תביעה למתן צו עשה להקמת קיר תומך או תשלום עלויות

מבוא ועובדות מוסכמות: בפניי תביעה בעילה חוזית למתן צו עשה, לפיו תחויב הנתבעת לבצע עבודות פיתוח בחלקת התובעים.

ביחס להעתקת הגדר, הנתבעת טענה כי הדבר מותנה בבצוע העבודות והקמת קיר תומך, אולם מאחר והתובעים הם אלה שמנעו זאת והתנו הסכמתם לכניסת העובדים לשטח החלקה שאינו מיועד להפקעה בהתקנת קו נקוז פנימי, תניה שהנתבעת היתנגדה לה, העבודות לא בוצעו ובהתאם לכך הגדר לא הועתקה ממקומה.

כלומר לא משנה כמה זה היה עולה אפשר היה לעשות זאת או ללא כל קשר לא ניתן לעשות זאת? זה עניין העלות, אבל הנושא הוא שיקול משמעותי עבור רשות מקומית היא מוגבלת בתקציבים.

יצויין כי המכתב אליו הפניתה הנתבעת נשלח לפני חתימת ההסכם השני, אולם בסעיף 4 להסכם הנ''ל נקבע עקרון דומה, לפיו: "פירוק הגדר הקיימת ייעשה על ידי המועצה, המועצה תפעל לפרק הגדר בשלמות ומבלי לפגוע בגדר ו/או חלקיה, לרבות עמודי התמיכה. במידה והמועצה תבקש מטמיר לפרקה, והוא יעשה כן התמורה שתשולם עבור הפרוק לטמיר ע"י המועצה עבור ביצוע העבודה תחושב לפי 81.46 ₪ לכל מטר אורך". אמנם נכון, שורת ההיגיון מחייבת את המסקנה כי העתקת הגדר והצבתה על הקיר התומך תעשה בתום העבודות שנקבעו בהסכם השני ולכל המוקדם לאחר הקמת הקיר התומך, אולם, משבאתי לכלל מסקנה כי על הנתבעת מוטלת האחריות לאי השלמת אותן עבודות, אזי מחדליה בנידון לא יכולות להוות הגנה לאי העתקת הגדר.

...

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת להשלים את כל העבודות שטרם בוצעו בהתאם להסכם השני, לרבות: הקמת קיר תומך, השלמת בניית הגדר, העתקת שער הברזל ופתרון בעיית הניקוז בתוך החלקה.

הנתבעת תקיים את כל האמור לעיל עד ליום 25.06.2020.

הנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחם, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכר טרחת עורך דין בסך של 17,550 ₪ (כולל מע"מ) וזאת עד ליום 10.06.2020, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

השאלה אם היתה במקום מסלעה אם לאו ואם העבודות שביצעו הנתבעים הביאו להריסתה, אינה ממש רלוואנטיות היום, שכן איננו עוסקים עוד בטענה לנזק כספי שניגרם לתובע עקב הריסת המסלעה ובתביעה לחייב את הנתבעים בתשלום עלות הקמת מסלעה חדשה; כתב התביעה המתוקן עניינו, בעיקר, בצורך בהקמת קיר תומך נוכח הפרש הגובה המסוכן שנוצר לאחר ועקב העבודות שביצעו הנתבעים ובדרישה של התובע לחייב את הנתבעים בתשלום עלותו של קיר זה. מהאמור לעיל עולה גם כי הנתבעים לא פלשו באופן ישיר לחלקת התובע, אלא ביצעו עבודות חציבה בשטח המיגרש שלהם, שהביאו להסרת תמיכה מאדמתו של התובע.

התובע לא הגיש כל ראייה על הנזק שניגרם לו בגין שימוש הנתבעים בשטחי הפלישה ולא הגיש חו"ד בדבר גובה דמי השמוש הראויים ודי בכך כדי לדחות את התביעה ברכיב זה. צו עשה במקום פיצוי? הנתבעים ביקשו בסיכומיהם כי התביעה לסעד כספי תדחה, אך הציעו לחילופין כי יינתן לתובע סעד אחר בדמות צו שיורה על הקמת קיר תומך.

...

סוף דבר לאור המקובץ, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 263,978 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף לכך, ישלמו הנתבעים הוצאות משפט, בגין חוות דעת האדריכל ותוכניות המדידה ובגין אגרת ההליך בסכום של 12,000 ₪ (סכום של 4,600 ₪ בגין הוצאות חו"ד ותוכניות + 7,500 ₪ אגרה), הכל בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן.

כן ישלמו הנתבעים לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ₪.

