לפניי תביעה לסילוק יד, לצוו הריסה ולדמי שימוש ראויים בשל טענת התובעת לשימוש, החזקה ובנייה שלא כדין במקרקעין חקלאיים במושב גבעת כ"ח.
רקע
התובעת, גבעת כ"ח, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (להלן: "התובעת" או האגודה"), היא אגודה שיתופית חקלאית המאוגדת בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות.
הגזבר הצהיר בסעיף 25:
"אציין כי בגין אחזקתו של מבורך בשטח האגודה אליו פלש ובו הוא מחזיק תוך השגת גבול ובגינו אינו משלם דמי שכירות, דמי שימוש או דמי אחזקה, מונע מבורך מן האגודה שימוש ראוי וסביר בקרקע".
הגזבר נחקר על תצהירו ונשאל מהי הטענה של התובעת? עצם בניית המחסנים והשמוש בהם, או הקמתם בשטח המהוה פלישה? וזוהי תשובתו (עמ' 20 ש' 15-22 לפרוטוקול):
"ת. אם המבנים היו מבני חממה כמו שניתן בהיתר, זה היה בסדר.
...
בשולי הדברים אעיר כי לא מצאתי לדון בשאלה האם החממות שלגביהן ניתן היתר בשנת 2004 אכן הוקמו בפועל, על אף שניטשת מחלוקת בין הצדדים בנושא זה. אני סבור כי מענה לשאלה זו אינו משנה את העובדה שבסופו של יום המחסנים הוקמו ללא היתר.
סוף דבר
אשר על כן, אני קובע כדלקמן:
הטענה כי הנתבע פלש לשטחים ציבוריים של האגודה – נדחית;
אני קובע כי הנתבע הקים את המבנים בשטח שהוא חלק מחלקה ב' שהועמדה לרשותו, אך תוך חריגה מתנאי הרשות שניתנה לו, בכך שהקים מבנים שלא קיבלו את רשות האגודה;
ניתן בזה צו המורה לנתבע להרוס את המבנים כהגדרתם לעיל, ולהחזיר את מצב המקרקעין לקדמותו, וזאת לא יאוחר מיום 30.6.2019.
התביעה לחיוב הנתבע בדמי שימוש בגין חלקה ב' – נדחית.
