא ההסכם על תניותיו, וכן שהתנאי לפרעון השטר המופיע באותו הסכם לא התקיים,.... דומה שאין חולק כי בסופו של דבר, מזרחי וחברותיו פינו המושכר רק ב-1.5.12, מכאן שברי שלא התקיימו התנאים לפרעון השטר, הנזכרים בסעיף 2 לעיל, הנכס לא פונה עד 1.1.09 ולא עד 31.12.09, אלא שנים לאחר מכן.....אני מקבל טענת הנתבעים שבכל הקשור להתחייבות לתשלום 150,000 ₪ כנגד הפינוי. עמדה זו אף הוצגה בזמן אמת, ועובר להליכי הכינוס על הנכס, בשנת 2012, וע"י עו"ד אדרי ממשרד ב"כ התובע כאן, ושייצג את דללי בהליך הכינוס שבינו לבין מזרחי" ובהמשך, בעמ' 15 קבע בית המשפט כי: "ממכלול הראיות והעדויות שבפני ונוכח העיכוב הארוך, ועד לפינוי בפועל, אני סבור שיש להעדיף עמדת הנתבעים גם בהקשר של התחייבות זו לעניין המוניטין והמטלטלין. אני סבור כי התשלום בגינם אכן היה מותנה במסירת החזקה בנכס לנתבעים ועד 31.12.09. בהעדר האמור, ברי שאין שווי מטלטלין ומוניטין ב-2009 כשווים ב-2012, ולאחר מערכה משפטית לפינוי המחזיק במקום, לא ניתן לקבוע במסגרת ההליך המקוצר שבפני שעניינו תביעה תמציתית על פי שטר ולא הסכמי המסגרת, כי עד למועד הפינוי המאוחר קיים השווי הנתבע של המטלטלין. שווי, ככל שקיים, וכפוף לטענת קיזוז שיש לנתבעים, שאין צורך להכריע בה בשלב זה יכול להתברר במסגרת הליך על פי עסקת היסוד, ובין דללי לנתבעים. מכל מקום, אין להבחין בין שני החיובים בהליך השטרי שבפני, ומשכך – דין התביעה להדחות כולה, הן בהקשר דמי הפינוי, והן בהקשר של תשלום שווי המוניטין והמטלטלין במסגרת הפינוי, שלא היה על פי המוסכם והמותנה בעניין." הנה כי כן, בית המשפט קבע מפורשות שהבעלים לא הפרו את ההסכם הנוסף, ואולם הם פטורים מהתשלומים על פיו (לרבות בגין המוניטין), שכן לא נתקיים התנאי הנדרש לביצוע התשלום הנ"ל על פי ההסכם הנוסף – פינוי הנכס עד ליום 31.12.2009.

נוכח אי ביטולו כדין של ההסכם הנוסף, התוצאה היא שהוא ממצה את עילת המוניטין.

לפיכך, התביעה נדחית על הסף מחמת התיישנותה.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 53454-05-21 מלון נוף הכרמל חיפה בעמ נ' עודד פלר ואח' תיק חצוני: מספר בקשה: 10 בפני כבוד השופטת סיגלית מצא התובעת: מלון נוף הכרמל חיפה בע"מ על-ידי ב"כ עוה"ד חובב ביטון הנתבעים: 1. עודד פלר 2. יוכבד פלר על-ידי ב"כ עוה"ד יעקב גלאור ואח' החלטה

ביום 26.5.2021 הגישה התובעת תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מהדירות (לפי סעיפים 17-16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ובשל הסגת גבול לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]), שכן לטענתה היא השלימה את כל התחייבויותיה החוזיות כלפי הנתבעים בקשר לבניית הדירות, אולם הנתבעים לא שילמו את מלוא התמורה בהתאם להסכמי המכר.

בנוסף טענו הנתבעים, כי הזכות לתמורה מלאה קמה לתובעת רק לאחר קבלת תעודת הגמר ומשעה שניתן לעשות שימוש בדירות, כך שחובותיה של התובעת לא הסתיימו עם מסירת המעטפת, אלא רק במועד השלמת הבניין כולו, שכן המגורים בדירה אינם אפשריים לפני מועד זה. עוד טענו הנתבעים, כי התובעת אחרה באופן משמעותי במסירת החזקה בדירות, באופן המזכה אותם בפצוי על-פי דין.

ביום 11.11.2021 הגישה התובעת כתב תשובה, במסגרתו טענה, בין היתר (בסעיף 4): "אם הדברים לא היו ברורים עד כה תדגיש התובעת כי היא אינה מבקשת להורות על סילוק ידם של התובעים מהדירות באופן קבוע ולבטל לאלתר את המערכת ההסכמית שנכרתה בין הצדדים אלא דוקא מבקשת לקיים את הוראות המערכת ההסכמית". לטענת התובעת, רק לאחר שתשולם התמורה בהתאם להסכמים, או לאחר שתתקבל הכרעתו של בית המשפט המחוזי בתביעות הכספיות ההדדיות המתינהלות בין הצדדים, יהא באפשרות הנתבעים לשוב לדירות ולתפוס את החזקה בהן.

