עוד טענה הנתבעת כי מחשבון סופי שערכה לתובעת, עולה כי לתובעת מגיעה יתרת תמורה בסך של 3,273.6 ₪ בלבד בתוספת מע"מ, אך התברר גם שהיא שילמה לתובעת ביתר בגין ביצוע העבודות על ידה, שכן כעולה מהחשבון הסופי שצרפה התובעת לתביעתה, היא שילמה לתובעת בגין עבודות שכלל לא נדרשו על ידה, שהמזמין לא אישר (ולא שילם), ועבודות אשר כלולות במסגרת ההסכם ועל כן היא לא היתה צריכה לאשר תוספת תמורה בגין ביצוען.
המומחה הבהיר בחקירתו כי בחוות דעתו הוא הסתמך רק על סכום ההסכם, ועל ההנחה שהתובעת ביצעה בעצמה את כל העבודות שבהסכם, כאשר לא ניתן לדעת לפי התכתובות והמסמכים אם התובעת אכן עשתה את הכל לבד או באמצעות קבלני משנה של הנתבעת, ואין לו דרך לדעת אילו כלי עבודה היו, ולדבריו "הרבה דברים לא ידועים מתוך המסמכים".
לפי המסקנות דלעיל (ראה סעיף 37 לעיל ) אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה היו תשלומים ששולמו לתובעת בשגגה או ששולמו "על חשבון", כמו שאין קבל את טענת שגיא בתצהירו לפיה הנתבעת אישרה לתובעת חשבונות ביניים ללא בדיקה מעמיקה.
כך למשל, לאחר שכבר התחילה התובעת לבצע את העבודות באתר, נאלצה הנתבעת להיתקשר עם קבלן תשתיות חשמל ותקשורת, דב וולף עבודות עפר בע"מ ולשלם לו סך של 27,028 ₪, ובכתב התביעה שכנגד, חזרה הנתבעת על אותה טענה, והוסיפה כי היתקשרה עם עוד קבלני משנה הקבלן אסעד נאיף בע"מ והקבלן טרה-קום תשתיות תיקשורת בע"מ.
מנספח ג' להסכם, ניתן לראות שרוב ככל העבודות שהיה על התובעת לבצע על פי ההסכם כוללות חפירה ו/או חציבה, בכלים ו/או בידיים, וכן הנחת צנורות.
...
לסיכום – אני מקבלת את התביעה העיקרית בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 266,737 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ (כולל מע"מ).
התביעה שכנגד- נדחית
המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.