הדירה היא דירת גן בגודל של כ-130 מ"ר, המצויה בקומת הקרקע של בית משותף, ברח' יפה ירקוני 1 בעפולה.
בכתב התביעה נטען כי הנתבע הסתיר מן התובעת קיומה של רטיבות במוקדים שונים בדירה, ובפרט בקירות הגובלים עם הגינה, עובדה אשר הייתה ידועה לו, לפי הנטען, עוד בטרם מכר את הדירה לתובעת, ואף שהצדדים באו בדין ודברים ביניהם בנושא, בסופו של דבר נאלצה התובעת לתקן את ניזקי הרטיבות בעצמה ועל חשבונה, ומכאן תביעתה, שהועמדה על הסכום המאקסימאלי אותו ניתן להעמיד בבית משפט זה.
הנתבע היתנגד לאמור בכתב התביעה וציין כי את הדירה רכש מהקבלן – צד ג', והיא נימסרה לו ביום 22.2.2016.
...
בכתב התביעה נטען כי הנתבע הסתיר מן התובעת קיומה של רטיבות במוקדים שונים בדירה, ובפרט בקירות הגובלים עם הגינה, עובדה אשר הייתה ידועה לו, לפי הנטען, עוד בטרם מכר את הדירה לתובעת, ואף שהצדדים באו בדין ודברים ביניהם בנושא, בסופו של דבר נאלצה התובעת לתקן את נזקי הרטיבות בעצמה ועל חשבונה, ומכאן תביעתה, שהועמדה על הסכום המקסימלי אותו ניתן להעמיד בבית משפט זה.
הנתבע התנגד לאמור בכתב התביעה וציין כי את הדירה רכש מהקבלן – צד ג', והיא נמסרה לו ביום 22.2.2016.
אני קובעת, אפוא, כי טענת הנתבע לפיה מקור נזקי הרטיבות בליקויים בעבודות איטום שביצע צד ג' – לא הוכחה בפניי.
נוכח כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 32,340 ₪, בצירוף הוצאות בסך של 500 ₪.
כמו-כן, אני דוחה את ההודעה לצד ג', משלא הוכחו טענות הנתבע כלפיו, ומחייבת את הנתבע בהוצאות צד ג' בסך 500 ₪.