לצורך ביצוע השפוץ, כך כתב התביעה, פנתה התובעת לחנות של הנתבע, בתיווכם של שניים, האחד ליאל ראובן, והשני, רונן קובלס, לצורך רכישת חומרים הדרושים לשפוץ, כאמור, לרבות ריצוף, קרמיקה, כלים סניטריים וכיו''ב.
לפי התובעת, היא הגיעה לחנות של הנתבע בתאריך 27/3/2022, ובצעה הזמנה של מוצרים בסכום כולל של 8,000 ש''ח, כאשר את התשלום היא ביצעה באמצעות כרטיס האשראי שלה, והתשלום חולק ל 12 תשלומים חודשיים.
.בכל הנוגע לתובעת כתב התביעה שהוגש מטעמה חסר, היות שכלל אינה טורחת לפרט מהם המוצרים מושא העסקה שברצונה לבטל.בנוסף, לא צרפה את כל הראיות ברשותה בדבר ביטול העסקה במועד, בדגש על קובצי הקול שהופיעו בתכתובות הוואצאפ ולא הומצאו במדיה דיגיטאלית ומשכך לא ניתן לשומעם על אף שמדובר בראיה המרכזית להוכחת העילה המרכזית של התביעה.
בית המשפט בחן עם הצדדים אפשרויות שונות ליישב את המחלוקת ביניהם ומשהצדדים לא הגיעו לידי הסכמה הציע ביה''מש לצדדי למחוק את התביעה ללא צו להוצאות, על מנת שתוגש מחדש כדבעי בצרוף כל הראיות הרלבנטיות ונגד כל הגורמים הרלבאנטיים, ובהתאם הנתבע יגיש את כתב הגנתו בצרוף כל הראיות הרלוואנטיות.
על התובעת היה לדאוג לזמן את אותו ליאל כעד מטעמה, וככל שקיים סיכסוך כספי בינה לבינו, דבר שלא הובהר במהלך הדיון לפניי, היה עליה לצרפו להליך כנתבע נוסף, ככל שקימת טענה כי הוא קיבל מוצרים בשמה לצורך ביצוע עבודות אחרות שהוא ביצע, טענה העולה מהאמור במסמכים שצורפו לכתבי הטענות.
...
מכאן, כך הנתבע, הרי שלתובעת אין כל עילת תביעה נגדו, וכי ככל שאותו קבלן קיבל את הסחורות, שלא בהתאם לסיכום עם התובעת, הרי שעל התובעת להפנות טענותיה לאותו ליאל.
נמצאנו, למעשה, באותו מצב שהיה קיים בעת קיום הדיון בתביעה הראשונה בפני כב' הרשם הבכיר לפיד, ומלבד אישור הנתבע כי הוא ביצע החזר של 1,100 ש''ח, שהתובעת היא זאת שזכאית לקבל אותו, ושלגביו הוא לא נתן כל הסבר המניח את הדעת מדוע ההחזר בוצע לידי הקבלן ולא לידי התובעת, אין כל ערך מוסף בהגשת ההליך באותה מתכונת, פעם נוספת.
סיכומו של דבר, כל שהוכח ע''י התובעת הוא זכאותה לקבלת החזר הסך של 1,100 ש''ח שצויינו לעיל.
