תביעה למתן סעדים בדבר ניהול חשבון בנק כדין

הרקע לבקשה דחיפות הבקשה נעוצה בכך שהמבקשת, ילידת 1980, המצויה בגיל בו חלה ירידה משמעותית בפוריות, החלה בקיץ האחרון טפולי שאיבה והקפאת ביציות בבית חולים הדסה עין כרם, והחלטת המוסד שהתקבלה לטעמה בהפתעה וללא שניתנה לה זכות שימוע כדין, מבקשת לגדוע את התהליך בו החלה למימוש זכותה להורות.

כלל הוא כי על בית הדין להשתכנע שהסעד הזמני המבוקש חיוני עד כדי כך שהוא מצדיק היתערבות של בית הדין בטרם הכרעה בתובענה לגופה, וכי הנזק הצפוי מאי מתן הסעד לא ניתן יהיה לפצוי כספי [footnoteRef:1]זאת ועוד, בפסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה נקבע כי תכליתו העיקרית של הסעד הזמני היא שמירה על מצב הדברים הקיים בעת הגשת התובענה, כל עוד התובענה תלויה ועומדת, ובכך למנוע מבעל דין להביא לשינוי שעשוי להשפיע על הדיון בתובענה או על תוצאותיה[footnoteRef:2].

] לאחר שבחנו את כלל טענות הצדדים לעומקן, ובשים לב לפסיקה שהובאה לעיל, שוכנענו כי בנסיבותיה המיוחדות של הבקשה דנן, יש להעניק למבקשת את הסעד המבוקש עד לדיון בתביעה העיקרית בכפוף להגשת כתב התחייבות עצמית בנוסח המקובל, והפקדת ערובת בנקאית כאמור להלן.

כמו כן, מהראיות שהונחו בפנינו עולה כי המבקשת נוהגת לבקר בארץ פעמים אחדות מדי שנה, מנהלת חשבון בנק בארץ, משלמת דמי ביטוח לאומי ושומרת על קשר רציף עם משפחתה, ומטענותיה שומרת על קשר רציף אף עם אנשי האקדמיה בישראל על מנת להבטיח לה מקום עבודה עם שובה.

...

] לאחר שבחנו את כלל טענות הצדדים לעומקן, ובשים לב לפסיקה שהובאה לעיל, שוכנענו כי בנסיבותיה המיוחדות של הבקשה דנן, יש להעניק למבקשת את הסעד המבוקש עד לדיון בתביעה העיקרית בכפוף להגשת כתב התחייבות עצמית בנוסח המקובל, והפקדת ערובת בנקאית כאמור להלן.

מצאנו את עדותה של המבקשת מהימנה, וקיבלנו את טענותיה לפיהן היא מצויה בשלבי עריכת הנוסח הסופי של עבודת הדוקטורט שלה, וכוונתה לחזור ולהשתקע בארץ לאחר סיומה.

נוכח האמור מצאנו כי האיזון הראוי הוא בקבלת הבקשה ומתן הצו הזמני עד לדיון בתביעה העיקרית בכפוף להפקדת התחייבות עצמית וערבות בנקאית בסך 15,000 ₪ בתוך 48 שעות.

על בית המשפט לבחון אם יש מקום להעניק סעד מן הצדק או סעד מן הצדק "הפוך", לפי העניין (ראו למשל ת"א (שלום י-ם) 9558/09 ורסטייל נ' אמזלג שם טוב (19.10.2014), שם נקבע כי אי-תשלום דמי שכירות במשך שנתיים מקים עילת פינוי, אך מאחר שהדיירת שילמה את החוב לאחר הגשת התביעה ניתן סעד מן הצדק).

בין היתר אמר מנהל התובעת לנתבע: "אם תבוא עם מספר, טוב..., אם לא ניכנס לקרב"; "יש לי הרבה אמצעים לעשות לך דברים לא טובים, הצעתי לך [...] זה הון עתק"; "דוד יאללה תצא מפה אל תזיין את המוח אני אראה לך מי זה עמוס, [...] מי אתה בכלל איך אתה מדבר אידיוט [...] יאללה לך מפה ואל תבוא נלך לבית משפט". באותה שיחה אמר הנתבע: "שתרצה את הכסף שלך [...] השכירות זה מוכן מתי שתרצה. [...] עמוס שתרצה את הכסף שלך של השכירות 10 פעמים הבאתי לך אותו שתרצה זה אצלי, אין בעיה בהצלחה". מנהל התובעת השיב לדברים אלה בבוטות.

