תביעה למענק חד פעמי בגין נכות בעבודה - התיישנות וחישוב המענק

ב. מעולם לא קיבלתי אבטלה בסכום של 5,000 אלף ₪ בחודש ג. איך נוצר ההפרש הכל כך גבוה בדמי האבטלה לשנת 01' כתוצאה מטעות זו מס הכנסה טוען שאני לא חייב כספים משום שקיבלתי סכום גבוהה מדמי אבטלה ושילמתי פחות מס. חישוב מס הכנסה נעשה לאחר שדרשתי החזרי מס לחמש שנים אחורה.

" משכך, ולאור ההלכה שהותוותה בענין חג'ג' לפיה "על חוק הביטוח הלאומי חלים כללי השהוי המנהלי וחוק ההתיישנות אינו חל עליו" ובהיעדר מחלוקת על עצם החוב והנסיבות בהן נוצר (הנו, הימנעותו של התובע מלמסור לנתבע את העובדות לגבי עבודתו בזמן תקופת האבטלה), בהינתן האופן שנקט הנתבע בגבית החוב על דרך קזוז, הרי שמימלא לא עומדת לתובע טענת היתיישנות החוב ודין טענותיו במישור זה להידחות.

הליכי הגביה באמצעות קזוז היתממשו בשני מועדים: הראשון ביום 30.7.15 קוזז לו סך של 1,765 ₪ מקיצבת נכות נפגעי עבודה (נספח ח' לתצהירו) והשני, בחודש 8.16 (נספח ט' ללתצהירו) כאשר קוזז סכום של 17,499 ₪ ממענק חד פעמי שהיתקבל במסגרת תביעכה לנכות נפגעי עבודה.

חובו של התובע קוזז מתקבולים שקבל מהנתבע במסגרת תביעה לנכות בעבודה - התובע לא הוכיח ואף לא טען להסתמכות על אותה קצבת נכות מעבודה ששולמה לו. אנו סבורים כי מנגנון גבית החוב בו נקט הנתבע על דרך הקזוז משמר את האיזון הנכון בין שמירה על כספי הציבור לבין אי הסבת פגיעה קשה לתובע.

...

חובו של התובע קוזז מתקבולים שקיבל מהנתבע במסגרת תביעה לנכות בעבודה - התובע לא הוכיח ואף לא טען להסתמכות על אותה קצבת נכות מעבודה ששולמה לו. אנו סבורים כי מנגנון גבית החוב בו נקט הנתבע על דרך הקיזוז משמר את האיזון הנכון בין שמירה על כספי הציבור לבין אי הסבת פגיעה קשה לתובע.

אמנם קבענו כי הנתבע השתהה באופן לא סביר בגביית החוב בתקופה שבין 2.04 עד 10.13 ובשים לב לכך שהתובע ידע על קיומו של החוב לפחות משנת 2006, אך לא שוכנענו כי יש לבטל את הקיזוז שנעשה לתובע והמטעמים שפורטו לעיל.

לאור כל האמור– דין התביעה להידחות.

ביום 15.5.11 הגיש בא כוחו הקודם של התובע בקשה בה הודיע על תיקון סכום פצויי הפיטורים אשר נתבע בכתב התביעה, כדלקמן: "ביום 5.5.11 הגיש שליח מטעמי כתב תביעה בתיק זה ונגבתה ממנו אגרה בסך 8,135 ₪, המהוה לכאורה 1% מתביעה בשווי 813,500 ₪ (מצ"ב העתק קבלה וכתב תביעה). אלא שלא כך הם הדברים. בכתב התביעה נתבעים הסעדים הבאים: פצויי פיטורים - בגין כל תקופת העבודה זכאי התובע לפיצויים בסך 561,177 ₪ (פיסקה 7.1). מתוך סכום זה קיבל התובע עד היום 206,141 ₪, ועוד 84,783 ₪, ועוד 106,050 ₪ (פיסקה 7.2). סה"כ יתרת חוב פצויי פיטורים 164,203 ₪. סה"כ התביעה 332,594 ₪. לפיכך סכום האגרה צריך היה לעמוד על 3,326 ₪ ולא כפי שנגבה בפועל. אודה על השבת האגרה שנגבתה ביתר בסך 4,809 ₪. נא פעולתכם המהירה". ביום 17.5.11 החליטה כב' הרשמת ש. אלקיים (כתוארה אז) כדלקמן: "מעיון בכתב התביעה עולה כי נפלה טעות בחישוב האגרה. לפיכך, המזכירות תחשב את האגרה רק בגין הסעדים: פצויי פיטורים בסך 164,203 ₪, חיסרון כיס בסך 10,891 ₪ ונזק למל"ל בסך 56,537 ₪". ביום 19.2.12 היתקיים דיון קדם משפט ממנו נעדרה הנתבעת ולא התייצבה לדיון על כן ,עתר התובע למתן פסק דין בהעדר התייצבות.

