תביעה למימוש פוליסת ביטוח נושאי משרה ברשויות מקומיות

בפניי בקשה מטעם היחידה למתן הבהרה בנוגע לכספים אשר מופקדים בחשבון הרשום על שמה במסגרת קופת קרן ההשתלמות "רום" ("החברה המנהלת של רום קרן ההשתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ").

הוגשו כנגד היחידה חמש תביעות חוב בסכום כולל של 309,985 ₪ שמתוכן אושר על ידי הנאמן סך של 290,171 ₪ (במעמד של חובות כלליים).

בתאריך 26.4.2020 הודיעה ב"כ של חברת "מגדל בע"מ" לבית המשפט כי החברה עיקלה ועיכבה מתוך קצבת הנכות של היחידה סך של 37,258 ₪, וכי סכום זה עולה על יתרת חובה של היחידה כלפי חברת "מגדל", כך שיש מקום להורות על קזוז יתרת החוב של היחידה כנגד הפוליסות אשר משולמות על ידי מעסיקתה של היחידה (עריית נהריה), ובאופן זה גם למנוע פגיעה אפשרית בכיסוי הבטוחי של החייבת.

ייאמר כי לאור מימוש העיקול על כספי הנכות, הובע במהלך הדיון בבית המשפט כי ראוי יהיה לקחת בחשבון נושא זה, בהסתכלות על כספי קרן ההשתלמות.

בנוסף להיבטים המשפטיים אשר פורטו מעלה הרי שגם לאור נתוניה האישיים של היחידה, אשר סיימה את מסכת התשלומים בהתאם לדו"ח, אין מקום לקבל את עמדת הנאמן בנוגע למימוש מוקדם של הכספים אשר הצטברו במסגרת קופת קרן ההשתלמות "רום". מהצעת הממונה מיום 27.10.2020 וכן גם מדו"ח מימצאי הבדיקה של הנאמן מיום 1.10.2020, ואף מהמסמכים העדכניים אשר הוגשו על ידי ב"כ היחידה בתאריך 13.7.2023 עולה כי מדובר באישה גרושה ואם חד הורית לילדה בת 13, אשר מתגוררת בדירת הוריה במושב בצת המועסקת במשרה חלקית כפקידה בעריית נהריה, ובנוסף לכך סובלת מבעיות בריאות חמורות שבגינן אף הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה.

...

ודוק, בשל מטרתו הסוציאלית של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, הרי שגם במקרים דוגמת מקרה זה, שבהם מדובר בקופת גמל שאינה מיועדת לקצבה, ואשר טרם הגיע מועד פירעונה, לא תמיד ישנה וודאות שבית המשפט ייעתר לבקשת מימוש והעברה נדחית של הכספים אשר צבורים בה לטובת קופת הנשייה לאחר תום תקופת התשלומים (בהתאם להוראת סעיף 164(ג) לחוק חדלות פירעון), למעט במקרים שבהם היחיד נותן את הסכמתו לכך ובמקרים שבהם מדובר בקיזוז של כספים כנגד הלוואה (ראה : עודד מאור ואסף דני, הפטר (כרך א'), התשע"ט – 2019, עמ' 619-624).

סוף דבר : לבקשת היחידה מובהר בזאת כספי קופת קרן ההשתלמות אשר הצטברו עד לחודש נובמבר 2023 וכן גם לאחר מועד זה, לא ימומשו.

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 73237-06-20 אוחיון ואח' נ' י. שושן בניה ויזמות בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופט ערפאת טאהא התובעים סולי אוחיון ועוד 33 תובעים הנתבעים 1. חברת י. שושן בניה ויזמות בע"מ 2. חברת אל.ג'י. גליל בע"מ 3. חאלד אבראהים חברה לבניין בע"מ 4. אבן צור דוד 5. עריית טבריה 6. הועדה המקומית לתיכנון ובניה - טבריה 7. יגאל שושן 8. גדי שושן 9. מנחם זכריהו גורמן 10. תחיה ליברמן ובעניין המודיעות לצדדי ג' הצדדים השלישים המודיעה הצדדים השלישיים 1. חברת י. שושן בניה ויזמות בע"מ 2. חברת אל. ג'י גליל בע"מ 1. רשות מקרקעי ישראל 2. הפנקיס הישראלי – חברה לביטוח בע"מ 3. ישראל קלר 4. ישראל קלר – יעוץ לביסוס ושירותים הנדסיים בע"מ 5. יגאל שושן 6. גדי שושן 7. חברת י. שושן בניה ויזמות בע"מ 8. חאלד אברהים חברה לבניין בע"מ 9. דוד אבן צור 10. עריית טבריה 11. הועדה המקומית לתיכנון ובניה טבריה חברת י. שושן בניה ויזמות בע"מ 1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 2. חברת אל.גי' גליל בע"מ 3. מנחם זכריהו גורמן 4. תחיה ליברמן 5. מדינת ישראל – רשות מקרקי ישראל 6. עריית טבריה 7. הועדה המקומית לתיכנון ולבניה – טבריה 8. ישראל קלר – יועץ לביסוס ושירותים הנדסיים בע"מ 9. ישראל קלר 10. יצחק גדות החלטה

