תביעה לחיוב מבטחת בהוצאות משפט בתביעה קודמת

ההיבט האחד, בגינו הוגשו תביעת העמית, הוא של שינוי הנוסחה לפיה מחושב השכר המבוטח בקרן של עמית עצמאי.

איננו נדרשים לסוגיה העקרונית של חיוב תובעים שתביעתם נגד קרן פנסיה נדחתה בהוצאות משפט, וכפי שנפסק לאחרונה בתביעות עמיתים שטענו לזכות לקבלת קצבת נכות ובתביעות שאירים נגד קופות גמל "טרם הבשילה העת להתייחס לסוגיות העקרוניות ... ואנו נפסוק את שכר הטירחה בהתאם לנסיבותיו של המקרה שלפנינו" (ע"ע (ארצי) 55579-06-18 בייזר – מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ (17.4.2019); ראו גם – עק"ג (ארצי) 44838-12-19 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ – ונונו (14.12.2020)).

מנגד, להגשת התביעה קדמו פניות חוזרות ונישנות של העמית לקבלת מידע ותשובות, אשר ההענות לחלקן היתה מאוחרת וחלקית (ראו בין היתר: מכתבי העמית מהתאריכים 12.6.2018, 13.6.2018, 2.7.2018 ו – 7.8.2018 וכן הודעת דואר אלקטרוני מיום 9.7.2018).

...

נקדים ונציין, כי לטעמנו החברה המנהלת היתה מטיבה לעשות אם היתה עושה כן בהודעה נפרדת.

נעיר, כי מצאנו טעם רב בהתניית מתן הטבות לבן זוג בהגשת בקשה מתאימה, בנסיבות בהן יתכן כי בן הזוג זכאי להטבה עדיפה בהתאם להתקשרות אחרת שחלה עליו (העמית עצמו היה זכאי וקיבל בפועל מהחברה המנהלת הטבות, פחותות אמנם, מכוח חברותו בלשכת עורכי הדין).

סוף דבר – הערעורים נדחים.

בית משפט השלום בהרצליה ת"א 51101-06-20 סולטן נ' מנורה מבטחים חב' לביטוח בע"מ ואח' בפני כבוד השופט אמיר ויצנבליט התובעים 1. גרגורי סולטן 2. ורוניק סולטן הנתבעים 1. מנורה מבטחים חב' לביטוח בע"מ 2. (נמחקה) 3. (נמחקה) 4. נעים סרג' חיים בשם התובעים: עו"ד יעקב עוז בשם הנתבעים 1 ו-4: עו"ד עידן ליבוביץ פסק דין

דיור חלופי בכתב התביעה נתבע באשר להוצאות התובעים לדיור חלופי, סכום של 12,000 ש"ח בגין שכירות למשך 12 ימים, וכן סכום של 111,500 ש"ח בגין שכירות לתקופה שבין יום 3.6.2019 לבין יום 15.1.2020 – כלומר, מעל שבעה חודשים – כשבתקופה זו עלות השכירות הייתה 15,000 ש"ח לחודש.

אציין שבמכתבו המקדים של בא-כוח התובעים לנתבעת 1 מיום 16.12.2019, צוין שכבר שולם לתובעים סכום של כ-92,000 ש"ח קודם לכן (סעיף 20 למכתב מיום 16.12.2019; נספח ו' לכתב התביעה).

מכל מקום אציין כי על-פי הודעות הדוא"ל של סוכנת הביטוח, נראה שהתביעה הוגשה לחברת הביטוח בחודש מאי 2019 (נספח ג' לכתב התביעה; וכך גם עולה ממועד הביקור בבית התובעים הרשום בחוות-דעת הנתבעים 1 ו-4) – כך שאין מדובר בפער גדול לעניין הפרישי הריבית גם אילו היינו נסמכים על חוק חוזה הביטוח.

...

בסופו של דבר, כך נטען, התובעים שכרו דירה חלופית דומה באזור הקרוב למקום מגוריהם, בעלות של 15,000 ש"ח לחודש.

משכך, סבורני שסכום של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ בגין עלויות השמאי הוא סביר בנסיבות העניין.

בהינתן אלו, הנתבעים 1 ו-4 ישאו בשכר-טרחת בא-כוח התובעים בסך 42,000 ש"ח. כן ישלמו הנתבעים 1 ו-4 לתובעים הוצאות בגין האגרה בסכום שלא יוחזר לידי התובעים.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעים 1 ו-4 (ביחד ולחוד) ישלמו לתובעים: (א) בהתאם להסדר הדיוני, 141,290 ש"ח בגין נזקי מבנה ו-63,800 ש"ח בגין נזקי תכולה.

