תביעה למניעת מפגע סביבתי: זרימת מי ביוב לחצר בית

בית משפט השלום בעכו ת"א 43681-11-12 נסאר ואח' נ' מי הגליל - תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ ואח' בפני כב' השופטת ג'ני טנוס התובעים 1. אחמד נסאר 2. מועמר נסאר שניהם ע"י עו"ד פאוזי יאסין הנתבעת מי הגליל - תאגיד המים והביוב האיזורי בע"מ ע"י עו"ד אניס קייס צדדי ג' 1.אוקטופוס פרי בע"מ 2.ואיל מוחמד שניהם ע"י עו"ד אדהם שחאדה פסק דין

בכמה אירועים מדובר? כתב התביעה מתאר מספר אירועים, כ-20 במספר- שארעו במהלך שנת 2011 בהם זרמו מי ביוב לעבר הבניין שלהם כתוצאה מסתימות חוזרות בקוו הביוב הראשי שממוקם מתחת לחצר האספלט של הבניין.

המומחה מטעם התובעים הציע פיתרון לטווח הארוך על מנת למנוע אירועים דומים בעתיד, שכולל בניית קיר הפרדה בין הבניין לבין קו הביוב עם איטום באמצעות יריעות זפת ובצוע איטום לדפנות בורות נקודות הבקורת, וכן טפול וניקוי תקופתי לקו הביוב.

המומחה סקר גם את המפגעים הסביבתיים שבסמוך לבניין, אשר גורמים להיווצרותה של בוצה או אדמה שחורה, כגון מהעסק לשטיפת מכוניות שממנו זורמים מים מלוכלכים לכיוון החלקה.

...

לאחר ששקלתי טענות הצדדים שוכנעתי לדחות את ההודעה לצדדי ג'.

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום, ובתוספת מע"מ כדין.

אני מורה על דחיית ההודעה לצדדי ג'.

אחותה של ראידה היא שהחליטה לפתוח עסק קטן של קוסמטיקה בקומה הראשונה של הבית בו מצויה הדירה המושכרת, ולשם כך הנתבעים החלו ובצע עבודות צבע ושינוי ריצוף בתוך קומת הקרקע, בידיעתו המלאה של המשכיר; (3) ריצוף בטון שבוצע בחצר האחורית של הבית נועד למנוע נזקים כתוצאה מהצטברות מי גשמים; (4) למשפחת הנתבעים יש שני כלבים ושני חתולים שגרים עימם בחצר הבית עוד משנת 2016, המועד בו הושכרה הדירה לראשונה.

ביצוע יציקות בטון מחוץ לדירה המושכרת ללא הסכמת המשכיר - ראידה הודתה בחקירה הנגדית כי הנתבעים יצקו בטון בחצר הבית, אך עשו זאת על מנת לעצור זרימת מי גשמים וביוב.

עוד אמר: "היה מפגע סביבתי שהוא גרם לו, שהוא פגע בקוו ביוב שעלה 10,000 שקל, שאני אתקן על חשבוני, ואז נאלצתי בגלל פגיעה סביבתית לצקת את הריצפה הזאת. ... וביקשתי והתחננתי שהוא ישתתף, ואמר לי 'זה לא העניין שלי, תעשה מה שאתה רוצה'"" (עמ' 19 לתימלול ישיבת ההוכחות).

בסעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות) נקבע כי "הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית", ובסעיף 8 נקבע כי הביטול של חוזה שהופר באופן יסודי יהיה "בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנועד לו על ההפרה". במכתב בא-כוח המשכיר את הנתבעים מיום 19.1.2021 נכתב: "הנכם עושים שימוש עסקי במושכר המיועד אך ורק למגורים .... ניתנת לכם היזדמנות אחרונה לסילוק המפגעים וגורמי המיטרד והחזרת מצב המושכר לקדמותו תוך 7 ימים מהיום. לא תענה הדרישה בחיוב, תוגש תביעה לביטול ההסכם ופינוי המושכר". תגובת בא-כוח הנתבעים במכתבו ביום 25.1.2021 הייתה: "הטענה בעיניין שימוש מסחרי במושכר הנה טענה מגוחכת ותמוהה" .

...

לפיכך, אני קובע שטענת המשכיר, בדבר גידול של עשרות חתולים וכלבים המייצר מטרד ומפגע תברואתי, לא נשענה על ראיות.

אשר על כן, אני מורה לנתבעים לגרום באופן מיידי להפסקת שימוש במושכר שלא למטרת מגורים.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (1) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה, 21.3.2021, ועד לתשלום המלא בפועל; (2) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המבקש הגיש תביעה המשיבים על-פי חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992 (להלן: החוק למניעת מפגעים), בה עתר למתן צו מניעת מפגע סביבתי, אשר יחייב את המשיבים להפסיק את מפגע זרימת מי הביוב לחצר ביתו ולפצותו על נזקיו.

...

אשר על כן, הנני מורה כדלקמן: (א) הבקשה לסעד זמני נדחית.

(ב) הנני מורה למבקש לשלם לכל אחד מהמשיבים (למעט למשיב מס' 2) הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.