בתאריך 19.12.2018 ניתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכמת הצדדים ולפיה הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 21,000 ₪ בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש כפצוי על הריסת עצי הזית ופינוי הפסולת מהמגרש.

בנוסף לכך, אין מחלוקת על כך שבשל התנהלותם הרשלנית של עובדי הנתבעת בניית קיר תומך זמני הייתה מחויבת המציאות עובר לתחילת ביצוע עבודות הבנייה (ראה גם : סעיף 11 לסיכומי הנתבעת), דא עקא, שהתובע בחר מטעמיו שלא להגיש באותה עת תובענה למתן צו עשה זמני להקמת קיר זמני, ולכן כל שנותר הוא לבחון האם צו שכזה הנו מחויב המציאות נכון להיום או שמא יש מקום לפצותו מבחינה כספית.

מן המקובץ מעלה עולה כי הסעדים להם עותר התובע לבניית קיר תומך קבוע או לחילופין למתן פיצוי כספי המשקף את עלותו, הנם בשלב זה סעדים תיאורטיים בלבד משום שהנתבעת לא השלימה את סלילת הכביש, משום שהתובע בחר מטעמיו שלא לעתור לבנייתה של גדר זמנית במהלך התקופה שבה בוצעו עבודות הסלילה, ומשום שבית משפט זה אינו מוסמך מבחינת סמכותו העניינית להורות לנתבעת לסלול את יתרת הכביש, או לחילופין לאשר את בניית הקיר התומך מבלי שיש תוחלת מעשית בכך טרם השלמת סלילת הכביש ומבלי שניתן היתר בנייה מתאים לבנייתו (ראה גם : עת"מ (עניינים מינהליים ת"א) 1245/07 פרופ' אביב עמירב ואח' נ' הועדה המקומית לתיכנון ובנייה הוד השרון מיום 31.8.2008).

...

אשר על כן, בהינתן המתווה הדיוני אליו הגיעו הצדדים כאמור בהודעתם מיום 19.12.2018 דין התביעה למתן צו עשה ולמתן פיצוי כספי להידחות.

סוף דבר : התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום את הסך של 21,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום 19.12.2018.

בכתב התביעה שהגיש נגד המשיב טען המערער, כי הוא (המערער) הקים קיר תומך בגבול שבין חלקתו וחלקת המשיב, אשר משרת אף את המשיב.

במהלך ניהול התביעה טען המערער, כי הוא השלים את בניית הקיר על חשבונו ועל כן, זנח את התביעה למתן צו עשה, והסעד היחיד שנותר על הפרק הוא הסעד הכספי – לחייב את המשיב לשלם למערער את עלות השלמת בניית הקיר.

...

כן טען המערער, כי שגה בית המשפט קמא עת קבע כי הוא לא כלל בכתב התביעה עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט והפנה להגדרת מהות התביעה בכותרת, שם צוין "מהות התביעה: חוזית כספית, עשיית עושר שלא במשפט". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובנספחיה, בפסק דינו של בית המשפט קמא, וביתר המסמכים שבתיק קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תשובת המשיב לערעור, וזאת בגדרה של תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

טענה זו של המערער דינה להידחות.

סוף דבר, הערעור נדחה.

בתאריך 19.7.2015 הגישו התובעים תביעה למתן צו עשה המורה לנתבעת 1 לאפשר ביצוע עבודות פינוי ההריסות, וכן סעד כספי בסכום של 119,463 ₪ המהוה מחצית העלויות שיידרשו לפינוי ההריסות ובניית הקיר התומך מחדש.

לשיטתם, התשלום האמור מהוה הכרה בחבות על פי הפוליסה, ונתבעת 2 התחייבה לפני תובע 2 לשאת במלוא ניזקו, אולם היא הפרה התחייבות זו. עוד טענו התובעים, כי במהלך ביצוע עבודת פינוי ההריסות והקמת הקיר התומך, החלו הפרעות ועיכובים חוזרים מטעם נתבעת 1, דבר אשר עיכב מתן ההיתר שהיה דרוש לבצוע העבודות.

...

סוף דבר התביעה המתוקנת דין התביעה המתוקנת להידחות.

התביעה שכנגד דין התביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי.

הודעת צד ג' דין הודעת צד ג' להידחות, ללא צו להוצאות, בנסיבות שבהן וכפי שתואר גם ביחס לתביעה המתוקנת, התובעים סברו כי מדובר במקרה ביטוח לאור התנהלות חברת כלל במשא ומתן ותשלום תגמולי ביטוח על ידה.