תביעה למימוש משכון בגין הלוואה לרכישת דירה

תצהיר החייב בתשובה לבקשה לפירוק השתוף, שהוגש ב-18.2.19: הדירה נרכשה ב-1988; אין אמת בטענה שויתר על חלקו בדירה כנגד מחילה על הכתובה, מדור לבנותיו וכיוון שלא רצה לשלם את המשכנתה; המשיבה לא הגישה תביעה למימוש הכתובה; המזונות שסוכמו, בסך 2,500 ₪ לחודש, כוללים את רכיב המדור לבנות הצדדים; ברור שכאשר צד מוותר על חלקו בדירה, הצד המקבל נושא בהוצאות המשכנתה; הצדדים המשיכו לגור ביחד עוד 3 שנים אחרי הגירושין; הוא הסכים לוותר על זכויותיו בדירה, כיוון שבזמנו הצדדים חשבו שהדבר יגן על הדירה מפני הנושים, אשר הטילו עיקולים מ-1999; הדירה כללה 2 דירות, כאשר בתקופת הנישואין הוא בנה דירה בקומה העליונה, כך שבמשך השנים מאז הפרידה, המשיבה השכירה את שתי הדירות; שכר הדירה עבור הדירות הוא 6,000 ₪ לחודש, 3,000 ₪ לכל דירה; המשיבה רכשה דירה אחרת, ולא שבה לגור בדירה; הוא דרש מהמשיבה את מחצית דמי השכירות, והם סיכמו שחלקו בדמי השכירות ישמש במקום המזונות שנפסקו נגדו; ב-2010 פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל לגביית המזונות, אך סגרה אותו ב-2013, בשל המתכונת עליה סיכמו הצדדים; המשיבה זנחה את ההסכם להעברת הזכויות בדירה ומעולם לא פעלה להעברת מלוא הזכויות על שמה, לכן יש לראות בהסכם הגירושין, בכל הנוגע להעברת הזכויות בדירה, כבטל; ב-31.12.01 ציינה המשיבה ששווי הדירה כ-110,000 ₪ ויתרת המשכנתה כ-60,000 ₪; ב-2.11.09 הודיע בנק טפחות על סיום הלוואת המשכנתה; המשיבה נשאה בתשלומי המשכנתה לכל היותר משנת 2007 עד 2009; מגיע לו תשלומים עבור דמי שימוש ראויים בדירה; טענת המשיבה שלא הייתה לה נגיעה בעסקיו אינה ברורה, כיוון שבמהלך החיים המשותפים, המשיבה חבה בזכויות וחובות העסק, והיא הייתה מעורבת בעסק; החייב העביר למשיבה סכום של 477,797 ₪ ממכירת מיגרש שהיה על שם הצדדים בשכונת שחמון (להלן: "המיגרש"), כדי שתסלק את החוב לבנק דיסקונט; במקום להעביר את הכסף לבנק דיסקונט, השתמשה המשיבה בכסף לרכוש דירה; החייב מתייחס טענות של המשיבה בקשר לתשלומים ששילמה על חשבון חובותיו; קריסתו הכלכלית החלה כשנתיים לפני החתימה על הסכם הגירושין.

תצהיר תגובת המשיבה לטענות החייב, אשר הוגש ב-20.3.19: לטענת המשיבה, התוספת לדירה ניבנתה מכספיה; לא הייתה לה שום נגיעה לעסקו של החייב; לא הייתה הסכמה שדמי המזונות ישולמו מתוך דמי השכירות של הדירה; תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגד החייב ניסגר כיוון שבזמנו לא היה מסלול מזונות, וכל פעולה צרכה משאבים כספיים לרבות הפסד ימי עבודה, וכיוון שלא הצליחה לאתר את החייב, היא החליטה לוותר על תיק ההוצאה לפועל; הנכס היה ממושכן להבטחת מספר הלוואות, שאחת מהן ניפרעה ב-2009 אך משכנתות בסכומים גדולים הגיעו לפרעון בשנת 2014, והיא נשאה בתשלומי המשכנתה מ-2003; החייב יצא סופית מהדירה ב-2005, ולא 2007 כפי טענתו; מ-2003 לא הייתה בין הצדדים מערכת זוגית; לא היה לה קשר לעסקיו של החייב; החייב לא העביר לה את הסכום של 477,797 ₪, כפי שהוא טוען; המיגרש בשכונת שחמון נמכר על ידי הצדדים ב-1998; דף החשבון שהחייב צירף, בו רואים הפקדה בסך 477,797 ₪ הוא מחשבונה הפרטי ואינו נושא תאריך; המיגרש נמכר ב-1998, ב-120,000 $, לפי שער יציג של 3.65 ₪ לדולר, ומתוך התמורה שולמה המשכנתה שהייתה על המיגרש, כך שלא ייתכן שנותרה תמורה בסכום של 477,797 ₪ מהמגרש בשנת 2002; מספר שנים לאחר מכירת המיגרש לקונה ולאחר שכבר שולמה מלוא התמורה במזומן בגין המיגרש, פנה הקונה אל הצדדים ובקש כי יסבו את ההסכם על שם בנו על מנת שיוכל לקחת משכנתה עבור המיגרש, החייב והמשיבה הסכימו, בנו של הקונה הפקיד את הכספים בחשבון ומספר ימים לאחר שהועמדה לו משכנתה, נמשך הסכום במזומן והועבר לבנו של הקונה, הכספים לא נשארו בידיי המשיבה ולא הייתה לה שום נגיעה לכסף; היא רכשה דירה אחרת, בה היא התגוררה, ממקורותיה.