נטען בכתב התביעה כי במהלך שנת 02' החלו לזרום מי שפכים מצנור ביוב המנקז את בתי הנתבעים 39-1 (להלן, גם "הדיירים").

נטען כי זרימת מי הביוב הייתה דרך הקיר התומך היישר אל חצרות התובעים וזאת עקב תקלה בקוו הביוב הנמצא בבעלותם ובשטחם של הנתבעים.

במכתב זה רשם חלומי כי "בנושאי תברואה, בריאות הציבור ונוחותו, ככל שהדבר נוגע להחזקת מערכת הביוב העירונית, מוטלת על הערייה חובה להורות בדבר בדיקתם, הסדרתם ואחזקתם של ביבים ובמידת הצורך אף לידרוש מבעלי נכס ביצוע עבודות לשם הבטחת פעולה תקינה של הרקת שפכים תקינה ומניעת נזק מן הביוב" (סעיף 3).

וכן "היו מקרים בהם מי הביוב עמדו ממש בסמוך לדלת הכניסה וחששתי כי הם יחדרו גם לתוך הבית. כתוצאה מכך משך תקופה ארוכה מאוד נמנענו מלהזמין חברים ובני מישפחה להתארח בביתי, מאחר והתביישתי וגם כי חששתי לבריאותם בשל נוכחות רבה מאוד של יתושים וחרקים" (סעיף 11).

בסעיף 19 הוא רושם כי "משך שש השנים בהם חיינו בצלו של מפגע תברואתי בלתי נסבל נגרמו לי ולשכניי נזקים רבים, לרבות נזק, כנראה בלתי הפיך, לגינותינו ולצמחיה בגינה, הפסד שעות עבודה בעקבות ההתרוצצות בין הדיירים ברח' השזיף ובין הרשויות השונות...". משעה שאני משקלל את הנתונים האמורים מקובל עליי כי אולג יכול היה, לא על דרך עדות שמיעה אלא בחושיו שלו, להעיד על מידת הייאוש והתסכול של שכניו, ועל החוויה על פיה גם שכניו חיו "בצלו של מפגע תברואתי בלתי נסבל". נהיר לי כי סכום התביעה מופלג במידה רבה.

...

הנני דוחה הודעת צד ג' כנגד צד ג' 1 וצד ג' 2.

הנני מחייב את הנתבעים 3-1 ו- 39-4, ביחד ולחוד, לשלם הן לצד ג' 1 והן לצד ג' 2 שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הנני מורה, בהתאמה, כי כל החיובים הכספיים האמורים ישולמו לידיהם הנאמנות של ב"כ בעלי הדין הזכאים לכך תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ביום 27.5.19 הגיש מר נידאל אבו רומי כתב תביעה נגד הערייה - תא"מ 61941-05-19 ובו טען, כי כתוצאה מההצפה נגרמו לרכבו נזקים כספיים עת חנה בחצר ביתו בעיר טמרה.

נטען, כי על הועדה מוטלות חובות שבחוק ומוענקות לה סמכויות אשר מילוין נועד להגנת האנטרס הצבורי בדבר בניה חוקית ומפוקחת לשם הבטחת תנאים סביבתיים נאותים כדי למנוע מפגעים שעלולים להגרם כתוצאה מבניה לא חוקית.

נטען, כי העיריה היא הגוף האחראי על הטיפול במערכות הנקוז והביוב ועל שיפור התשתיות ותחזוקתן, וכי הערייה ידעה כי צנור הנקוז הראשי עובר במקרקעין הפרטיים שכן, העיריה היא זו שקבעה אותו שם. הועדה לא ידעה אודות הבניה הבלתי חוקית עד להגשת ההודעה נגדה ולהוכחת זאת, צרפה הועדה לסיכומיה תצלומי אויר אשר לטענתה בוצעו בשנים 2006, 2011 ו- 2019 ועל פיהם טענה הועדה, כי הבניה הבלתי חוקית בוצעה בין השנים 2006-2011 ומשכך, מדובר בתביעה שהתיישנה.

כעולה מחוות הדעת ההידרולוגית, אשר לא נסתרה על ידי הועדה, החסימה הנידונה, הנה בעקבות גוש הבטון שחלחל אל מובל הנקוז ולאחר הסרתו, ניכר היה שיפור בזרימת הנקוז.

...

נוכח האמור, הנני קובעת, כי התרשלה הוועדה בקיום סמכויותיה הסטטוטוריות באופן קיצוני ובלתי סביר ומשכך, יש לראות בה כאחראית במשותף לקרות הנזק.

לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי העירייה והוועדה אחראיות לנזקי התובעים במידה שווה.

סוף דבר: הן עיריית טמרה והן הוועדה המרחבית לתו"ב שפלת הגליל, יישאו יחד ולחוד בנזקי התובעים, כאשר כל אחת מהן תישא במחצית מסכום הנזק כפי שסוכם בין הצדדים מחוץ לכתלי בית המשפט ובהמשך להודעת הצדדים על הסכמי פשרה.