תביעה למתן סעד הצהרתי בעניין בעלות במקרקעין

בנוסף לתביעה שהוגשה לבית-משפט קמא בת"א 1843/07, הגישו המערערים או ליתר דיוק המערער 1 - מר מוחמד חליל דאוף חוג'יראת ת"ז 20495560, תביעה לבית-המשפט המחוזי בחיפה, למתן סעד הצהרתי בנוגע לזכויות הבעלות במקרקעין (ת"א 7717-01-09).

...

] אין ספק, שאין לוועדה הכלים והידע - והיא אף לא נועדה לכך - להגיע למסקנה, עם מי מהשניים הצדק, ועל כך יכריע בית-המשפט המוסמך.

אשר על כן, אנו מורים על דחיית הערעור.

המערערים ישלמו לכל אחד מהמשיבים 1 ו-3 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪, שישולם מכספי הפיקדון שהופקד בתיק בית-המשפט ויועבר לידי המשיבים באמצעות באי כוחם.

במסגרת פסק הדין נדחתה תביעת המבקשים למתן פסק דין הצהרתי שעניינו בזכויות הבעלות במקרקעין הידועים כגוש 11092 חלקה 20 במושבה יקנעם (להלן: החלקה).

וכך נקבע בפסק הדין: "על יסוד הסכמות הצדדים, אני דוחה את הבקשה למתן רשות להיתגונן, ונותנן להסכמות הצדדים תוקף של פסק דין. אני מורה בזאת לנתבעים [המבקשים] לסלק ידם מן המקרקעים מושא ההליך, בתוך 21 ימים מהיום, ולא יאוחר מיום 26.3.2023 בשעה 23:00, ולהשיב את החזקה בהם לידי התובעים [מישפחות וקנין ויעקבי] עד לאותו מועד כשהם פנויים מכל אדם וחפץ. ככל שלא יפנו הנתבעים את האדמה שלטענתם הכניסו למקרקעין עד למועד הנ"ל, יהיה בדבר הצהרה כי האדמה שייכת לתובעים". יוער כי בפרוטוקול הדיון נכתב, בשם ב"כ הצדדים, כך: "הצדדים יפעלו בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון בעירעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א 19250-09-17 [התביעה לסעד הצהרתי], וכמתחייב ממנו. התובעים [מישפחות וקנין ויעקבי] יהיו רשאים לנהוג במקרקעין מנהג בעלים, ולא יהיה בכל פעולה שבה ינקטו כדי לבסס טענה של מצב בלתי הפיך, אם יתקבל העירעור בבית המשפט העליון, שיקבע לנתבעים זכויות במקרקעין". המבקשים הגישו, לבית המשפט המחוזי בנצרת, ערעור על פסק הדין שניתן בתביעה לסילוק יד (ע"א 58669-03-23).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות, בלא צורך לקבלת תגובתם של המשיבים, וזאת ממספר טעמים, שדי בכל אחד מהם להצדיק את דחייתה של הבקשה.

שלישית – ככל שבוחנים את ה-"נסיבות", ברי כי דין הבקשה להידחות.

באשר למאזן הנוחות, אין לי אלא להפנות להחלטה שנתן השופט ע' גרוסקופף בבקשתם הקודמת של המבקשים ולאמץ את האמור בה: "14. אשר למאזן הנוחות, הכלל שהשתרש בפסיקתו של בית משפט זה הוא שכאשר עסקינן בנכס מקרקעין, להבדיל מחיוב כספי, תגבר הנטייה להיעתר למתן הסעד הזמני, ככל שמדובר במקרקעין המשמשים למגורים או שהנם בעלי ערך מיוחד עבור המבקש (וזאת, להבדיל מנכס מקרקעין המשמש למסחר או השקעה), או כאשר עולה חשש כי נכס המקרקעין יימכר לצדדים שלישיים תמי לב, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו. בענייננו, אין בפי המבקשים טענה כי הם מתגוררים בחלקה, אלא כל טענתם מתמקדת בכך שהם מחזיקים במקרקעין מזה שנים רבות. אף לא נטען על ידי המבקשים כי קיים חשש שמא הנכס יימכר לצדדים שלישיים. לפיכך, לא התרשמתי כי המבקשים הצליחו להראות כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם תידחה בקשתם." באשר לסיכויי הערעור, הרי בכל הנוגע לערעור דנן, קבע השופט ע' גרוסקופף, בהחלטה הקודמת, כי: "המבקשים ניצבים בפני משוכה גבוהה" והנני מצרף את דעתי לדעתו.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ג' ארנברג) מיום 28.3.2023 בת"א 74816-08-15 (להלן גם – תביעת הפינוי בשלום), אשר דחתה את בקשת המבקש (להלן גם – ווקף אלח'אלדי) לעכב את שמיעת ההליכים בתביעה לפינוי מקרקעין ולסילוק יד הנדונה לפניו, עד הכרעה בתביעת המבקש למתן סעד הצהרתי בעיניין זכויות הבעלות באותם מקרקעין, הנדונה בבית המשפט המחוזי (ת"א 65583-12-21 (להלן גם – תביעת הבעלות במחוזי)).