...

סכום הפדיון: כאמור, אני מקבל את הסכמת הצדדים להעריך את שווי הדירה בסכום של מיליון ש"ח לצורך חישוב סכום הפדיון.

יובהר למשיבה שמדובר בסכום של פשרה, אך אם הנכס ימומש בסופו של דבר, יופקד לקופה מלוא חלקו של החייב.

בשלב זה ועד אשר תפדה המשיבה את זכויות החייב בדירה, תשלם המשיבה לקופת פשיטת הרגל מחצית מדמי השכירות שהיא מקבלת על הדירה.

סעיף 19 בחוק הערבות קובע כי "ערב מוגן" הוא "(1) ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 89,311.66 שקלים חדשים;", או "(2) ערב יחיד, שבחוזה הערבות בינו לבין הנושה נקוב סכום שאינו עולה על 744,263.82 שקלים חדשים, ובילבד שהחיוב הנערב נועד לרכישת זכויות בדירה המיועדת למגורי החייב, ילדיו הבגירים או הוריו". כזכור, בעניינינו סכום ההלוואה לה ערב המבקש על פי הנטען הנו 326,000 ₪, ואין חולק כי זו ניתנה לחברה הלווה לצורך עסקיה.

בהקשר זה יוטעם כי המבקש כלל לא טען שלא היתקיימו בעניינינו תנאי סעיף 8 לחוק הערבות, או כי היה על המשיבה לפעול למול החברה הלווה בדרישה כי זו תקיים חיובה, וטענתו התמצתה לעניין זה בכך שהיה על המשיבה לפעול למימוש המישכון שנירשם להבטחת ההלוואה על ביתם של החייבים הנוספים.

אמנם כפי שקבעתי לעיל, חוק הסדרת הלוואות לא חל בעניינינו, ואולם בשים לב ליחס בין קרן ההלוואה שהועמדה לחברה – 190,000 ₪, לסכום שעל החברה להשיב למשיבה, שהוא הסכום הנקוב בשטר החוב – 326,000 ₪, לא ניתן לשלול, בשלב זה, לחלוטין, את האפשרות שלמבקש הגנה מפני התביעה ביחס לרכיב זה. לפיכך, מצאתי ליתן למבקש רשות להגן לגבי יתרת בקשת הבצוע, בסך של 136,000 ₪.

...

מכל המקובץ עולה כי לא עלה בידי המבקש להראות הגנה באשר לסכום החוב בסך 190,000 ₪, ואשר ב-170,000 ₪ מתוכו הודה.

משכך, מצאתי להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

סוף דבר, ההתנגדות נדחית ביחס לסכום של 190,000 ₪, והליכי ההוצל"פ לגבי סכום זה יימשכו כסדרם.

ביום 29.08.2004 ניפתח תיק בהוצאה לפועל למימוש הדירה כמשכון, וזאת בעקבות אי יכולתה של הנתבעת לעמוד בתשלומי ההלוואה.

ביום 16.1.17 הוגשה תביעה זו, כתביעה בסדר דין מקוצר, על יתרת החוב אשר, לטענת התובע, נותר בגין ההלוואה לאחר מימוש הדירה.

ומכאן עילת התביעה – תשלום יתרת החוב בגין ההלוואה שלקחה התובעת לרכישת הדירה.

...

לא מצאתי חישוב פרטני של הבנק לגבי הסכומים ששולמו בהתאם להחלטת הביניים ולכן לא ניתן היה לבחון את טענות הצדדים בנדון, אך העדר הפירוט על ידי הבנק מחדד את סימני השאלה לגבי סכום יתרת ההלוואה הנתבעת בתיק זה. בנוסף יש לציין כי ההחלטה התקבלה בהסכמת הצדדים באשר הבנק העמיד את הסכמתו לסיכום וכי החלטת הביניים ניתנה בהתאם להסכמות הצדדים.