כן טוענים הנתבעים, כי בסעיף 38 לתצהיר נטען, כי המחלוקת היחידה היא בשאלה האם הנתבעים תפסו חזקה כדין בדירות.

...

לפיכך, הנתבעים לא הצביעו על כך שכתב התביעה, כפי שהוגש, אינו מגלה עילה אילו יוכחו העובדות הנטענות במסגרתו, ולפיכך דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

ד – סיכום נוכח המפורט לעיל, אני מורה על דחיית בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות בקשה זו בסך כולל של 1,500 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 38662-03-20 ישראל נ' שקורי ואח' לפני כבוד סגן הנשיא עמית יריב התובעת: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד אורי אסא הנתבעים: 1.סמי שקורי 2.סיגלית נעים 3.עובדיה שקורי 4.לילי אוקנין 5.רונית גינדי 6.טובה שקורי 7.אצל עובד בכפר בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אמיר דנוס פסק דין

התובעת טוענת כי אין לנתבעים כל זכויות קנייניות או חוזיות בשטח התפיסה והם מחזיקים בו ועושים שימוש בו ללא כל זכות או רשות כלשהיא.

לפיכך, טוענת התובעת כי הנתבעים הם מסיגי גבול בין היתר, כמשמעות הדבר בסעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ועליהם לפנות את שטח התפיסה לאלתר ולהחזירו אליה כשהוא נקי מכל אדם, חפץ ומבנה – לרבות הריסה ופינוי מלאים על חשבון הנתבעים.

בעיניין זה טוענים הנתבעים כי הם מחזיקים במקרקעין משנת 1959 חזקה המלווה בפתוח ובהשקעות של עשרות מיליוני שקלים, שכללו ביצוע עבודות סביבתיות אותן חויבו לעשות על ידי עריית אור יהודה, כגון סלילת כביש; בניית חניות; ביובים; תעול; חשמל; תאורה; נקוז, ואף ביצעו פינויים לדרישות הערייה.

עוד טוענת התובעת בעיניין זה כי עצם הגשת כתב התביעה בעבר לסילוק יד המנוח מעידה, כי היא כפרה בכל מעמד של המנוח במקרקעין, וכי הנתבעים יודעים כבר משנת 2003 כי היא לא מסכימה לשהייתם במקום.

בנוסף, ניתנה החלטה כדלקמן: "לאור הודעת ב"כ התובעת כי תביעה כספית בגין דמי שימוש תהיה בסכום של מעל 2.5 מיליון ₪, אין צורך בהיתר לפיצול סעדים שכן ממילא סכום התביעה עד תיקרת סמכותו של בית משפט זה". ב"כ התובעת עידכן ביום 1.6.2021 כי הגישור בין הצדדים לא צלח, והגיש בקשה בעיניין היפוך נטל ההוכחה זאת מאחר שהנתבעים טוענים, בין היתר, לזכויות ומעמד במקרקעין משוא התובענה, המהוים מקרקעי ציבור מוסדרים, ומכאן שעליהם להוכיח את מקור זכותם להמצא בהם.

...

על כן, ולאור הסכמתם הנתבעים למתן צו סילוק יד בגין החלקות הנוספות שבבעלות התובעת – אני סבור כי אלמלא אותן הפקעות הייתה התובעת זכאית למתן צו לסילוק יד בגין כלל המקרקעין ושטח התפיסה.

מכל האמור לעיל אני סבור כי יש למחוק את התביעה ביחס לחלקות המופקעות ולא לדחותה, בין היתר לנוכח מהות התובעת ותפקידיה לפי הדין (שמירה על מקרקעי ישראל ועל האינטרס הציבורי); לאור העדר זכות ומעמד לנתבעים במקרקעין והפרותיהם; והן לאור הליכי התכנון והסבירות הגבוהה שיחול שינוי ברישום החלקות המופקעות ויעודן.