הנתבעים 9 ו- 10, מנחם זכריה גורמן ותחיה ליברמן, הם נושאי משרה בנתבעת מס' 2 ובעלי המניות בה. על פי המתואר בכתב התביעה, המיזם כולו התחיל בעקבות מיכרז שפירסמה רשות מקרקעי ישראל בשנת 2010 לקבלת הצעות לרכישת זכויות ב- 5 מגרשים לבניה רוויה במצפה רמת טבריה.

הזוכים היו בעלי מניות בנתבעת 2, שבאמצעותה פעלו למימוש בניית הבניין על השטח שבו זכו במיכרז.

התובעים אף לא פירטו אם ברשותם פוליסות ביטוח ואם הם זכאים על פי אותן פוליסות לדמי ביטוח עקב הנזקים שהתגלו בדירותיהם.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים 1, 7 ו- 8 הוצאות הבקשה בסכום של 4,000 ₪ וסכום זהה לכל אחת מקבוצת הנתבעים שלהלן: הנתבע מס' 4, לקבוצת הנתבעים 2, 9 ו- 10 ולקבוצת הנתבעות 5 ו- 6.

בהתאם להסכם הפשרה הסכימו הצדדים, כי תביעת התובע תיתקבל וכי ישולם לו סכום של 137,000 ₪ כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בנוגע לזהות הגורם שישלם את הסכום הוסכם בין הצדדים, "שהמחלוקת שבית המשפט מתבקש להכריע בה היא מחלוקת משפטית בלבד אודות השאלה על מי מבין הנתבעים מוטלת החובה לבטח את התובע.... מוסכם גם שבית המשפט יקבל את התביעה ויכריע מי מבין הנתבעים צריך לשאת בפצוי בהתאם להסדר, חלקם או כולם, ובאיזה שיעור". עוד הוסכם כי ההכרעה בשאלה המשפטית שהגדירו הצדדים כאמור לעיל תנתן על סמך סיכומים בכתב וללא צורך בשמיעת ראיות.

נקבע, כי המוסד החינוכי נושא בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המשיב לעריכת ביטוח תאונות אישיות נוכח יחסי הקרבה ביניהם, ועל כן הייתה מוטלת עליו חובה לוודא כי כלל התלמידים הלומדים בתחומו מבוטחים בפוליסות תאונות אישיות.

לשונו של הסעיף שהיה בתוקף במועד ארוע התאונה הוא כדלקמן: "מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה יהיה מבוטח בביטוח תאונות אישיות באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד; התשלומים שישולמו בעד הביטוח ייקבעו בהודעה בדבר אישור גביית תשלומים לפי סעיף קטן (ד)". מלשון הסעיף ניתן ללמוד, כי כל תלמיד הזכאי לחינוך חינם חייב להיות מבוטח בביטוח תאונות אישיות באמצעות רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד.

סיכומם של דברים עד כה, רשות החינוך מחויבת לבטח את כלל התלמידים הלומדים בתחומה הזכאים ללימוד חינם, בין אם בחרו לממש את זכאותם ללימוד חינם וללמוד בבית ספר רישמי ובין אם בחרו שלא לממש את זכאותם לחינוך חינם וללמוד בבית ספר מוכר שאינו רישמי.

...

ראשית, מקובלת עליי טענת המוסד החינוכי אליה הצטרף משרד החינוך, כי בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים וקיבלו תוקף של החלטה, המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים נגעה לפרשות חוק לימוד חובה, ועל מי הייתה מוטלת החובה לבטח את המשיב בביטוח תאונות אישיות על פיו.

על אף האמור מצא בית המשפט קמא לייחס למערערים אחריות בנזיקין אך בשל העובדה כי העירייה לא ערכה ביטוח.

סיכומם של דברים, שני הערעורים מתקבלים.

זאת, בשים לב לטענת התובעות משמע היתנהלות הנתבעות הייתה בגדר "היתנכלות מכוונת". הסתייגות נוספת בפוליסת הביטוח נוגעת למקרה בו המבוטח ידע קודם לקבלת ההצעה הביטוחית על עניין או מקרה אשר צפוי לשמש עילת תביעה.

