תביעה למימוש בטוחות נגד בנק

הבנק הפנה לשורה של פעולות שביצע למימוש בטוחות כנגד החברה.

הואיל והבנק לא פעל לפי זכותו שבדין למנות מנהל עיזבון בזמן אמת, ולא פנה ליורשים כדין, הנתבעים אינם חייבים דבר ובהתאם, הנתבעם 3,5,7,9, 10 ביקשו כי בית המשפט יורה על דחיית התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי במסמכים אשר הוגשו לתיק, ושמעתי את העדים מטעם הצדדים שוכנעתי כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להיתקבל ודין התביעה כנגד הנתבעים 5,3, 7, 9 ו-10 להדחות.

...

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 828,886 ₪.

הצדדים לא טענו לביטול עיכוב ההליכים ובנסיבות אלה ובהעדר עדכון עדכני מתאים מטעמם, החלטתי מיום 16.7.17 נותרת על כנה.

התביעה נגד הנתבעים 3, 5, 7, 9 ו-10 נדחית בזאת.

כטענת המשיבה, סעיף 6.1 לכתב הערבות קובע כי ערבות המבקשת, אינה תלויה בשעבודים על החייב העקרי: "ערבותנו זו וכן כל זכויות הבנק על פיה הנן נוספות ובלתי תלויות בכל בטוחה ו/או ערובות נוספות ו/או אחרות שהבנק קבל ו/או יקבל מהחייב ו/או בעבורו...". כאשר ערבות המבקשת בלתי תלויה בשיעבוד, המבקשת אף לא מצביעה על רשלנות המשיבה כלפיה בכך שלא ראתה לממש את השיעבוד טרם הגשת תביעה נגדה.

...

ולסיכום: סעיף-קטן 8.1.3 לכתב הערבות אינה מטילה כל חובה על הבנק לפעול בנוגע לבטוחה לפני תביעת הערב; הוא קובע המשך תוקף הערבות גם אם הבנק גרם לפגיעה בערך בטוחה, כפוף להפחתת סכום הערבות בהתאם לנזק שמוכיח הערב בעקבות פעולת הבנק.

סיכום הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בגין הבקשה בסך של 4000 ₪.

כמו כן אישרו בסעיף 14 להסכם הפשרה: "מבלי לגרוע בכל סעד אחר על פי הסכם זה והאמור ביתר סעיפיו, ידוע לחייבים והם מצהירים ומאשרים, כי באם לא יפרעו את התשלומים להם התחייבו בכתב ההיתחייבות דנן במועדם, כשעורם וכסדרם ועד תומם ו/או יפרו איזו מבין התחייבויותיהם כלפי הבנק על פי כל הסכם ו/או מיסמך ו/או התחייבות אחרת, בין שקיימים ובין שיווצרו בעתיד, עלול הדבר להביא בין היתר, לנקיטת הצעדים הבאים, כולם או חלקם, לפי העניין ובכפוף לכל דין (כאשר ייתכן ופעולות מסוימות כבר ננקטו על ידי הבנק): החזרת / המשך החזרת חיובים, לרבות שיקים, הטלת הגבלה על החשבון ועל בעליו והגבלות נוספות על פי חוק שיקים ללא כסוי התשמ"א – 1981, ביטול כרטיסי חיוב לרבות כרטיסי בנק (תתכן פגיעה באפשרות לקבל כרטיס חיוב בעתיד), ביטול מסגרת משיכת יתר, העמדה לפרעון מיידי של כלל החובות והתחייבויות לבנק, יידוע הערבים בקשר עם החוב לרבות דרישתו מהם, מסירת דיווח על פי חוק שירות נתוני אשראי התשס"ב – 2002 או כל חוק שיבוא במקומו, התקנות מכוחם או הוראה אחרת בדין, פגיעה באפשרות ובתנאים לפתיחת חשבון ולקבלת אשראי ושירותים בנקאיים שונים בבנק או בגוף אחר, נקיטת כל האמצעים המשפטיים העומדים לבנק ומימוש הבטוחות שבידיו, לפי שיקול דעתו של הבנק, לרבות אך לא רק שבירת פקדונות כספיים ו/או מכירת מט"ח, ני"ע וכיוצ"ב וקיזוזם כנגד החוב (תתכן פגיעה בזכויות הנילוות לבטוחה, ככל שישנתן וכן גרימת נזקים עקב המימוש, מועד ביצועו וכיוצ"ב, נקיטת בהליכים משפטיים, חיוב החייבים בכל העלויות לרבות עמלות והוצאות אחרות הכרוכות בצעדים כאמור". וכן בסעיף 17 להסכם הפשרה נכתב: "החייבים מצהירים ומאשרים כי אין להם ולא תהיינה להם כל טענה ו/או תביעה מכל סוג שהוא בין במישרין ובין בעקיפין כנגד הבנק ו/או מי מעובדיו ו/או מי מנציגיו ו/או באי כוחו ו/או מי מטעמם ביחס לכל הליך שננקט על ידי הבנק ו/או מטעמו ו/או ביחס לכל פעולה ו/או חיוב ו/או הוצאה ו/או תנועה ו/או אשראי ו/א ערבות ו/או הסדר ו/או הליך משפטי כלשהוא מכל סוג שהוא ו/או מקצם שניתנו ו/או בוצעו על ידי הבנק ו/או שלא ניתנו ו/או שלא בוצעו במסגרת החשבון נשוא התביעה, ו/או במסגרת ההליכים המשפטיים נשוא החשבון הנ"ל, והכל מיום פתיחת החשבון ועד חתימת החייבים על כתב הסדר זה". נטען כי כל המעשים / מחדלים (המוכחשים על ידי הבנק) המופיעים בכתב התביעה שכנגד ארעו לפני החתימה על הסדר החוב ולפיכך יש לסלק את התביעה שכנגד על הסף.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור מצאתי כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה מהנימוקים כדלקמן: א) נקבע לא אחת כי על ביהמ"ש לנקוט משנה זהירות בדונו בבקשה לדחיית התביעה על הסף, שמא תפגע מעבר למידה הראויה זכות הגישה לערכאות (רע"א 7948/16 עזבון המנוח בנימין שמואלי ז"ל נ' משולם, סעיף 4 להחלטת כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות (13.11.16)).