...

לפיכך, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי ומהטעמים שיובאו להלן, הבקשה נדחית על הסף מחמת איחור בהגשתה ובכל מקרה, נדחית גם לגופה וזאת ללא צורך בתשובת המשיבים.

למעלה מהדרוש נוסיף, כי בכל מקרה ומהטעמים שיפורטו עתה בקצרה, היה מקום לדחיית בקשת רשות הערעור גם לגופה.

סיכום ותוצאה מכל הטעמים שעליהם עמדנו, בקשת רשות הערעור נדחית על הסף מחמת איחור בהגשתה.

בעיניינו, עותרת המבקשת לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית לבית משפט זה. לחלופין, עותרת המבקשת להעברת ההליך לבית המשפט המחוזי, זאת בשל העובדה שהסעד המבוקש למעשה הוא סעד הצהרתי בעינייני בעלות במקרקעין, כשהסמכות בעיניין זה נתונה לבית המשפט המחוזי.

לאחר שבחנתי את התשובה לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה ואינני סבור כי השאלה האמיתית נוגעת לבעלות במקרקעין אלא עניינה סילוק יד. נוכח אופייה של התביעה כפי שציינתי, העברתי אותה לפסים אזרחיים רגילים והיא תדון כתביעה אזרחית לכל דבר ועניין ולא תנתן לה עדיפות כתביעה לסילוק יד. נוכח כל האמור לעיל ובשים לב לפסיקה ולסעיף 51 (א) (3) לחוק, אני דוחה את הבקשה, ללא צו להוצאות.

...

טענות המשיב; לטענת המשיב, דין הבקשה להידחות.

למותר לציין, כי העובדה שבין הצדדים נחתם ביום 15.8.21 "הסכם – בר רשות" במסגרתו הוסכם, כי המבקשת (ובעלה) יקבלו מעמד של בר רשות במקרקעין אליהם פלשו וישלמו דמי שימוש בגין שימוש בהם, מחזקים את האמור לעיל כלומר את המסקנה כי לא מדובר במחלוקת של בעלות במקרקעין.

לאחר שבחנתי את התשובה לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה ואינני סבור כי השאלה האמיתית נוגעת לבעלות במקרקעין אלא עניינה סילוק יד. נוכח אופייה של התביעה כפי שציינתי, העברתי אותה לפסים אזרחיים רגילים והיא תידון כתביעה אזרחית לכל דבר ועניין ולא תינתן לה עדיפות כתביעה לסילוק יד. נוכח כל האמור לעיל ובשים לב לפסיקה ולסעיף 51 (א) (3) לחוק, אני דוחה את הבקשה, ללא צו להוצאות.

צוין כי אמנם בית המשפט עשוי להדרש לתביעה למתן סעד הצהרתי שעניינה סמכות הבורר גם במהלך ניהול הבוררות, אך זאת באופן מצומצם בהתייחס לתוקף מינוי הבורר, להגדרת הסיכסוך בו הוא ידון או לזהות בעלי הדין שיהיו צד להליך.

עם זאת, ספק בעיניי אם כוונת השופטת שטרסברג-כהן (והשופט א' רבלין שהצטרף אליה) הייתה לשמוט את הקרקע תחת האפשרות שבית המשפט יוכל להזקק לתביעה לסעד הצהרתי באותם מקרים שבהם התביעה עומדת במלוא התנאים למתן סעד הצהרתי, ובכלל זאת, כאשר היא מוגשת בהקדם האפשרי, דהיינו טרם קבלת החלטת הבורר בסוגיה.

...

אחרת, נמצאנו מאפשרים לערער על החלטת ביניים של הבורר לגופה, כפי שהצדדים בענייננו חפצו לעשות.

אשר על כן, סבורני כי צדק בית המשפט בדחותו על הסף את תביעת המבקשת.

הערעור נדחה פה אחד.