כפועל יוצא מהתשובה לשאלה האם יש לדחות את התביעה על הסף, יש לבחון האם התובע זכאי לתשלום בגין פצויי פיטורים? ככל שכן, באיזה שיעור? האם התובע זכאי לתשלום בגין דמי חופשה? ככל שכן, באיזה שיעור? האם התובע זכאי לתשלום בגין דמי אבטלה? ככל שכן, באיזה שיעור? האם התובע זכאי לתשלום בגין מענק נכות? ככל שכן, באיזה שיעור? האם עומדת לנתבעת זכות לקזוז, בגין הסכומים אותם קיבל התובע במסגרת הסכמי פשרה בתביעות אשר קדמו לתביעה הנוכחית ובמסגרת הליכי ההוצל"פ אותם ניהל התובע כנגד הנתבעת.

עוד טענה הנתבעת, כי יש להפחית את תקופת ההתיישנות בגין ימי חופשה ולכן בהתאם לחוק, זכאי התובע לסך של 31,860 ₪, בהתאם לתחשיב הבא: 84 ימיםX 379.29 ₪ (תעריף בגין יום עבודה) = 31,860 ₪.

מענק נכות- לטענת התובע ביום 12.5.03 נקבעה לו דרגת נכות לצמיתות בשיעור של 14.5% המזכה בתשלום מענק חד פעמי.

...

מסקנה אחרת תוביל לתוצאה לפיה התובע יקבל לידיו כפל פיצוי בגין אותו הליך, באופן העולה כדי חוסר תום לב. לפיכך, אנו קובעים כי הנתבעת זכאית לקיזוז סך של 140,278 ₪ (83,734 ש"י+56,544 ₪) הסכום אשר שולם לתובע על ידי הנתבעת עד כה, בגין פסק הדין הראשון.

לסיכום, מצאנו כי הנתבעת זכאי לקיזוז סך של 286,248 ₪ ( 146,000₪+ של 140,278 ₪) מהסכומים אשר נפסקו לזכות התובע בהליך זה. סוף דבר - כאמור לעיל, פסקנו כי התובע זכאי לסך של 193,908 ₪, בגין פיצויי פיטורים וסך של 49,692 ₪ בגין פדיון חופשה שנתית.

עם זאת, משהתקבלה טענת הקיזוז אשר העלתה הנתבעת, לפיה יש לקזז סך של 286,248 ₪ מהסכומים להם זכאי התובע ומאחר וסכום הקיזוז עולה על סכום התביעה, דין התביעה להידחות במלואה.

בגין הנכות הזמנית הנוספת שולם למערער סכום נוסף שחושב על פי סכום הבסיס.

דהיינו, אין הכרח שמדובר יהיה בסכומים זהים, וככל שנפלה טעות בנתונים לתשלום דמי הפגיעה וחלף המועד להגיש תביעה לתיקון הטעות אין כל סיבה להנציח את הטעות גם לצורך חישוב קצבת הנכות שהזכאות לה נקבעה במועד מאוחר יותר; רק לאחר שקמה למערער זכאות לקיצבת נכות ולאחר שפקיד התביעות דחה את דרישת המערער לתיקון ההכנסה היתקיימו כל יסודות העילה הקונקרטית להגשת תביעה לבית הדין; עמדת המוסד מהוה פגיעה באוטונומיה האישית של המבוטח ומחייבת את המבוטח לנהל הליך משפטי בנגוד לרצונו על בסיס חשש תאורטי שמצבו הרפואי יחמיר בעתיד; פרשנות ראויה והוגנת מחייבת כי ככל שנפלה טעות בחישוב גמלה מסוימת הזכאות לתיקון החישוב קמה רק במועד בו הוכרה הזכאות לאותה גמלה ובמגבלות ההתיישנות שבסעיף 296 לחוק.