האם קיים כסוי בטוחי לפי תנאי הפוליסה? לפי הנטען בכתב התביעה המתוקן (להלן: "כתב התביעה") נתבעת 2 ביטחה את מרפאת תדהר בפוליסת אחריות מקצועית שמספרה 43007701/15 אשר הייתה בתוקף בזמנים הרלוואנטיים לתביעה, ומכוחה חבה נתבעת 2 בפצוי התובע בגין נזקיו שנגרמו לטענתו כתוצאה מטיפול רשלני שניתן לו על ידי רופאי המרפאה.

עוד נטען כי הפוליסה שרכשה תדהר היא מסוג "פוליסה על בסיס הגשת תביעה", ולכן בפוליסה מסוג זה "ישנו כסוי בטוחי רק אם התביעה כנגד המבוטח מוגשת בתוך תקופת הביטוח, אפילו אם המעשה או המחדל שבגינם הוגשה התביעה ארעו קודם לכן, אולם אין כסוי בטוחי אם התביעה הוגשה לאחר תום תקופת הביטוח" (ההדגשות במקור) (סעיף 7 לסיכומי נתבעת 2).

אחריות תדהר - "אכסניה" בלבד? משהוברר, כי אין כסוי בטוחי לאירועים מושא התובענה בפוליסה שהוצאה אצל נתבעת 2 ממילא מתייתר הצורך לידון בשאלת מעמדה של תדהר ואחריותה לנזק הנטען כי נגרם.

ואולם כאשר הוצגה לפניו תביעה שהוגשה נגדו בשנת ,2011 שבה הוא נתבע בבית משפט על ידי טכנאי שיניים, אשר ממנו הזמין עבודת שקום, טען ד"ר חנא תחילה כי המקרה אינו זכור לו; ובהמשך החקירה ניסה ליישב את הסתירה בגירסתו בכך שהכחשת טפולי השקום התייחסה למרפאתו הפרטית בקריות שניפתחה בשנת 2016, ולא לעבודתו בשנת 2011 במרפאתו בקריית שמונה בה עבד עם שני רופאים נוספים שיתכן שאחד מהם הוא שהזמין את העבודה (עמ' 140 לפרוטוקול, שורות 9-21).

...

מתוך כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את קביעת ד"ר גלייטמן ולהשית על נתבע 4 את מלוא עלות הטיפול המתקן.

סוף דבר אני מחייבת את נתבע 4 לשלם לתובע פיצויים בסכום של 209,000 ₪ בתוספת הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%, וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

התביעה כנגד נתבעים 2, 3, 5 ו- 6 נדחית.

בגין התאונה הוגשה תביעה קודמת בבית משפט השלום בקריות (ת"א 21886-07-18) אשר הופסקה, תוך שימור ההליכים בה, לאחר שהתובע טען כי נוכח הקף נזקיו עקב התאונה, הסמכות העניינית לידון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי.

בעקבות התאונה, פנה התובע למוסד לביטוח לאומי בתביעה לנכות כללית ונקבעו לו נכויות כדלקמן: מיום 27.7.17 עד יום 31.12.17 - נכות רפואית בשיעור של 100%; מיום 1.1.18 עד יום 31.12.18 – נכות רפואית משוקללת בשיעור של 65% ודרגת אי כושר בשיעור של 100%.

מינוי כזה יעשה בעיקר כאשר קשה לעמוד על מכלול תיפקודו של הנפגע או על הטיפולים להם הוא נזקק בעתיד, או כאשר ישנו צורך בהתייחסות מקצועית להליכי השקום הנדרשים לנפגע, צרכי הסיעוד, התאמות בסביבת מגוריו ועבודתו, כסוי הוצאות ריפוי ואבזור רפואי ועוד.

זו גם הסיבה לכך שברגיל, מומחה שקומי יתמנה לאחר שהמומחים הרפואיים הרגילים כבר נתנו חוות דעת בתחום מומחיותם, ולאחר שיובהר כי אין די בחוות הדעת בתחומים הספציפיים (רע"א 4147/22 פלוני נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (11.08.2022), רע"א 6818/11 גירית שלמה נ. טויטו י. מ בע"מ (2012); רע"א 5337/04 כלל חב' לביטוח נ. עומר ועקנין, (2005); רע"א 5530/13 - פלוני ואח' נ' עיזבון המנוח א.ר. ז"ל ואח' (2013); רע"א 4102/12 - גד צברי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב (2012)).

...

