תביעה למתן סעד הצהרתי בדבר שגיאת תחשיב צריכת מים

בבקשה לאישור נתבקש לאשר תביעה ייצוגית בסעדים הבאים: לחייב את המשיבה להחזיר לכלל חברי הקבוצה סך של 10,462,000 ₪, אומדן הסכומים שגבתה המשיבה ב-24 החודשים שקדמו להגשת התביעה שלא כדין, בתוספת הפרישי ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הפרישי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), התש"מ-1980, שיחושבו ממועד הגשת התביעה ועד מועד ההשבה, הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד. טענות המשיבה בתגובתה לבקשת האישור לדעת המשיבה, התובענה מושא בקשת האישור נסמכת על שתי עילות תביעה: עילת התביעה הראשונה- בתחשיב היטל חוק העזר לתעול נפלה "טעות עובדתית"; עילת התביעה השנייה- גביית היטל התעול לאחר ה-1.1.2019 נעשתה בחוסר סמכות.

באשר להיעדר עילה, המשיבה טענה שההסדר החוזי שנחתם בין המשיבה לבין משרד הבינוי והשיכון בשנת 2008 (להלן: "הסכם 2008", נספח 3 לתגובת המשיבה לבקשת האישור) עליו נשענת העילה, בוטל בהסכם שנחתם בין משרד הבינוי והשיכון לבין המשיבה ולבין תאגיד המים "פלגי מים" בחודש דצמבר 2014 (להלן: "הסכם 2014", נספח 4 לתגובת המשיבה לבקשת האישור).

מנגד, תביעת אלפריח שעסקה בתקיפת סבירות תעריפי חוק העזר שלוט הייתה במהותה תביעה לסעד הצהרתי לפיה יצהיר בית המשפט להצהיר ששיקול דעתה של עריית חיפה בקביעת תעריפי אגרת השלוט אינו סביר.

בהמשך הוסיף: "קשה יותר בעיני עמדתו של חברי לפיה ניתוח משפטי זה יפה במידה שווה גם בנסיבות בהן התקיפה הישירה של האקט המינהלי צריכה להתבצע על דרך של הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט המינהלי, בהתאם לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים (ראו התוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים). במצב דברים זה קיימים לכאורה טעמים טובים לנקוט ביד רחבה ביחס לאפשרות להגיש תובענה ייצוגית המבוססת על תקיפת עקיפין של אקט מנהלי, וזאת במיוחד בשים לב לסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 המורה כי "בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לענינים מנהליים"..

וכך צוין בפיסקה 18 לפסק הדין: "בהתאם להילכת אלפריח יש להבחין בין בקשה לאישור תובענה ייצוגית המבוססת על הטענה לגבייה העולה על התעריפים שקבלו ביטוי בחוק העזר; לבין גבייה התואמת לתעריפים ונעשית בהתאם לחוקי העזר, אך נטען כי התעריפים אינם סבירים או שהתחשיב שביסודם (אשר קדם לחוק העזר או לעידכון התעריף בחוק העזר) לוקה בטעויות. במצב הראשון, כן דרכו של המבקש סלולה, כפוף להתקיימות יתר התנאים לאישור תובענה ייצוגית; ואילו בשני – יש לפעול קודם באפיק המינהלי הנכון. בפועל המשיב מכוון את חיציו לתעריפים שנקבעו בגדרי חוקי העזר – תעריפים שהנם חלק בלתי נפרד מחוקים אלה. אין לקבל את טענת המשיב כי בפועל הוא תוקף אך את התחשיבים שכטענתו לוקים בטעויות עובדתיות. גם אם תיתקבל הטענה כי בתחשיבים אלה נפלו פגמים הדבר לא יוביל לכשעצמו לבטלות חוקי העזר או לשינוי התעריפים, אלא אם חוק עזר זה נתקף ישירות. היינו, לאחר השלמת הליך חקיקת חוק העזר ושעה שלא נפל פגם מהותי בהליך זה, כמו מעשה שנעשה בחוסר סמכות, העדר אישור שר הפנים או פירסום - לא ניתן לבחון יותר את סבירות התעריפים או שיטת החישוב לקביעתם אלא באמצעותה של תקיפה ישירה בהליך המינהלי המתאים" (ההדגשות שלי- מ' ר').