בכל הנוגע למענק הנכות, הרי תחילה קיבל המערער הודעה על החלטה בתביעתו לגימלת נכות - מכתב מיום 30.7.2013, "הודעה על החלטת ועדה רפואית", שבו צוינה זכות העירעור, ובמכתב נפרד מיום 21.8.2013 הודע לו על זכאותו למענק חד פעמי על פי החלטת הועדה הרפואית, עת למכתב זה צורף מיסמך נוסף "הסבר על אופן חישוב מענק נכות מעבודה". במכתב מיום 21.8.2013 ובמסמך שצורף אליו לא צוין כי ככל שהמערער מבקש להשיג על אופן חישוב המענק עליו להגיש תביעה בתוך 12 חודשים.

...

סיכומו של דבר – בכפוף להערותיי כמפורט לעיל, אני מצטרפת לתוצאה שלפיה במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון אני מצטרפת לאמור בחוות דעתה של השופטת לאה גליקסמן, וכן לתוצאה הסופית לפיה, במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור נדחה.

ביום 7.8.19 קיבל התובע מכתב החלטה מהנתבע (להלן: ההחלטה) לפיו "לפי סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי, ניתן לשלם גמלה עד 12 חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה. בסעיף 107 לחוק נקבע כי חישוב מענק נכות מעבודה שווה לקיצבה חודשית כפול 43 חודשים. כיוון שהתביעה הוגשה באיחור, הופחתו מ 43 חודשי הקצבה, 41 חודשים לפי הפרוט הבא: 41 חודשים שחלפו מתום 12 החודשים שעברו ממועד תחילת הזכאות למענ' ב 29.4.14 ועד מועד הגשת התביעה לדמי פגיעה ב- 5/9/2018. לפיכך, ישולם לך מענק השווה ל-2 חודשי קצבה על סך 2,062 ₪...".[footnoteRef:1] [1: נספח ד' לכתב התביעה.

בנוסף לאמור, סעיף 107 לחוק קובע הוראות מיוחדות לנכה עבודה אשר שיעור נכותו מעבודה הנו שיעור המזכה במענק חד פעמי: "(א) נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגימלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובילבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקיצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה". אם כך, סעיף 296 לחוק קובע כי כל תביעה לגימלת כסף מהנתבע תוגש תוך 12 חודשים.

הנתבע אינו טוען להתיישנות או שהוי בין מועד ההכרה בטינטון, כלומר 17.6.19, לבין מועד הגשת התביעה על ידי התובע לקיצבת נכות, 22.6.19, אלא כי יש שהוי בין יום תחילת הנכות לבין הגשת התביעה השנייה.

...

בהתאם לכך לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת הנתבע.

ביחס לטענתו של התובע כי תחולת המועדים לפי סעיפים אלו אינה רלוונטית אליו, שכן לא ידע אודות מועד תחילת היווצרות העילה, לא מצאנו טעם בטענה זו, שכן התובע הגיש את תביעתו הראשונה בגין טנטון כבר בשנת 2014 ולכן בהכרח ידע אודות ליקוי זה. למעלה מכך בסיכומיו ציין התובע כי בסמוך לדחיית התביעה הראשונה המשיך לחוש ברע, ואף נדרש לטיפול רפואי בגין הטנטון.

סיכום התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

בהקשר זה עולה שאלה חשובה הנוגעת לתחולתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות על תביעה מאוחרת של המבוטח בגין נכות שלקה בה: "לפני שנפסקה הלכת אמיתי (2008), רבים מהפוסקים קבעו כי מירוץ ההתיישנות בגין מקרה ביטוח מסוג נכות מתאונה מתחיל רק ביום התגבשות הנכות. מפועלן המשולב של קביעה זו ושל הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות עלתה איפוא המסקנה כי כאשר המבוטח לא ידע כי נכותו התגבשה- וגם אדם סביר, בנעליו, לא היה לומד על התגבשותה- אין להתחיל את מניין ההתיישנות במועד התגבשות הנכות...כמובן, שהלכת אמיתי, שלפיה המועד הקובע לעניין תחילת מירוץ ההתיישנות הוא מועד התאונה, שינתה תמונה זו. ואולם, התמונה שבה והתהפכה פעם נוספת ב- 2014, עם ביטולה של הלכת אמיתי במסגרת תיקון סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח. המחוקק השיב על כנו את המצב המשפטי ששרר לפני 2008". ( ר' ירון אליאס דיני ביטוח מהדורה שלישית, בעמ' 1569 (תשע"ו- 2016)).

