תביעה למתן סעד הצהרתי וצו עשה לרישום בעלות בנכס במתנה

בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לבצע כל דיספוזיציה בנחלה מס' 37 במושב גיתית (להלן: "הנכס"), עד הכרעה בתביעה שהוגשה על ידם, לצד הבקשה, ועניינה מתן סעד הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות בנכס ומתן צו עשה המורה למשיבות 3 ו-4 לרשום את זכויותיהם בנכס ברישומיהם.

בהיעדר הודעה, יובן כי אכן מתבקשת המתנה לתוצאות העירעור.

...

שוכנעתי כי למבקשים סיכוי לא מבוטל לזכות בתובענתם, ואף מאזן הנוחות ושיקולי יושר וצדק נוטים לזכותם.

נחה דעתי אפוא, כי אי מתן הסעד הזמני המתבקש, עלול לגרום לנזק רב על התועלת ולהכביד על השבת המצב לקדמותו.

לאור האמור, מתקבלת הבקשה לסעד זמני.

התובעים, אב אבנו, הגישו תביעה למתן פסק דין הצהרתי וצו עשה, ובמסגרתה עתרו למתן סעד ולפיו יצהיר בית המשפט כי "התובעים הם הבעלים של החלקות נשוא החלקה וזאת לאחר תשלום מלוא התמורה החוזית" (סע' 25 לכתב התביעה).

ההכרעה בשאלת הסמכות העניינית נעשית על פי "מבחן הסעד" - הווי אומר: כאשר הסעד המבוקש בתביעה נוגע לחזקה, שימוש או חלוקה במקרקעין, הסמכות מסורה לבית משפט השלום; כאשר הסעד עוסק ב- "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין", הסמכות מסורה לבית המשפט המחוזי (רע"א 1924/16 עבדללה אבו ג'אנם נ' נכסי רמלה 3 בע"מ (ניתן ביום 20.4.16)).

נידרש לבחון איפוא, במבט צופה בני עתיד, מה תהא המשמעות האופרטיבית של מתן הסעד המבוקש בתביעה? - אם המשמעות תהא אכיפת זכות קניינית, כדוגמת הוראה על רישום בעלות, חכירה או חלוקה בפנקס המקרקעין, אז הסמכות העניינית תקבע לפי סעיף 51(א)(3) לחוק; אם המשמעות תהא העברת זכויות חוזיות בלבד, ללא כל הוראה 'קניינית' אופראטיבית, למשל כאשר לא ניתן לרשום את הזכויות, אזי הסמכות העניינית תקבע בהתאם לשווי הסעד (שם, פיסקה 11; ראו והשוו: ת"א (נצ') 31796-06-16 יהודית גרוסמן נ' יצחק מילר (ניתן ביום 10.12.19)).

אשר לנתבע 1, הזכות הנטענת ביחס אליו, מקורה על פי כתב התביעה מאותו הסכם מתנה, שבמסגרתו העניק הנתבע 2 את זכויותיו בקרקע לבנו הנתבע 1, כמתנה, ומכאן מדובר בזכות אובליגאטורית לקבל את הזכויות בקרקע, שעל מנת שתהא עסקה שלמה עליה להיגמר ברשום (ראו: סעיף 7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969).

...

מאחר שאין טענה כי שווי הזכויות בקרקע עולה על סכום סמכותו העניינית של בית משפט השלום, הרי מוקנית הסמכות לדון בתביעה לפי שוויה, לבית משפט זה. אינדיקציה לשווי הנכס מצויה ב-'זכרון הדברים' ובו נקבו הצדדים בשווי הממכר בסכום של 600 אלף ₪, ופיצוי מוסכם בסך 100 אלף ₪, ושניהם סכומים הנופלים בגדר סמכותו של בית משפט זה. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לבית המשפט דכאן מוקנית הסמכות העניינית לדון בתובענה.

מבוא התובעות הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי ולמתן צו עשה נגד הנתבעת בעיניין נכס של הסבים המנוחים.

לאחר מתן צוי הירושה אחר הסבים המנוחים, ביום 16.2.1987 נרשמה האחות כבעלת זכות החכירה על ה 1/3 הנוסף שנירשם בעבר ע"ש הסב המנוח.

בבסיס הטיעון מצוי לשיטתן הסכם בעל- פה, בין הסב המנוח או הסבים המנוחים לבין ילדיו, האחות הנתבעת והאב המנוח – הסכם מתנה במקרקעין לפיו הסב המנוח העניק לאחות 2/3 מהנכס, ובנוסף 1/3 נוסף אותו האחות תחזיק בנאמנות עבור האב המנוח, וכך עד למועד בו האב המנוח יעמוד על קבלת חלקו או שוויו.

