תביעה למתן צו הצהרתי למינוי מנכ"ל בנתבעת

בכתב התביעה עתרה התובעת למתן צו הצהרתי המבטל את הפיטורים; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש, היתנכלות והתעמרות; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 , חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998 והוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954; התובעת העמידה את תביעתה על סך 690,000 ₪.

רביעית, אשר לטענת התובעת כי בלישכת עורכי הדין נערכו פיטורים/מינויים פוליטיים אותה ניסתה להוכיח באמצעות עדותו של מר אלפסי שמונה למנכ"ל הלישכה בתקופת כהונתו של עו"ד נווה, מר אלפרסי העיד כך: "ש. בוא תאשר לי שנבחרת להיות מנכ"ל לישכת עורכי הדין בגלל שאתה איש המחנה של מר אפי נווה, נכון?

כאמור, הסיכסוך בין עו"ד נווה לעו"ד ברזילי היה ידוע לכל, מר אלפרסי כמנכ"ל הנתבעת היה אמון על הליכי ההתייעלות ויישומם, תפקידה של התובעת התייתר, מר אלפרסי קיים מספר שיחות עם התובעת בטרם זומנה לשימוע, נעשו ניסונות לאתר לתובעת תפקיד אחר ההולם את ניסיונה וכישוריה ואף נעשו ניסיונות לסיים את העסקתה ברוח טובה ומתן פיצוי כספי.

...

מנגד טענה הלשכה כי ההחלטה על סיום העסקתה של התובעת, התקבלה כדין, מסיבות ענייניות, ובהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי ולפיכך דין התביעה להידחות.

טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר: התביעה נדחית.

עם זאת, לאחר ששקלתי גם את נסיבותיה האישיות של התובעת, החלטתי להפחית את שיעור ההוצאות.

לפנינו תביעת התובע למתן צו הצהרתי לפיו פרש הוא לגימלאות ביום 31.7.13 וכן צו עשה המורה למדינה (להלן: המדינה או הנתבעת) לשלם לו את קיצבתו ממועד זה. העובדות הרלוואנטיות כפי שעולות מחומר הראיות התובע, הועסק כעובד משרד הבטחון מיום 18.7.84 ועד ליום 30.4.03, בכתב מינוי.

ביום 3.11.13 ומשלא קיבל התובע את תשלום קיצבתו מהמדינה, פנה מנכ"ל רפאל דאז, מר יערי, אל החשבת הכללית בעיניינו של התובע.

...

כמו כן, לא שוכנענו כי הרימה הנתבעת את הנטל להוכיח כי קיים צידוק חוקי לשנות את ההבטחה או לבטלה.

סוף דבר לאור כל האמור, מצאנו כי יש לקבל את התביעה.

לפיכך קובעים אנו כי יש ליתן תוקף להחלטת הנציבות מיום 21.7.13 לפיה פרש התובע לגמלאות מיום 31.7.13, בהתאם למפורט במכתב זה לרבות הקביעה בדבר המשכורת הקובעת ו-ותקו של התובע, כמפורט שם. על הנתבעת לשלם לתובע את קצבתו ממועד הפרישה ואילך, לרבות ביצוע החזרים רטרואקטיביים, הנושאים ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.

בסעיף 90 לכתב התביעה מתייחסת התובעת לאחריותו של הנתבע ומציינת: "אחריותו האישית של הנתבע 1, בעל השליטה היחיד והמנכ"ל של הנתבעת 2 וללא ספק הרוח החיה בה, נובעת הן מכוח העובדה שהמצגים הכוזבים ו/או התרמיתיים ניתנו לתובעת באופן אישי על ידו והן מכוח דוקטרינת הרמת המסך לפיה ניתן לחייב בעל מניות באופן אישי בגין מעשיה ו/או מחדליה של החברה, בין היתר לפי סע' 6 לחוק החברות, תשנ"ט – 1999". לאור המתואר בכתב התביעה והעילות המיוחסות לנתבעים, עתרה התובעת ליתן צוים הצהרתיים כמפורט בסעיף 94 לכתב התביעה, ובינהם צו המורה לנתבעים לטפל ישירות בתלונות שהופנו לתובעת להחזר כספים; להצהיר שהנתבעים אחראים באופן מלא ובלעדי לכל התלונות להחזר כספי, אלו שטופלו ואלו שטרם טופלו ע"י התובעת; ולהורות על שיפוי התובעת בכל הוצאה שתידרש.

התובעת מציינת בתגובתה כי פנתה לנתבעת ביום 29.10.19 (לאחר הגשת התביעה ולאחר הגשת הבקשה לסילוק על הסף, ח.פ) והודיעה כי מוכנה לקיים הליך בוררות בינה לבין הנתבעת (בשעה שההליכים שכנגד הנתבע, שאינו צד לתניית הבוררות, יימשכו) ואף צרפה לפנייתה מכתב משותף למינוי בורר לLithuanian Court of Arbitration בבקשה למינוי בורר.