בעיניין זה נקבע עוד כי : "למען הסר ספק, החברה תשלם תגמולי ביטוח כאמור לעיל רק אם הנזק ו/או הנכות התגבשו למצב תמידי ו/או לצמיתות ו/או בלתי ניתן לשקום בתוך 365 ימים מיום התאונה. כמו כן, החמרת נזק ו/או נכות באותו איבר (בין אם שולמו בגינם תגמולי הביטוח ובין אם לאו ), אשר תתגבר לאחר 365 מיום התאונה לא תוכר, לא תהווה עילת תביעה ולחברה לא תהיה חבות בגינה". (סעיף 5.1.5) מהאמור עולה שעל פי תנאי הפוליסה הזכות לקבלת תגמולי ביטוח על בסיס קיומה של נכות ועל בסיס שיעור הנכות (אותו מענק חד פעמי) מותנית בקיומה של נכות צמיתה (חלקית או מלאה).

לסיכום, מאחר ועל פי תנאי הפוליסה הזכות לקבלת תגמולי ביטוח מותנית בקיומה של נכות צמיתה, שמועד התגבשותה הוא המועד הקובע לתחילת תקופת ההתיישנות ואמור לחול בתוך שנה ממועד התאונה, ומאחר מחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש שלא נסתרה נכותו של המשיב התגבשה לכל המאוחר ביום 1.5.14 - הרי שיש לחשב במקרה דנן את מירוץ ההתיישנות מאותו מועד ולקבוע כי תביעתו של המשיב בגין הרכיב שעניינו "ביטוח נכות" היתיישנה במועד הגשתה ועל כן הרכיבים הכספיים הנובעים מכך - נדחים.

לעניין אובדן כושר עבודה הרי שמדובר בעילה מתחדשת מדי חודש בחודשו, באופן כזה שבכל חודש קמה למשיב עילת תביעה חדשה כנגד המבקשת-המבטחת: "יש שהתרחשותו של מקרה הביטוח אינה חד פעמית. הארוע המבוטח מתאפיין לעתים בהתגבשות חוזרת ונשנית. כך למשל, מקרה הביטוח על פי פוליסה לביטוח אובדן כושר עבודה הנו עצם קיומו של אובדן כושר עבודה, להבדיל מהארוע הספציפי שגרם לאובדן כושר העבודה...עילת התביעה של המבוטח מתגבשת בכל מועד ומועד שבו הוא זכאי לקבל תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר העבודה (בדרך כלל מדי חודש). המבוטח רשאי, לפיכך, להפריד עילות אלו למועדיהן ולהגיש תביעה בגין מקרי הביטוח הנופלים בגדרה של תקופת ההתיישנות. כל תשלום חודשי שהמבוטח זכאי לו מכוחה של הפוליסה מקים עילת תביעה נפרדת ועצמאית. מניינה של תקופת ההתיישנות מתחיל מחדש עם התגבשותה של כל עילה נפרדת כאמור. לדברי בית המשפט באחד המקרים, חוזה ביטוח מסוג זה דומה לחוזה הקובע חיובים לשיעורין , בזמנים קצובים. עילות התביעה שבידי המבוטח הן כמספר התשלומים שחב לו המבטח על- פי הפוליסה, ואי- ביצועו של תשלום מסוים מקים עילת תביעה נפרדת ומובחנת". (ר' ירון אליאס דיני ביטוח מהדורה שלישית, בעמ'1546- 1547 (תשע"ו- 2016)).

...

בכתב ההגנה טענה המבקשת כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנותה (להלן - הבקשה הראשונה).

מבלי לקבוע מסמרות לגופו של עניין ועל פני הדברים ולאחר שעיינתי במסמכי הפוליסה אפשר והתובע מיצה את מלוא זכאותו על פי תנאי הפוליסה שהציג בפניי ואולם אצפה כי ב"כ הצדדים יבחנו את הדברים פעם נוספת ויביאו לסיום ההליך ללא צורך בהחלטות נוספות.

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות מתקבלת באופן חלקי ביחס לרכיבים שעניינם תגמולי ביטוח בגין קיומה של נכות צמיתה ודינם של אלה - דחייה על הסף.

לעניין הרכיב שעניינו קבלת תגמולים בגין אובדן כושר עבודה - הבקשה נדחית.