מעבר למשוכות המשמעותיות הניצבות בדרכן של התובעות בדמות היתיישנות, תביעתן והשהוי בו נגועה התביעה, כמו גם הניסיון לקבלת סעדים על בסיס אמירות שעלו במשא ומתן לצרכי פשרה, במישור העובדתי בית המשפט מוצא את התביעה נעדרת ביסוס מספיק.

...

לעומת זאת, מצא בית המשפט את גרסת הנתבעת, באמצעות הנכדה, מפורטת, ממוקדת בסוגיות והמחלוקות שעל הפרק, עשירה בפרטים, מועדים והקשרים.

התיישנות ושיהוי לאחר שמצאנו שדין התובענה להידחות לגופה, יש לקבוע שבנסיבות העניין חלה התיישנות על התובענה באופן מובהק.

לסיכום, מוצא בית המשפט שדין התובענה להידחות הן מפאת התיישנות, והן מפאת שיהוי קיצוני כאמור.

סוף דבר על בסיס הנקוב לעיל, נקבע כדלקמן: התביעה נדחית.

רקע קצר והשתלשלות האירועים עד כה על פי כתב התביעה, המבקשים היו בעלי הזכויות במקרקעין הידועים כחלקות 17 ו- 18, בגוש 3631, בעיר ראשון לציון (להלן: המקרקעין").

נוכח האמור, עתרו המבקשים במסגרת התביעה, כי בית המשפט יורה על מתן סעד הצהרתי (כך בכותרת כתב התביעה) ואילו בגופה עתרו כי בית המשפט יורה על רישום הזכויות במקרקעין על שם המשיבה, וכי המשיבים יחויבו לשלם למבקשים, בגין חוב היטל הפיתוח, סך של 215,132.10 ₪ ולחלופין, צו עשה המחייב את המשיבים לשלם עבור כלל החובות שנוצרו בגין הנכס לעריית ראשון לציון.

אותם מקרים המצדיקים פיצול סעדים, הם, בין היתר, מקום בו הפיצול האמור יתרום ליעילות הדיונית, מקום בו טרם התגבשו במלואם הסעדים בגין עילת התביעה והמתנה להתגבשותם עלולה לארוך זמן רב, מקום בו למבקש הפיצול אינטרס לגיטימי המצדיק פיצול כאמור ועוד (ראו ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ', פ"ד לח(1) 613, 622 (1984) תא (ת"א) 2660-03-21 קבין בית השקעות בע"מ נ' אקסלנס קרנות נאמנות בע"מ (14.12.2021).

...

המשיבים מתנגדים לבקשה ומכאן החלטתי זו. עיקר טענות הצדדים בבקשה לפיצול סעדים טוענים המבקשים, כי לאור הפרת המשיבים את הסכם המכר (בגין אי העברת הזכויות ואי תשלום החובות החלים על המקרקעין) מבקשים הם לתבוע במסגרת תביעה עתידית כל סעד כספי הנובע ממעשי או מחדלי המשיבים, אשר מטבע הדברים (כך לשון הבקשה) טרם התגבשו במלואם.

יש לקבוע אפוא, כי אין מדובר בתביעה לסעד הצהרתי אלא תביעה לשני סעדים אופרטיביים; צו עשה וסעד כספי.

לאור כל האמור לעיל, איני נעתרת לבקשה לפיצול הסעד הכספי.

לפני תובענה למתן סעד הצהרתי ו"צו עשה", במסגרתה עתרה התובעת למתן פסק דין הקובע כי היא זכאית להרשם כבעלים בנכס נשוא התובענה, מתוקף קבלת הזכויות בו במתנה.

ניתן בזאת צו עשה המורה לרשם המקרקעין בעיר רחובות למחוק את רישום המנוח, מר י. ג. ז"ל כבעל הזכויות בנכס ולרשום במקומו את התובעת כבעלת זכויות הבעלות מיום מועד הסכם המתנה, זאת בכפוף לתשלום אגרה ולהמצאת אישורי מיסים כנדרש בלישכת רישום המקרקעין (ככל שחלים).

...

, סבורני כי עניינה של העיריה הוא שולי לחלוטין בעניין זה שלפני, וטענת הנתבעים 1-3 בעניין זה אין בה ממש, שעה שאכן עירייה אינה נוהגת להחזיק חוזי שכירויות מסוג זה עת עסקינן באנשים פרטיים.

גם בטענה כי הערת אזהרה הינה רק זכות חוזית אין ממש לאור דברי בפסק הדין, גם כי אין זה המקרה המתאים בעניין זה. סוף דבר הנני מקבל את תביעת התובעת במלואה וקובע, כי התובעת הייתה והינה בעלת מלוא הזכויות בנכס נשוא התובענה.

משסבור אני כי הנתבעים 1-3, והם בלבד, נהגו בחוסר תום לב משווע כלפי התובעת, הנני מחייבם ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסך 70,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום פסק הדין.