הבנק לא הציג אסמכתא כי אכן שולמו על ידו הפוליסות הנתבעות בזמן אמת, כך שלא מצאתי כל הצדקה בחיוב רכיבים אלו והתביעה בעניין זה נדחית.

סוף דבר: לאחר בחינת מכלול הראיות עולה כי התובע לא תמך את תביעתו בראיות מספיקות מחד, ומאידך עוררה הנתבעת סימני שאלה לגבי חישוב יתרת החוב הנתבעת, כפי שפורט לעיל.

הגם שתביעת התובע מוצקה בשים לב שהנתבעים אינם כופרים בעילת התביעה שלא עמדו בתשלום החזרי ההלוואה, דהיינו שהפרו את הסכם ההלוואה , גוללו הנתבעים מסכת של טענות המתמשכות על למעלה מ-20 שנה המייחסות לתובע מחדלים במימוש המישכון, היתיישנות ושיהוי.

במסגרת כתב ההגנה טענו שלא עמדו בהחזר ההלוואה בגלל שהמוכרים לא עמדו בהתחייבותם כלפיהם, לא מסרו להם את הדירה, וצד ג' המחזיק בדירה שלא כדין מסרב להתפנות ממנה עד היום.

התובע אשר הדירה שנרכשה שועבדה לטובת ההלוואה שנתן לנתבעים, החל בהליכי מימוש מישכון כבר בשנת 2000 אך עד כה צד ג' המתגורר ומחזיק בדירה לא פונה.

...

על כן, בנסיבות אלו ולמרות קיומה של עילת תביעה אין מנוס מדיון ממוקד בעיקרי הטענות שיש בהן כדי להכריע בתביעה שבנדון.

כב' הש' עמית על דעת הש' חיות(כתוארה אז) והש' פוגלמן השיבו לשאלה זו בסיכומו של דבר : "30. סיכומו של דבר, כי הנתבע אינו חייב להודות בזכותו הקונקרטית של התובע לסעד מסוים לצורך סעיף 9 לחוק ההתיישנות, ודי לו שיודה בעובדות

לאחר עיון בכתבי הטענות לאורך השנים ובהליכים השונים אין בידי לקבל את טענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים ואני דוחה אותה שכן, הנתבעים הודו במסמך שנערך על ידם ב-2016 (12.7.2016) שהם הפרו את הסכם ההלוואה , כי הם חייבים בתשלום החזר ההלוואה והם מבקשים שהות להסדיר את החוב.

על כן, אני סבור כי יהיה זה נכון להעמיד את גובה החוב שהנתבעים יחויבו בו על סך של 175,000 ₪ (סכום ההלוואה המקורי) בצירוף הפרשי הצמדה בלבד ממועד מתן ההלוואה ועד היום כאשר כל הסכומים שהנתבעים טוענים ששילמו יזקפו ע"ח הריביות שהם הופטרו מהם על פי פסק דין זה. בנוסף, המשכון על הדירה יישאר בתוקף לטובת התובע עד למימוש כל יתרת החוב.

ביום 1.4.2009 חתמו הזוג רוט וחברת יוניק על שטר מישכון, על-פיו משק רוט שועבד לחברת יוניק להבטחת ביצוע תשלום חוב "בגין ההלוואה לרכישת שתי דירות". באותו מועד הם חתמו על "כתב תנאי משכנתא בדרגה ראשונה ללא הגבלה בסכום" להבטחת התחייבויות הזוג רוט לפי הסכם ההלוואה האמור.

עוד נטען כי בדיון שהתקיים בפני רשם ההוצאה לפועל, במסגרת הליכי מימוש המישכון על משק רוט, ואשר הוסתר מבית המשפט המחוזי שדן בתביעה השנייה, הביע נציג רשות מקרקעי ישראל את העמדה כי הסכם רונן אינו חוקי.

...

לכן, אני מקבל את טענת רונן כי טרם התגבשה העילה החוזית נגדו.

משהגעתי למסקנה כי אין בכתב התביעה גרסה עובדתית המצמיחה עילות נזיקיות, על כל מרכיביהן, אני דוחה את הטענה לפיה יש לברר את התביעה הנוכחית נגד רונן כתביעה נזיקית על אף הקביעות והמסקנות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה נגד נתבע מס' 4, ומחייב את התובע לשלם לו שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.