...

לפיכך, בהתאם לאמור בפסק הדין בעניין עיריית חדרה, דין בקשת האישור בעילת התביעה הראשונה להידחות על הסף, מכיוון שאינה נמנית על העילות שבגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית.

על כן, דין הבקשה לאישור להידחות משאינה עומדת בתנאי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.

התובענה ובעלי הדין בפניי תביעה לסעד הצהרתי לפיו אין תוקף לדרישת התשלום של הנתבע על סך 152,090 ₪, שנשלחה לתובע בגין חשבון מים ביוב.

מדובר בכמות צריכה בסדר גודל של בריכת שחיה, ועל כן היה על תאגיד המים לשלוח לתובע הודעה בדבר חריגה בצריכה.

הצריכה שנקראה במד המים היתה חסרה ספרה, במובן שנקראו מאות מ"ק אך נרשמו עשרות, היינו כאשר הקריאה הראתה שימוש ב- 250 מ"ק היא נרשמה לפי 25 מ"ק. עוד נטען כי מעיון בכרטסת הצריכה ניתן להבחין כי הצריכה של התובע נשוא מד המים בזמן המועצה (לפני 1.1.10) היתה 200 מ"ק לחודשיים, אך לאור הטעות ברשום ספרות הקריאה במד המים, קוראי תאגיד המים היו קוראים 10 מ"ק במקום 100 מ"ק, ומכאן הטעות אשר ארכה עד אמצע/סוף שנת 2017, עת הוחלף מד המים הישן.

הערה מקדימה בסיכומי טענות התאגיד הוא טוען כי התובע עותר בתביעתו לביטול דרישת תשלום בסך 152,090 ₪ בגין צריכה של 12,338 מ"ק, אולם דרישה כזו אינה קיימת, ודי בכך כדי להצדיק את דחיית התביעה, מאחר והתובע אינו מבקש בתביעתו להצהיר כי אין לו כל חוב בחשבון המים והביוב המתנהל על שמו בתאגיד המים, אלא להצהיר כי אין תוקף לדרישת תשלום ספציפית זו. מנגד טוען התובע כי טענת תאגיד המים כי בטרם הגשת התביעה הוא פעל לתקן את הטעות אינה נכונה.

מקובלת עלי טענת תאגיד המים כי דרישת התשלום המקורית ששלח לתובע בגין הפרישי צריכה של 12,291 מ"ק התבססה על תחשיב שגוי, אם כי לא ברור מהראיות שהובאו בפניי על מה מבוססת דרישת התשלום המעודכנת של תאגיד המים בסך 44,828 ₪ על פיה חויב התובע בהפרשי צריכה לתקופה האמורה בכמות של 3,244 מ"ק (3,244 מ"ק * 12.327 ₪ לקוב = 39,988 ₪ (בקירוב), ראו ס' 17 לתצהיר פארס ונספח ד' לתצהיר).

...

די באמור לעיל להביא לדחיית התביעה לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי תאגיד המים להוכיח ברמה הנדרשת כי הינו זכאי לחייב את התובע בגין הפרשי צריכה לשנים 2010-2017 אשר נבעו כתוצאה מקריאות שגויות של מד המים הישן אשר גרמו לכך שדרישות התשלום שהונפקו לתובע בין השנים 2010- 2017 לא שיקפו את היקף הצריכה שלו בפועל.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה.

נוכח מכלול הנימוקים שצוינו לעיל אני מחליט להימנע מפסיקת הוצאות.

בכתב התביעה, אשר הוגש ביום 6.6.23, טוען התובע לסעד של תיקון פנקס הבוחרים והשבתו למצבת החברים אצל הנתבעת והכל בהתאם להתחייבות, שניתנה לטענת התובע, על ידי מנהלה של הנתבעת בדיון שהתנהל ביום 4.2.16.

הסעד אותו ביקש היה סעד הצהרתי ולפיו הוא עדיין מחזיק במניה בנתבעת.