סוף דבר הפועל היוצא הוא כי התביעה ביחס לחלקות המופקעות, הן חלקות – 44, 45, ו- 79 בגוש 7262 – להימחק.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 21423-09-21 מדינת ישראל נ' אברהם כרמי בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת ג'אדה בסול תובעת מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד רן עמיאל נתבעים 1. אברהם כרמי בע"מ 2. א.ר. כרמי - ניהול נכסים בע"מ 3. בן הרוש חברה לרכב ומסחר בע"מ 4. רון כרמי ע"י ב"כ עוה"ד הפלר פסק דין

עוד עותרת התובעת למתן צו המופנה לנתבעת מס' 3, או כל מי שפועל מטעמה, ביחד עם הנתבעים 1,2 ו-4 , לסלק את ידם ולפנות את השטח המהוה את מיתחם ב' של המקרקעין נשוא התביעה, בשטח כולל של 2,450 מ''ר המסומן בקוו כחול אלכסוני בתשריט שצורף לכתב התביעה ולחייבה להרוס ולפנות , על חשבונה, או על חשבון יתר הנתבעים, את כל המחוברים הקיימים בשטח זה לרבות כל המבנים, הגדרות השלטים, משטחי האספלט והבטון, וכן כל מחובר אחר לרבות כלי רכב שהציבה הנתבעת הנ''ל במקום לצורך עסקיה, ולהשיב את המקרקעין הנ''ל לחזקת התובעת כשהם ריקים ופנויים מכל חפץ או אדם השייכים לה. לטענת התובעת, הנתבעים הם בגדר פולשים למקרקעין הנ''ל, מחזיקים בהם, ומנהלים בהם עסק, ללא כל זכות שבדין, ונוהגים בהם מנהג בעלים, כאשר הם בנו על המקרקעין מבנים שונים ללא היתר, ומנהלים על המקרקעין הנ''ל עסק לחומרי בנייה וכן עסק לסחר בכלי רכב, כל זאת, כאמור, ללא כל רשות או הסכמה מצד התובעת, ללא תשלום כל תמורה שהיא, וללא כל זכות שהיא בדין לעשות כן. המקרקעין נשוא התביעה, ועל כך אין חולק, הם בבעלותה המלאה של מדינת ישראל.

בשלב מסויים התברר, כך התובעת, כי אליעזר ואברהם כרמי לא עמדו בהתחייבות החוזית, לא בנו את המחוברים האמורים לעיל בתקופת ההסכם, וגם לא לאחר ארכה שניתנה להם לבניית בית המגורים .

התובעת שלחה לנתבעים מכתבי דרישה לסילוק ידם מהמקרקעין נשוא התביעה, פינוי המחוברים והפסקת השמוש, בתאריך 28/6/2017 וכן ב 20/4/2020, אך דרישות אלו לא זכו לכלל מענה או היתייחסות מטעם הנתבעים או מי מהם, והם ממשיכים להחזיק במקרקעין ,ועושים בהם את השימושים המתוארים לעיל, ללא כל זכות שבדין, וללא הסכמה או הרשאה של התובעת.

התובעת מנהלת במקביל להליך כאן הליך נוסף, תביעה כספית נזיקית , אשר בשל סכומה היא מיתנהלת בבית המשפט המחוזי בחיפה.

לפי הנתבעים, במקרה דנן, המדינה שהיא התובעת ,היא בעלת האמצעים והיכולת , ושמשך למעלה מחצי מאה היא שתקה ושקטה על שמריה, היא ידעה ידוע היטב כי הנתבעים מחזיקים במקרקעין, בהתאם לאותה הסכמה משנת 1960, אך לא עשתה דבר, ועל כן , קמה זכותם של הנתבעים לרישיון מכללא וכי אין לתובעת כל זכות לטעון להשגת גבול או פלישה , או לעתור לקבלת סעד של סילוק יד, ואף לא את הסעד הכספי הנתבע במסגרת ההליך המקביל המתנהל בבית המשפט המחוזי.

...

לעניין זכאות הנתבעים לפיצוי בגין ההשקעות שלהם במקרקעין, הרי שמדובר בבנייה שבוצעה ללא היתר בנייה כדין, והתניית הפינוי בתשלום פיצוי על ההשקעות במקרקעין, בנייה ללא היתר, תהיה בגדר מתן פרס לחוטא כך שחוטא ייצא נשכר, ואין להשלים עם תוצאה זו. לטעמי, כדי להגיע לתוצאה אם מדובר ברישיון להחזיק במקרקעין, יש להתחשב בעובדה כי עסקינן במקרקעי ציבור שהנתבעים מחזיקים בהם משך שנים רבות ללא תמורה, הם הגדילו לעשות עת פלשו לשטח נוסף הכשירו אותו, ללא היתר בניה כדין, והשכירו אותו לנתבעת מס' 3, אך משך שנים רבות, עשרות בשנים, התובע ישב בחיבוק ידיים ולא עשה דבר לשם סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין, וכי לצורך הסקת המסקנה, כאמור, יש לשקול את העניין מבחינה ערכית ציבורית, עת מדובר במקרקעי ציבור, כשאדם פרטי מפיק מהם רווחים ומחזיק בהם משך שנים רבות, תוך הפקת רווחים.