בית משפט קמא עמד על האמור בחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, (להלן: "חוק המקרקעין") בדבר הגנת הבעלות והחזקה ולרבות סעיף 16 של החוק: "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לידרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".
סעיף זה מעניק עדיפות לבעל הזכות להחזיק במקרקעין על פני מסיג גבול ומקנה לו זכות תביעה בערכאות לסילוק ידו של הפולש.
בתשובה לשאלות בית המשפט השיב המומחה בעמ' 57 לפרוט', באומרו, בין היתר:
"כשבית המשפט מציג לי את מ/2 ומבקש ממני כי אציע פיתרון המשתלב עם טענת הקנין באופן שיפריד בין השטח הפרטי לבין שטח המנהל, אני משיב שמאחר ולשטח זה יש אופי, אני סבור שצריך לעשות בגבול החלקה גדר בגובה 1 מטר, ומעבר לגדר להקנות לשטח אותו אופי, היינו אדמה עם עצי פרי אולי לעשות עוד קרון טרסה קטן.
...
בתשובה לשאלות בית המשפט השיב המומחה בעמ' 57 לפרוט', באומרו, בין היתר:
"כשבית המשפט מציג לי את מ/2 ומבקש ממני כי אציע פתרון המשתלב עם טענת הקנין באופן שיפריד בין השטח הפרטי לבין שטח המנהל, אני משיב שמאחר ולשטח זה יש אופי, אני סבור שצריך לעשות בגבול החלקה גדר בגובה 1 מטר, ומעבר לגדר להקנות לשטח אותו אופי, היינו אדמה עם עצי פרי אולי לעשות עוד קרון טרסה קטן.
"
בנסיבות הספציפיות בענייננו, מסקנתנו היא שהריסת הטרסות והמדרגות, כמו גם עקירת הצמחיה ועצי הפרי איננה מידתית, ואין בה כדי להצמיח תועלת לאיש שעה שהמומחה האובייקטיבי שנתמנה על ידי בית המשפט קבע, שמן ההיבט הנופי החזותי יש להשאיר את המצב כפי שהוא כיום, וכי "החזרת המצב לקדמותו" תביא להרעה, וממילא לא תועיל לאיש.
בשים לב לכל המפורט לעיל אנו מורים כדלקמן:
אנו מקבלים חלקית את הערעור במובן זה שאנו מבטלים את ההוראה אשר בפיסקה 27 רישא לפסק דינו של בית משפט קמא בדבר חיוב המערערים לפנות את הבנוי והנטוע ב"שטח הפלישה" (בהתאם לנספח ב' לכתב התביעה).