במהלך ההיתדיינות עמדת התובעת הייתה שההסכם בוטל כדין.

הוא ניסה לשלם את דמי השכירות כמה פעמים גם בזמן ניהול התביעה, אך הנתבעת הערימה קשיים: כששילם במזומן, כמוסכם, ביקשה התובעת שייקח את הכסף וימסור צ'קים במקום; כשבקש למסור צ'קים לבא כוחה (לאחר שהלה קיבל את התשלום בשם התובעת קודם לכן), ביקשה התובעת, זו הפעם, שישלם את הכסף ישירות למנהל התובעת, וזאת במטרה ליצור שעת כושר למשא ומתן.

יתר על כן, ואף בהנחה (לצורך הדיון בלבד) שהיה באפשרות הנתבע להפקיד את דמי השכירות, או לעשות יותר כדי לשלמם במועד (למשל, להפקידם בחשבון בנק המיועד לכך או בקופת בית המשפט); ואף בהנחה שכאשר שילם 32,000 ש"ח במזומן בינואר 2020 הוא לא שילם את מלוא החוב (בתצהיר טען מנהל התובעת, בלא לפרט, שהחוב עומד על 24,794 ש"ח נכון ל-5.5.2019.

...

בסופו של דבר לא הושגה הסכמה, והתובעת עמדה על הכרעה בתביעה.

גם מטעם זה, כטעם נפרד ועצמאי, יש לדחות את התביעה.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התביעה נדחית.

אשר לשכר הטרחה ולהוצאות המשפט: אני סבור כי יש מקום לתת ביטוי להתנהלות התובעת בסכום ההוצאות שייפסק לחובתה.

הבנק מצידו, אשר סבר כאמור כי השיקים הוסבו לו על ידי הצד השלישי כדין וכי המבקשות חבות לו בגינם, הגיש את השיקים (או למצער את חלקם) לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל.

להשלמת התמונה, יצוין כי בטרם הגשת התביעה נקטו המבקשות בשני הליכים נוספים נגד הבנק המשיקים לענייננו: (-) ביום 14.10.2021 הגישו המבקשות תביעה נגד הבנק למתן סעדים כספיים והצהרתיים, ולצדה בקשה לסעדים זמניים, בה עתרו, בין השאר, למתן צו מניעה זמני המורה לבנק שלא לעצור פעילות בחשבונות הבנק של המבקשות, ולהמנע מלפעול באופן הפוגע בבצוע עסקה בין המבקשות לבין חברה אחרת לרכישת פעילות אפרודיטה (ת"א 34310-10-21 ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ).

בהקשר זה, הוסיף הבנק כי היתנהלות המבקשות – במסגרתה הן ביקשו מהבנק לקבל את מכתבי ההחרגה, ומאידך לא עידכנו אותו בדבר כוונתן להשיג על החלטת בית המשפט קמא, נגועה בחוסר תום לב. זאת ועוד, לטענת הבנק הבקשה לצוו עשה זמני רצופה כשלים המצדיקים את דחייתה, ובכלל זאת: היא איננה מפרטת את הבסיס העובדתי והמשפטי לטענת המבקשות נגד זכותו של הבנק להפעיל את העכבון הבנקאי ביחס לחוב הנובע מהשיקים; היא מיתעלמת מהוראות הסכמי הניהול; היא איננה מבססת קיומה של תוצאה קשה שעלולה להגרם למבקשות לולא יינתן הסעד הזמני, אשר יש בה כדי להצדיק מתן צו עשה זמני; ועוד.

...

בית המשפט הדגיש כי בנסיבות אלו הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה, וזאת בפרט כשמדובר בצו עשה, ובשים לב לכך שהנזק שעשוי להיגרם למבקשות הוא נזק כספי בר-פיצוי.

בחינת הטענות הללו זו מול זו מביאה למסקנה לפיה עמדתו של הבנק היא בעלת משקל רב יותר.

