בבקשה לאישור נתבקש לאשר תביעה ייצוגית בסעדים הבאים: לחייב את המשיבה להחזיר לכלל חברי הקבוצה סך של 10,462,000 ₪, אומדן הסכומים שגבתה המשיבה ב-24 החודשים שקדמו להגשת התביעה שלא כדין, בתוספת הפרישי ריבית והצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הפרישי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), התש"מ-1980, שיחושבו ממועד הגשת התביעה ועד מועד ההשבה, הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד.
טענות המשיבה בתגובתה לבקשת האישור
לדעת המשיבה, התובענה מושא בקשת האישור נסמכת על שתי עילות תביעה: עילת התביעה הראשונה- בתחשיב היטל חוק העזר לתעול נפלה "טעות עובדתית"; עילת התביעה השנייה- גביית היטל התעול לאחר ה-1.1.2019 נעשתה בחוסר סמכות.
באשר להיעדר עילה, המשיבה טענה שההסדר החוזי שנחתם בין המשיבה לבין משרד הבינוי והשיכון בשנת 2008 (להלן: "הסכם 2008", נספח 3 לתגובת המשיבה לבקשת האישור) עליו נשענת העילה, בוטל בהסכם שנחתם בין משרד הבינוי והשיכון לבין המשיבה ולבין תאגיד המים "פלגי מים" בחודש דצמבר 2014 (להלן: "הסכם 2014", נספח 4 לתגובת המשיבה לבקשת האישור).
מנגד, תביעת אלפריח שעסקה בתקיפת סבירות תעריפי חוק העזר שלוט הייתה במהותה תביעה לסעד הצהרתי לפיה יצהיר בית המשפט להצהיר ששיקול דעתה של עריית חיפה בקביעת תעריפי אגרת השלוט אינו סביר.
בהמשך הוסיף: "קשה יותר בעיני עמדתו של חברי לפיה ניתוח משפטי זה יפה במידה שווה גם בנסיבות בהן התקיפה הישירה של האקט המינהלי צריכה להתבצע על דרך של הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט המינהלי, בהתאם לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים (ראו התוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים). במצב דברים זה קיימים לכאורה טעמים טובים לנקוט ביד רחבה ביחס לאפשרות להגיש תובענה ייצוגית המבוססת על תקיפת עקיפין של אקט מנהלי, וזאת במיוחד בשים לב לסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 המורה כי "בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לענינים מנהליים"..
וכך צוין בפיסקה 18 לפסק הדין: "בהתאם להילכת אלפריח יש להבחין בין בקשה לאישור תובענה ייצוגית המבוססת על הטענה לגבייה העולה על התעריפים שקבלו ביטוי בחוק העזר; לבין גבייה התואמת לתעריפים ונעשית בהתאם לחוקי העזר, אך נטען כי התעריפים אינם סבירים או שהתחשיב שביסודם (אשר קדם לחוק העזר או לעידכון התעריף בחוק העזר) לוקה בטעויות. במצב הראשון, כן דרכו של המבקש סלולה, כפוף להתקיימות יתר התנאים לאישור תובענה ייצוגית; ואילו בשני – יש לפעול קודם באפיק המינהלי הנכון. בפועל המשיב מכוון את חיציו לתעריפים שנקבעו בגדרי חוקי העזר – תעריפים שהנם חלק בלתי נפרד מחוקים אלה. אין לקבל את טענת המשיב כי בפועל הוא תוקף אך את התחשיבים שכטענתו לוקים בטעויות עובדתיות. גם אם תיתקבל הטענה כי בתחשיבים אלה נפלו פגמים הדבר לא יוביל לכשעצמו לבטלות חוקי העזר או לשינוי התעריפים, אלא אם חוק עזר זה נתקף ישירות. היינו, לאחר השלמת הליך חקיקת חוק העזר ושעה שלא נפל פגם מהותי בהליך זה, כמו מעשה שנעשה בחוסר סמכות, העדר אישור שר הפנים או פירסום - לא ניתן לבחון יותר את סבירות התעריפים או שיטת החישוב לקביעתם אלא באמצעותה של תקיפה ישירה בהליך המינהלי המתאים" (ההדגשות שלי- מ' ר').
...
לפיכך, בהתאם לאמור בפסק הדין בעניין עיריית חדרה, דין בקשת האישור בעילת התביעה הראשונה להידחות על הסף, מכיוון שאינה נמנית על העילות שבגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית.
על כן, דין הבקשה לאישור להידחות משאינה עומדת בתנאי סעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות.
סוף דבר
על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.