ממשיך התובע, בכתב התביעה, וטוען כי בדיון בהליך הקודם, מיום 4.2.16, השיב נציג הנתבעת לשאלת בית המשפט כדלקמן:- "לשאלת בית המשפט האם נעשה על ידנו תחשיב , ככל שהמבקש היה חבר פעיל כמה היה עליו להשקיע כפעיל, אני משיב שלפי ממוצע נמוך של 1500 ₪ של הנהג הכי פחות פעיל משלם. הכפלנו זאת ב – 41 שנה והגענו לסכום של 750,000 ₪. אם התובע מוכן להשקיע את הסכום הזה נשמח לקבל אותו" (עמ' 2, שורות 16-18).

מסכם התובע את כתב התביעה וטוען כי החלטת עוזר הרשמת שגויה.

נקודת המוצא הנה שהתובע אינו חבר בנתבעת, התובע הגיש תביעה להצהיר כי הוא חבר בנתבעת בהליך הקודם, לבקשתו ההליך נדחה ובכך קיים מעשה בי-דין בשאלה זו. לטענת התובע, בדיון מים 4.2.16, הסכימה הנתבעת לקבל אותו כחבר באגודה בכפוף לתשלום דמי ניהול, כפי ששלמו כלל חברי האגודה שאינם מובילים, הדבר אינו נכון.

למעשה בכך דחה התובע את ההצעה שניתנה על ידי הנתבעת ובקש לפתוח אותה למו"מ. הנתבעת לא הסכימה לכך, ואז היה על התובע להגיש את התביעה לאכוף התחייבות זאת, רק שתביעה זו הייתה צריכה להיות מוגשת תוך 7 שנים מיום שקמה לו העילה (ראו סעיף 6 לחוק ההתיישנות), כלומר המועד שבו נציג הנתבעת הודיע שהם מוכנים לקבל אותו בחזרה.

יתכן, ואם הייתה התביעה מוגשת בתוך פרק הזמן של שבע שנים מהיום בו ניתנה ההצהרה לפני כב' השופטת ליפשיץ, יכול היה התובע לטעון שבהצהרה זו יש לראות כהודאה בקיום זכות לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, ואז לנהל הליך על מה הוא גובה התשלום שיש לשלם (ויובהר, כי ספק בעיני אם כך הדבר), אולם גם אז המועד מתחיל מיום הדיון, כלומר מיום 4.2.16, מועד זה הסתיים ביום 4.2.2023.

...

לסיכום – קיים מעשה בי-דין ולפיו התובע אינו חבר בנתבעת.

לפיכך דין התביעה להידחות על הסף.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 7,500 ₪.

על פי העולה מכתב התביעה, מיתחם "שירת הים" הוא מיתחם משולב של מגורים ונופש, ובו 162 דירות – חלקן בבעלות פרטית וחלקת בבעלות הנתבעת, חברת עגל גיל בע"מ. מיתחם "שירת הים" ממוקם במיתחם "עדן אין" בזכרון יעקב, ובו מספר מכלולים – מלון, מרכז כנסים (בבעלות חברת תולי פוזינטו בע"מ); איזור מבני חינוך (מוחזק על ידי חברת מעיין התמרים בע"מ) וכן מיתחם "שירת הים". צריכת המים במיתחם כולו נמדדה בעבר באמצעות מד מים אחד, ללא איבחנה בין קבוצות המחזיקים השונים.

בין הצדדים היתנהל הליך קודם אחר [ה.פ. 46322-09-12], אשר עניינו בין היתר בעתירת התובעים למתן צו הצהרתי לפיו חברת "עגל גיל" אינה רשאית לשמש כחברת הניהול של מיתחם "שירת הים". במסגרת אותו הליך ניתן ביום 4.4.13 פסק דין, הנותן תוקף להסכם פשרה בין הצדדים.

מר לוי הסביר מדוע החוב בגין שכ"ט עו"ד הוא סכום קצוב לקזוז, ומדוע סעד החוב הנטען על ידי התובעים – שגוי.

ביחס לגובה התשלום אותו הייתה מחויבת הנתבעת להעביר, הרי שהתובעים ערכו תחשיב, ולפיו גובה החוב עומד, נכון ליום הגשת התביעה, על סך של 65,825 ₪ (ר' תחשיב מיום 2.4.19 אשר צורף לכתב התביעה).

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 65,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (27.8.20) ועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

...