בית הדין האיזורי סבר כי בתחילת שנת 2013 "המנוח חזר להתגורר בדירת התובעת בשל קרבת המשפחה שלהם ובשל העובדה שלא היה לו מקום מגורים אחר מכיוון שלא היה בקשר עם אחותו", והוסיף וקבע כי המערערת לא הוכיחה כי משנת 2013 ועד לפטירת המנוח "היא והמנוח קיימו יחסי מישפחה כבני זוג, התגוררו יחד מתוך כוונה ליצור חיי שתוף של איש ואשה וניהלו משק בית משותף".
בית הדין האיזורי ביסס את קביעתו בין היתר על הנימוקים הבאים:
הצהרות המנוח והמערערת בפני הרשויות - מהצהרות המנוח בתביעות להבטחת הכנסה שהוגשו לביטוח לאומי בשנים 2011 ו - 2012 עולה כי הוא לא התגורר בדירת המערערת והם לא היו "בני זוג". גם לאחר שחזר להתגורר בביתה, הצהיר המנוח שהוא מתגורר אצל בת דודתו; מיסמך ממחלקת הרווחה בעריית חדרה, מיום 17.02.2013, בו נכתב שהמנוח מתגורר "אצל בת דודה שלו. מתגורר לדבריו בכתובת זו כחודש", מלמד שהמנוח לא התגורר ברציפות בדירת המערערת וחזר להתגורר בדירתה רק בשנת 2013, בשל קרבת המשפחה ביניהם; בטופס תביעה לדמי פגיעה, שהגישה המערערת בשנת 2016, היא ציינה שמעמדה האישי הוא "גרושה".
לינה בנפרד - בית הדין קבע שהמערערת והמנוח חדלו להיות בני זוג, משום שלא לנו ביחד, משנת 2010, עת בתה של המערערת חזרה לגור בדירת המערערת בעקבות גירושיה.
בהמשך, נאמר עבל (ארצי) 34391-08-11 מנור אבו גאבר נ' המוסד לביטוח לאומי (30.5.16) (להלן: ענין אבו גאבר) כך:
"במסגרת הדיון בפנינו, ציין ב"כ המוסד כי המחלוקת היא עקרונית על רקע החשש כי בבוא היום תשנה המערערת טעמה ותגיש תביעה לתשלום קצבת שארים על בסיס קיומם של יחסי נישואין. לטענת המוסד, מדובר בתופעה של ממש. לא מצאנו כי יש בחשש זה כדי לקבל את עמדת המוסד שלפיה יש לדחות את תביעת המערערת. עם זאת, מצאנו כי הצדק עם המוסד בטענתו כי מקום שבו מתקבלת תביעה בדבר נפרדות יש לראות את המבוטח/ת כנתפס בהצהרתו ואת הקביעה כי אין מיתקיים משק בית משותף כקביעה מחייבת, גם כאשר נדרשים לזכויות אחרות לאחר מכן כגון: זכות לקיצבת שאירים וזכויות נוספות הנגזרות מקיומם של יחסי זוגיות (ראו עבל 9026-06-12 חגית מוסאיף – המוסד, פסקה 10 לפסק הדין, ניתן ביום 11.7.13[ עמדתנו זו עולה בקנה אחד עם הגישה כי יש לעודד מבוטח למסור גרסת אמת ביודעו כי זו עשויה להשליך על כל זכויותיו הנוכחיות והעתידיות".
ערה אני לכך כי הדברים האמורים בענין אבו גאבר עשויים להתפרש כמכוונים לאפשרות הראשונה.
אקדים ואציין כי המערערת הודתה בעדותה כי ידעה שהמנוח קבל קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי ואף תארה את הרקע לקבלתן.
...
מאחר שסמוך למותו של המנוח חיו בני הזוג כידועים בציבור, יש לקבל את הערעור.
ואילו בהיבט של ידועים בציבור כל עוד לא קבע המחוקק מבחנים לסיום קשר זוגי של ידועים בציבור הרי יש לראות את היחסים בין בני זוג החולקים מגורים משותפים, עם דגש לכך שהם קיימו טקס אירוסין, כיחידת זמן אחת הנמשכת עד למותו של המנוח, גם אם עברו תקופות בעיתיות ביחסים הזוגיים, ולפיכך המסקנה המתבקשת היא שסמוך למותו התקיימו מערכת יחסים של בני זוג.
סוף דבר
בהתאם לחוות דעתו של השופט רועי פוליאק, אליה הצטרפו השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור מר אמיר ירון ומר דן חן, ובניגוד לעמדתה החולקת של השופטת חני אופק גנדלר, הערעור מתקבל והמערערת תוכר כ"אלמנה" של המנוח הזכאית לקבל קצבת שאירים.