...

לאור כל האמור לעיל, ובהתאם לסעד שנקבע בפס"ד דיירקט קפיטל – התביעה כנגד הנתבע נמחקת על הסף.

סוף דבר הנני מורה על עיכוב ההליכים כנגד הנתבעת בשל תניית הבוררות; הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע על הסף.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 7,500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

" המבקשת עתרה למתן צו הצהרתי לפיו המשיבה הפרה הוראות הדין וייבאה ושיווקה את המוצרים שלה בנגוד לתקן הסימון המחייב, ותוך סימון המוצרים באופן שעלול להטעות את הצרכנים.

היתקיימה ישיבת שמיעת ראיות בה נחקרו המבקשת, ומנכ"ל הנתבעת, מר אבי קריספל.

ביהמ"ש החל בהליך של מינוי בודק.

דיון והכרעה על פי הפסיקה, ככל שימצא בית המשפט כי התביעה על פניה איננה תביעת סרק, הנתבע קיים את שנידרש ממנו או התחייב לקיימו עוד טרם אישור הבקשה לתובענה ייצוגית, והמטרה הושגה, ניתן לאשר את בקשת ההסתלקות, כאשר מובהר כי הסתלקות כזו איננה מהוה מעשה בית דין ולכן אין בה להוות מחסום כלפי שאר הציבור מלהגיש תביעתם, אם ימצאו לנכון לעשות כן. ראו סקירת הפסיקה בת"צ (תא) 8473-04-20 עאמר נ' ד.ש.ש. (פורסם בנבו).

...

הצדדים השאירו לשיקול דעת ביהמ"ש גובה הגמול וההוצאות שתשלם המשיבה למבקשת.

סוף דבר ביהמ"ש מבטל ההחלטה מיום 18.7.21, בדבר קבלת בקשת האישור, מוחק הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ודוחה התביעה האישית.

המשיבה תשלם למבקשת, גמול על סך של 2,000 ₪ ושכר טרחת בא כוחו בסך של 19,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תעדכן פסק הדין בהתאם לנדרש בפנקס התובענות הייצוגיות המנוהל במערכת הממוחשבת ותפעל כאמור בסעיף 23 לעיל.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 - שהיא על פי הנטען עמותה שסייעה ליזמים ליישם את המצאתם (להלן: "העמותה"), כנגד הנתבעת 2 - אשר שולטת לטענתו בעמותה החל משנת 2002, כנגד הנתבע 3 - מנכ"ל העמותה החל משנת 2017 וכנגד הנתבע 4 - חבר בועד העמותה.

בהתייחס לנתבע 5 התובע ביקש תחילה למחוק התביעה כנגדו בהתאם להמלצת בית המשפט אך בהמשך חזר בו. במסגרת "הסעדים הקבועים המבוקשים" בתביעתו, עתר התובע למתן צו עשה לפיו "הנתבעים 1-4 יפסיקו להתחזות ולפעול כאילו העמותה היא חוקית ולעשות מעשים לא חוקיים בשמה... וכן לתת צו עשה שהנתבע 5 יפסיק לחפות על העמותה באופן לא חוקי... ויעבירה לפירוק בבית המשפט". בגוף כתב התביעה עתר התובע לסעדים נוספים לאלה שצוינו בראשיתה שיפורטו שלהלן: מתן צו הצהרתי לפיו עצם קיום העמותה הוא לא חוקי נוכח מספר חברי העמותה.

כפועל יוצא ביקש התובע להצהיר שנקיטת העמותה בהליכי הוצל"פ אינם חוקיים; מתן צו הצהרתי לפיו הנתבעים 1-2 ו-5 שיקרו בדו"ח של מפרק העמותה בנוגע להעברת המניות מחברת וינורון ולחברת ון ליר; מתן צו הצהרתי לפיו החתימות של הנתבעים 3-4 בייפוי הכוח לב"כ העמותה זויפו; להרים מסך ולחייב את העמותה לשאת בחוב של חברת וינורון בתיק ההוצאה לפועל; להורות על מינוי בורר שיעריך את עלות הנזק שניגרם לתובע ולחברת וינורון שישולם על ידי העמותה; להורות לנתבע 5 לפעול לפירוק העמותה בבית המשפט; להורות לעמותה להשיב לתובע 2,500 ₪ שנלקח ממנו ברמייה בהליך קודם בין הצדדים; להורות על מתן צו הצהרתי לפיו הנתבע 4 אינו כשיר לפעול כחבר עמותה.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל אני מורה על סילוק התביעה על הסף.

למען הסר ספק, בכל הנוגע לכל יתר הסעדים התביעה נדחית.

לאור האמור אני מחייב את התובע לשאת בתשלום הוצאות הנתבעים 1-4 בסך כולל של 3,500 ₪ (כולל מע"מ).