אם כן, בשים לב לכך שסיכויי התביעה להתקבל אינם ברורים, ובהתחשב במעמד הבכורה הניתן לשיקולי מאזן הנוחות (הנוטה במקרה זה לזכות הבנק), אני סבורה כי לא קמה הצדקה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא לדחות את הבקשה לצו עשה זמני.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

במסגרת התובענה מתבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי על פיו וועד העמותה של התובעת שנבחר באספה הכללית בתאריך 12.9.2022 – הכולל את הגב' לילך תדמור, הגב' עירית בלאו והגב' יעל פורסטר – נבחר כדין על ידי האספה הכללית וכי הוא הועד המוסמך לפעול בשם העמותה לכל דבר ועניין, כן התבקש בית המשפט לקבוע שהחל מיום 12.9.2022 כל החלטותיו של הועד הנבחר התקבלו כדין, וכל החלטות הועד הקודם התקבלו בחוסר סמכות.

בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה בקשה דחופה למתן צוי ביניים, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות לנתבע-1, לבטל את הקפאת חשבון הבנק, לאפשר לחברות הועד שנבחרו בתאריך 12.9.22 לנהל את חשבונות הבנק של העמותה עד להכרעה בהליך העקרי, ולאסור על הנתבעים לקיים או להודיע על ארוע כלשהוא הנחזה להיות אסיפה כללית, לרבות האספה שהנתבעים תיכננו לקיים בתאריך 29.9.22.

...

בנסיבות אלה, לא ניתן להורות על מחיקת התביעה על הסף ומשכך הבקשה נדחית.

סוף דבר הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט נדחית מהטעמים שפורטו לעיל שעה שאין זה ההליך המתאים לבירור המחלוקת.

במקביל גם בקשה הנתבעים למחיקת ההליך על הסף נדחית, שכן ההכרעה בטענות דורשת בירור עובדתי ומשפטי.

בקשת הנתבעים-המבקשים כי בית המשפט יורה על ביטול צוי העיקול הזמני המתייחסים לחשבונות הבנק שלהם, עד לסכום של 3,708,739 ₪, ואשר ניתנו ביום 22.6.2023.

ביום 21.6.2023 הוגשה על ידי המשיבים תביעה למתן סעד כספי והצהרתי, בדבר הנזקים אשר לטענתם נגרמו להם עקב מעשי ומחדלים המבקשים, בסך של 7,814,726.47 ₪ וזכותם לנקוט בהליכי גבייה מתאימים ולאכוף בישראל החלטות של בית המשפט בגיאורגיה, בין היתר לאור ההסכמות הנטענות בהליך המקביל.

לכל אלה מתווספת היתנהלות דיונית בעייתית של המשיבים, לרבות העובדה כי התצהיר אשר צורף על ידם לתמיכה בבקשה לא אומת כדין.

עם זאת, היה זה המבקש עצמו, אשר טען, בהמשך לדברים אלו, כי "מתוך חשש לניהול מופקר, והסתבכות נוספת, ולנוכח המצב המשפטי הלוט בערפל, הנתבע שיתף פעולה במינימום ההכרחי. מתוקף תפקידו כמנהל כספים, ובהיותו מורשה לפעול בחשבון גלנבריז, הנתבע דאג לסילוק העלויות השוטפות של המפעל מתוך התקבולים (אחזקה, שמירה, אבטחה, חשמל, דלק, נסיעות ומשכורות של עובדים חיוניים)." (ס' 10 לבקשה; ההדגשה לא במקור – ה.ס.).

...

דין טענה זו, אשר כבר הועלתה יותר מפעם אחת על ידי המבקשים – להידחות.

יתרה מכך, הצגת הדברים על ידי המבקשים באופן בו המניות לא הועברו נוכח סירובו של המשיב לקבלן, תוך 'הצנעת' העובדה כי רכוש החברה ונכסיה כבר יכול והועברו לצד ג', על כל המשתמע מכך, מעידה כשלעצמה על חוסר תום לב. סוף דבר תוך ששבתי ונתתי דעתי לכלל השיקולים הנוגעים לעניין, אני מוצאת להותיר את צו העיקול, כמו גם את ההחלטה בדבר הרחבתו, על כנם, אולם להעמיד את סכום העיקול (בעיקר בהינתן סיכויי המשיבים בהוכחת שיעורו של הנזק) על סך של 1,500,000 ₪ (וזאת מעבר לעיקול שהוטל במסגרת ההליך המקביל).

בהינתן מסקנתי דלעיל, איני מוצאת לעשות צו להוצאות בגין בקשה זו. המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים.