התובענה הסתיימה בהסכמה, ונקבע כי "לסילוק הדדי של התביעות בהליך זה וכל טענה מכל מין וסוג שהוא באופן הדדי, מוסכם שהתביעות יידחו, התובע והנתבע 1 יהיו רשאים לעשות באופן הדדי שימוש אישי בתמונות מושא ההליך, ללא כל תשלום האחד למישנהו".
הנתבעת 1 טוענת כי אותה הסכמה מכשירה את השתוף של המודעה שעשתה, שכן מדובר במודעה העוסקת בהרצאה של מר טל ברודי אשר בנו ביקש לשתפה.
אם התובע רשאי להתיר בגדר שימושו האישי בתצלום שימוש לאחרים ללא הסכמת מר טל ברודי, הרי שנוכח ההסכמה ההדדית שהושגה, גם מר טל ברודי רשאי להתיר לאחרים להשתמש בתצלום ללא הסכמת התובע.
לשון אחר, כשם שהתובע רואה עצמו גם לאחר ההסדר שעשה עם מר טל ברודי כמי שרשאי למכור את זכות השמוש בתצלום לאחרים ולאסור על זרים מלעשות שימוש לא מורשה בתצלום, וכל זאת בגדר שימושו האישי, כך באורח הדדי מר טל ברודי רשאי בגדר שימושו האישי לפרסם הרצאה מטעמו על-ידי שימוש בתצלום, ולצרכי תביעה זו, לעשות כן גם כשמדובר בהרצאה שהוא נושא בתשלום ובאמצעות שתוף המודעה על-ידי אחרים.
זוטי דברים
סעיף 52 לחוק זכות יוצרים קובע כי "הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות חוק זה". בכך מחיל החוק, בין היתר, את ההוראה בדבר "מעשה של מה בכך" הקבועה בסעיף 4 לפקודת הנזיקין, הידועה גם כהגנת זוטי דברים.
כפי שנפסק, זהו כלל עתיק יומן החל בתחומי משפט רבים ("כלל זה מקובל בשיטות משפט רבות, וגם בשיטתנו חולש הוא על תחומי משפט שונים, בין מכוח הוראה מפורשת בחוק ובין מכוח הפסיקה"; דנ"א 1333/02 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה, רעננה נ' הורוויץ, פיסקה 7 לפסק-דינו של כב' השופט י' טירקל (12.5.2004) (להלן – עניין הורווויץ)).
...
בנסיבות אלו, אני סבור שהנתבעת 1 רשאית הייתה שלא לחקור אחר זהות הצלם ולציין את שמו, ושהדבר בא בגדר ההיקף והמידה הראויים בנסיבות העניין.
סוף דבר
לסיכום, התובע הגיש תביעה נגד ה"ה ברודי אשר עסקה בין היתר באותה המודעה מושא התביעה דנא.
משכך, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.