עוד יוער כי לעתים קרובות מינוי מומחה שיקומי דווקא בשלב מוקדם, לאחר מתן חוות דעת המומחים האחרים אך עוד טרם חקירתם, עשוי לייעל את ההליך, לייתר בסופו של דבר את חקירת המומחים האחרים, ואף לסייע לצדדים לסיים את התיק בפשרה (ראו והשוו: רע"א 5530/13 פלוני נ' עזבון רשיד, פסקה 6 (23.9.2013)).

על אף שיעור הנכות המשוקללת, ועל אף שאינני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין לנכותו הפלסטית של התובע, שהינה בשיעור של 20%, כל השלכה תפקודית, הרי שלא ניתן להתעלם מהעובדה כי עיקר הנכות שיכול ויהיו לה השלכות לעניין האבזור הרפואי, צורכי הניידות, התאמת סביבת המגורים והצרכים הפיזיים, הינה הנכות בעצם הבריח, שוק ימין ובגין צניחת כף הרגל, כאשר נכויות אלה, כל אחת בנפרד, אינן בשיעור גבוה יחסית (20% בגין עצם הבריח, 10% בשוק ימין ו – 10% בגין כף הרגל).

בהקשר זה אני מפנה לדבריו של בית המשפט העליון ברע"א 431/14 משה טויטו נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) לפיהם "אין כל פסול בהחלטה לבחון את הבקשה למינוי מומחה שיקומי רק לאחר שיוגשו תצהירי עדות ראשית ובהם פירוט הנתונים העובדתיים (במובחן מהנתונים הרפואיים) הנוגעים למצבו של המבקש ולתפקודו הלכה למעשה, ואולי אף לאחר חקירת המבקש או עדיו. כך יוכל בית המשפט לעמוד, ולו לצורך ההחלטה בבקשה למינוי מומחה שיקומי, על הילוכו של הנפגע בחיי היום יום, שיגרת יומו, מידת עצמאותו בביצוע פעולות שונות וכו'. לא רק שאין בכך פסול, אלא אף גלום בדרך זו יתרון. שהרי במצב זה יוכל בית המשפט לקבל החלטה מושכלת, הנשענת על תשתית ראייתית לכאורית, בדבר עצם הצורך במינוי מומחה שיקומי, מינוי שנדרש רק במקרים מיוחדים ושנפסק לגביו (כמו גם לגבי מומחה תעסוקתי וכד') שיש טעם בדחיית ההחלטה על הצורך במינוי לשלבים מתקדמים של ההליך". לאור המקובץ, אני מורה בשלב זה על דחיית הבקשה למינוי מומחה בתחום השיקומי.

הנתבעת טענה בנוסף, שהמשמעות הכספית של הסעד לו עותר התובע עולה על גבול סמכותו של בית משפט זה. כך נטען כי על פי הפסיקתה מיום 18.10.2023 עומד הסעד הכספי על סך 5,629,231 ₪ ביחס לערכי הפדיון ו- 3,553,541 ₪ ביחס לרכיבי הביטוח, וגם מטעם זה יש להורות על סילוק התביעה.

כך גם בעניינינו - אומנם מבוקש בכתב התביעה סעד הצהרתי בהתייחס לפרשנות הסכם הפשרה בהליך הקודם וקביעה מהי משמעות המונח "מלוא ערך הפדיון". אולם, מדובר בסעד לו שווי ברור במועד הגשת התביעה הנוכחית, שווי העולה פעמים רבות על גבול סמכות בית משפט השלום - כפי שנטען על ידי התובע, על פי חוו"ד האקואטר מטעמו (נספח ג' לכתב התביעה), שווי ההצהרה המבוקשת מגיע לסך של כ- 9 מיליון ₪ וגם שווי הכספים שיגיעו לתובע אם תיתקבל תביעתו עולה על גבול הסמכות.

מאחר וטרם נדונו מלוא הטענות המקדמיות כאמור, לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות כבר בשלב זה בגין העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המוסמך עניינית כאמור.

...

נוכח הפערים בין חוות דעת הצדדים, נעתר בית המשפט בהחלטתו מיום 2.1.2019 למינוי מומחה מטעמו ואף הגדיר בהחלטתו את ערכי הפדיון של הפוליסות ושיטת החישוב, כליבת המחלוקת שבין הצדדים.

סיכום לאור כל האמור, ושוויה של התובענה, הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט המחוזי.

בהתאם לסמכותי על פי סעיף 79(א) לחוק אני מורה על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי, המוסמך עניינית לדון בה על פי שוויה.