תביעה לסילוק יד ודמי שימוש ראויים בעיזבון מקרקעין

משהוגשה תביעה זו עובר לתחילת הליכי ההסדר בקרקע, לבית משפט זה יש את הסמכות להמשיך ולדון בה. בהליך דנן, נידרשתי לסוגיית התביעה לסילוק יד ודמי השמוש הראויים בהתאם לסמכותו העניינית של בית משפט השלום כקבועה בחוק בתי המשפט.

משכך, בעת חתימתה של עפיפה על ההסכם הנטען משנת 2012, לא היו בבעלותה זכויות כלשהן בנכס על מנת שניתן יהיה להעבירן לנתבע ( ראה לעניין זה ת"א (חי') 32354-06-11 עזבון המנוח אברהים בן מחמוד חילו ז"ל נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, בפסק' 28 (פורסם בנבו, 31.3.16)).

...

סוף דבר התביעה לסילוק יד מתקבלת.

בשים לב להחזקה רבת השנים של הנתבע בנכס ועל מנת לאפשר לו להיערך בהתאם אני מורה כי הוא יסלק את ידו מהנכס נשוא ההליך שבפניי ויחזירו לידי התובע או לידי ב"כ התובע כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ וזאת עד ליום 6.1.19 (שישה בינואר 2019) שעה 12:00 בצהריים.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, לאופי ההליך, כמות הישיבות ומכלול נסיבות העניין אני מורה כי הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל, מופחת, של 15,000 ₪ (חמישה עשר אלף ₪) שישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כתב התביעה המתוקן הוגש ע"י התובע ועיזבון המנוחה אניסה דאהר ז"ל. ביום 28.8.2014, ברשות ביהמ"ש ולאחר שהנתבעים העלו טענות שונות לעניין העילה והסעדים המבוקשים, הוגש כתב תביעה מתוקן, שהוכתר כתביעת "חלוקה – פירוק שתוף". התביעה הוגשה ע"י התובע מס' 1 בלבד, לאחר שהועברו אליו זכויות אמו המנוחה בחלקה ותוך צירוף נסח רישום עדכני מחודש יולי 2014, בו הוא רשום כבעלים של 1,868 מ"ר בחלקה [footnoteRef:6].

לטעמי, הגיון רב יש בטענתם של הנתבעים; התובע לא בא בהצעה לשינוי החלוקה הקיימת בחלקה, לא ביקש סילוק ידם של המחזיקים "שלא כדין", כמהלך מקדים לשינוי החלוקה ולא באמת ציפה לסיים את ההליך עם רצועת אדמה.

די בכך כדי ללמד על הבעייתיות בתביעה, שכן חלק מבעלי הדין בה אינם בעלי זכויות רשומות בחלקה ולא כל מי שטוען לזכות הוא בעל דין בה. כפי שכבר הקדמתי וציינתי, ראוי היה שהתובע יגיש תביעה לסילוק יד ולדמי שימוש ראויים, מהנתבעים שהוא טוען כי הם מחזיקים בחלקים מהחלקה ללא זכות.

...

במצב דברים זה, בו הוכח במאזן ההסתברות כי השטח בו מחזיקים הנתבעים 3 -5 נופל מהשטח של המגרש שקיבל אביהם בתשריט החלוקה, אני סבורה כי חוזר הנטל אל התובע להוכחת השטחים המוחזקים בפועל נכון להיום, הן ביחס לנתבעים אלה והן ביחס ליתר הנתבעים, מה שבהחלט הוא לא עשה.

מכאן, אני דוחה את דרישתו של התובע מאת הנתבעים 2 ו-8 ומאת יתר הנתבעים מכל הטעמים שפורטו.

סוף דבר לאור כל האמור, בשל התיישנות התביעה ובשל יתר הנימוקים שפורטו לעיל, אני דוחה את התביעה על כל רכיביה.

לפני תביעה לסילוק יד ולדמי שימוש ראויים, אשר הגישה חברת הימנותא בע"מ, נגד 27 נתבעים, ביחס למקרקעין הידועים כגוש 17494 חלקה 10, ביישוב זרזיר (להלן: "המקרקעין" או "החלקה" לפי העניין).

בכדי שייקבע כי תביעה הוגשה בשיהוי על הנתבע להוכיח כי בנסיבות המקרה התובע זנח את זכות התביעה או כי במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה או כי השהוי נגרם עקב חוסר תום לב מצד התובע (השוו ת"א (חי') 30711-11-14 עיזבון המנוח חמד עבאס זידאן ז"ל נ' עזבון המנוח סלימאן סלים חוסיין ז"ל (7/9/16); וכן ע"א (ת"א) 45764-10-18 אשר כלגי נ' רשות הפיתוח חברת עמידר (9/7/20) ס' 15).

...

לנוכח כל האמור לעיל, דין התביעה, ככל שהינה נוגעת לסילוק ידם של הנתבעים מן המקרקעין - להתקבל.

סוף דבר ניתן בזאת פסק דין חלקי, המורה לנתבעים לסלק את ידם מן המקרקעין הידועים כגוש 17494 חלקה 10 ביישוב זרזיר, והחזרתם לידי התובעת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, בתוך 90 ימים מהיום.

אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, להרוס את המבנים, המחוברים והנטועים במקרקעין, בתוך 90 ימים מהיום.

עסקינן בתביעה לפינוי וסלוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים, אשר הועמדה על סך של 336,000 ₪ ובסיסה נכס מקרקעין בשטח של 750 מ"ר המצוי בכפר נחף, והידוע גם כגוש 19127, חלקה 27 (להלן: "המקרקעין").

בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים כדלהלן: · ת"א (מחוזי חיפה) 70634-09-16 – תביעה אשר הוגשה על ידי הנתבע 1 כנגד התובע 1 וכנגד עיזבון המנוחה מטר אמון, במסגרתה נתבקש סעד הצהרתי לפיו לנתבע 1 ולילדיו זכות שימוש וחזקה בלעדיים במקרקעין (מחצית הקרקע שרכשו הצדדים יחד).

...

בכפוף לכל האמור לעיל מסכימים הצדדים כי בשלב זה התובענה בתיק זה תימחק ללא צו להוצאות.

בתאריך 16/05/19 ניתנה החלטה על ידי כב' השופט רניאל, במסגרתה הבקשה נדחתה ונקבע כדלהלן: " ... דין הבקשה להידחות. בית משפט זה סיים את תפקידו במתן פסק דין ביום 23.5.17. אין מדובר בבקשה להבהרה נקודה אחת בפסק הדין, אלא בבקשה לקבוע לתובע ולאנשים נוספים זכויות (ובין היתר זכות לבנות בנייה נוספת, לגדר את הבית, להשתמש באופן בלעדי בסביבת הבית והחלקה, ולבצע דיספוזיציה [כנראה העברת בעלות] בבית הבנוי על החלקה, שלפי פסק הדין נתונה בו זכות שימוש וחזקה בלעדיים בלבד) על פי ראיות וטענות. זו למעשה בקשה לנהל במסגרת תיק שניתן בו פסק דין, תביעה נוספת בבית משפט זה, שאילו היתה מוגשת כתביעה נפרדת, לא היה לבית משפט זה סמכות לדון בה, שכן היא תביעה לשימוש או חזקה במקרקעין, שעל פי סעיף 51 לחוק בתי המשפט, הסמכות לדון בה נתונה לבית משפט השלום. ... " (להלן: "החלטת המחוזי בבקשה למתן פסק דין משלים").

בחנתי בקשה זו לגופה, ומצאתי כי דינה להידחות.

יצוין עוד כי כאשר עסקינן בתביעה לסילוק יחד לצד תביעה לדמי שימוש, ניזקה של התובעת טרם התגבש בשעת הגשת התביעה, שכן הנתבעים טרם פינו את המקרקעין (ראו: ע"א 329/73 מלון סטפניה בע"מ נ' עיזבון ליזה מילר), וכי על פי הפסיקה, תביעה לסילוק יד ותביעה לדמי שימוש ראויים הן שתי עילות תביעה נפרדות, ואין מדובר בשני סעדים בגין אותה עילת תביעה, ולתובע אין צורך לבקש היתר לפיצול סעדים, ונתונה לו הזכות לתבוע בגין העילות השונות בהליכים נפרדים (שם; ראו גם: עניין חיר; רע"א 9807/17 יוסף רפפורט נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל, (פורסם בנבו, 30.01.2018), וההפניות שם).

...

באשר לדירה מס' 2 נקבע בפס"ד עמידר כי מאחר והוצג הסכם שכירות משנת 1968 בו נקבע כי אין הדייר מוגן על פי חוק הגנת הדייר, ועל פי ההסכם הושכרה הדירה לתקופה מוגבלת ומאז התחדשה בהסכמה מדי תום התקופה, נדחית טענת הנתבעים להיותם דיירים מוגנים בדירה זו, ולאור הודעת עמידר על רצונה לסיים את ההתקשרות החוזית שהוארכה מדי תקופה בתקופה, ומאחר ותקופת השכירות הסתיימה, זכאית עמידר לפינוי הדירה לאלתר, וניתן צו לפינוי דירה מס' 2.

לא הוצגה בפניי על ידי מי מהצדדים כל הערכה שמאית בנוגע לשווין של דירות מס' 5 ו- 6, ואין בידי לקבוע בשלב זה שוויין של זכויות הנתבעים בהן.

על כן, יש מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט אשר יאמוד את שווי זכויותיהם של הנתבעים בדירות אלו כדיירות מוגנת, כפי שנקבע בפסק דין זה. סיכומם של דברים, נוכח התקיימותם של מלוא התנאים אשר נקבעו בסעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר, אני קובעת כי לתובעת עומדת עילת פינוי כנגד הנתבעים בנוגע לדירות מס' 5 ו- 6.

סוף דבר במהלך ניהול התיק נעשו ניסיונות להביא הצדדים לידי הסכמות, הן באמצעות הליך גישור, הן על ידי בית המשפט (על מותביו השונים שדנו בתיק), לרבות הצעת פשרה כספית מפורטת שהועלתה, כאמור, על ידי התובעת בסיומו של דיון ההוכחות.