ב) גם כאשר קיים חשש כי בסופו של דבר דחיית בקשה לסילוק על הסף תוביל לניהול הליך מיותר, אין זה מצדיק לכשעצמו סטייה מהעיקרון ולפיו ערעור על החלטת ביניים יתאפשר רק במסגרת ערעור על פסק דין וסטייה תיעשה רק במקרים יוצאי דופן שבהם נפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית או כאשר קיים חשש ממשי לניהול הליך סרק, הכרוך בהשקעת משאבים יוצאת דופן.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

אף אם במסגרת הבקשה משנת 2011 לא פירטה התובעת ברחל בתך הקטנה את ההשלכות של מימוש הבטוחה הנטענת.

כאמור, במקרה שבפנינו, ניתנה הסכמה מפורשת של התובעת לעיקול הנכסים המשותפים ולכך שאם יינתן פסק-דין נגד הנתבע 2 במסגרת התובענה הכספית, לפיו יחויב הנתבע 2 בתשלום סכום כלשהוא לבנק, "יהיה זכאי הבנק, בנוסף לכל זכות אחרת לפי כל דין, להפרע מכל הנכסים ו/או הזכויות ו/או הכספים המעוקלים ו/או שניתן כנגדם צו הגבלת שימוש בנכסים לצורך מימוש פסק-הדין". להסכמה זו, כמו גם ליתר ההסכמות שנכללו בבקשות העיקולים השונות, ניתן תוקף של החלטות.

...

אך לעומת זאת ראו, למשל, דברי כבוד השופט ע' גרוסקופף בע"א 4880,4913,8513/19 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' גזונטהייט ואח' (18.7.2022)‏‏, פסקה 35, לפיהם "יוער, כי סעיף 7 לחוק בנוסחו הקודם ממשיך לחול על הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב התיקון". כמו כן, מפסקי-דין שונים, שלא כאן המקום לפרטם, ניתן לכאורה להסיק מסקנות סותרות בעניין זה. כך או כך, אני סבורה כי בענייננו, יש לדחות את טענת התובעת לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, וזאת הן לפי נוסחו הקודם והן לפי הנוסח החדש.

סעיף 21 לחוק ההתיישנות אשר לטענת התובעת לתחולתו של סעיף 21 לחוק ההתיישנות, הרי שמקובלת עלי טענת הבנק, לפיה סעיף זה מופנה לשאלת ההתיישנות של פסק-דין ואינו קשור לשאלת התיישנותה של תובענה שטרם הוגשה.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, התובענה נגד הבנק ונגד הנתבע 2 נדחית על הסף.

המבקשים טוענים כי הבנק התחייב שלא לממש בטוחה זו, וכן איפשר את פדיון הדירה שלא בערך שוויה המלא (סעיף 11 ב (1) להסכם).

עוד טוען הבנק, כי הגשת תביעה אינה מצדיקה עיכוב הליכי מימוש שיעבוד, קל וחומר כשסכויי התביעה קלושים ודינה להידחות מחמת השתק ומניעות, לאור שלל ההליכים הקודמים שנקטו המבקשים שנמחקו לבקשתם ושבהם ויתרו על טענותיהם, לאור השהוי ולאור הוראות הסכם הפשרה אשר איפשר המשך הליכים הן כנגד דירת החברה, הן כנגד דירת שולמית על פי שיקול דעתו הבלעדי של הבנק, כשהוסכם שלמבקשים לא תהיה כל טענה כלפי הבנק בכל הנוגע לניהול ההליכים במסגרת התביעה ובכלל זה במקרה והבנק יבחר להתפשר עם שולמית והמחזיקים או מי מהם במסגרתה, על פי שיקול דעתו המוחלט.

...

כך אכן נעשה, סיכומי הצדדים הונחו לפני ובהתאם ניתנת החלטתי זו. תמצית טענות המבקשים לטענת המבקשים פעל הבנק ופועל גם עתה נגדם בחוסר תום לב, תוך הטעיה ורמייה של ממש, ובנסיון להונאה, גזל ושימוש לרעה בהליך השיפוטי, תוך ניצול לרעה של מעמדו.

בהנתן כל האמור - עילת תביעה מסופקת, מאזן נוחות שאינו נוטה דווקא לזכות המבקשים, שיהוי בהגשת הבקשה, שאלת המניעות וההשתק העומדים לכאורה כנגד המבקשים, האמור בהסכם שבין הצדדים, ולנוכח התביעות והבקשות הקודמות שהגישו המבקשים מהם חזרו בהם, ומנגד על רקע האמור בסעיף 31 לעיל, מצאתי, למרות האמור בסעיף 22 לעיל, ולא בלי היסוס, להורות על עיכוב ההליכים בתיק, וזאת כנגד ובכפוף להפקדת ערובה כספית בסך של 300,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה, אשר תופקד במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 22.1.24.

סוף דבר לאור כלל האמור לעיל, ככל שיופקד הסכום האמור במלואו ובמועדו, יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל עד מתן פסק דין.

לא יופקד הסכום כאמור, תבוטל החלטתי מיום 8.10.23 בדבר עיכוב ההליכים.