באותו מקרה, הביע כב' השופט עמית את עמדתו, כי פסק הדין ב-ע"א 1081/00 הנ"ל הוא "מרחיק לכת", וציין, כי "הפסיקה בנושא אחריות רשויות ציבור הלכה והתפתחה ואף ניתן להצביע על מגמה של הרחבת האחריות, שמא אף הרחבת-יתר". כב' השופט עמית סבר, כי יש לנקוט "גישה זהירה ומצמצמת" ביחס לתביעות בהן נטען להתרשלות או הפרת חובה חקוקה מצד רשויות מנהליות.

בהקשר זה יפים דברים שנקבעו בעיניין צפורה אליו הפנו התובעות, בזו הלשון: "בעלי הקרקעות... מחכים זה כשלושים שנה למימוש זכויותיהם בקרקע ומאחוריהם תביעות ועתירות לרוב. אין ספק, כי מצב עניינים זה מכביד ובלתי משביע רצון, אך בין זה ובין הטלת אחריות בנזיקין על הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה של תל-אביב-יפו קיים עדיין מרחק-מה. אין די בכך שהניזוק מצביע על משך הזמן שחלף, אלא עליו להראות באופן מיוחד היכן המעשה או המחדל הספציפיים המהוים את הרשלנות המינהלית..." לצד זאת נקבע, כי: "אין לשלול, מלכתחילה, את חובת הזהירות של גופי תיכנון מנהליים כלפי בעלי הקרקעות הנוגעים לעניין. כמו כן, עקרונית, גם עיכובים בלתי סבירים בהליכי התיכנון והבנייה עשויים להטיל אחריות בנזיקין על גורמי התיכנון הגורמים בכך נזק כלכלי לבעלי עניין קרוב. בנגוד להנחתו של בית-המשפט המחוזי, אין אני רואה מניעה עקרונית כי אף עיכובים בזמן יכולים להבדק באופן אובייקטיבי ובנסיבות מתאימות לחייב את המעכב בנזיקין. הכול תלוי בנסיבות המקרה המיוחדות". בית המשפט חזר על דברים אלו ב-ע"א 1661/09 שינברגר נ' הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה פתח תקוה (27.10.2011) וסיכם את ההלכה החלה בנידון בקובעו, כי: "על מנת להוכיח רשלנות מצד המשיבות, אין די בהצבעה על התארכות הליכי התיכנון על פני זמן, ויש צורך בהוכחת מעשה או מחדל רשלני של מי מהן". מצויד בעקרונות אלו שבדין, אתייחס לבחינת היתנהלות הצדדים לאורך השנים, בכל אחד מהצמתים העקריים בדרך לאישור הבקשה כפי סדרם – התקנת המעלית, ביצוע השפוץ, מים, והיטל השבחה.

...

עם זאת, סבורני כי בענייננו לא נודעת נפקות לאי-מתן ההודעה, בכל הנוגע לכיסוי הביטוחי, כפי הוראות סעיפים 22 ו-24 בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

סוף דבר בהינתן נסיבותיו הייחודיות של העניין, התרשמתי כי אין המדובר במקרה מתאים להטלת אחריות על הנתבעות.

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ולאור המקובץ, התביעה וההודעה לצד שלישי נדחות בזה.

כמפורט בכתב התביעה, ראש הערייה פנה למר פתחי ובקש ממנו לגייס את הערבות לטובת הקבוצה, תוך הבטחה שהעיריה תפקיד את הסכום אצל הרשות לבקרה תקציבית בתוך חודשים ספורים לאחר מכן וטרם מימוש הערבות.

באשר להודעת צד ג' מטעם הנתבע 4, נטען כי הפוליסה מקנה כסוי בטוחי רק לתביעות שהושגו נגד נושא משרה שעילתן היא מעשה שלא כדין מצד המבוטח, שנעשה בקשר עם פעילותו ברשות או מטעמה.

" בעיניין רוזנבלום נידרש בית המשפט העליון לתביעת תשלום שהוגשה נגד רשות מקומית בגין שירות משפטי שנתן לה המערער בהתאם להסכם שנכרת בנגוד להוראות סעיף 203 לפקודת העיריות.

...

גם דין הטענה להפרת הבטחה מנהלית להידחות.

גם טענת התובעת לפיה עומדת לה עילת עשיית עושר ולא במשפט כנגד העירייה דינה להידחות.

סיכומו של דבר התביעה נדחית במלואה.