תביעה לחיוב חברת ביטוח בעלות רכב חלופי

לפניי תביעה לחיוב מבטחת בפצוי תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לכלי רכב על רקע תאונת דרכים נטענת.

התובעת עותרת לחייב את הנתבעת בעלות הנזק לפי הערכתו הראשונית של שמאי הרכב בסך של 103,000 ₪ בגין נזק ישיר, בתוספת 6,000 ₪ בגין חפצים שנגנבו מהרכב, בתוספת 8,000 ₪ בגין העדר רכב ועלות שכירת רכב חלופי, בתוספת 5,000 ₪ בגין עגמת נפש, ובסך כולל של 122,000 ₪.

בהתאם לכך, בטרם נשללת זכותו של מבוטח לתגמולים, יש לברר מה המניע העומד מאחורי הודעותיו הכוזבות, שכן ייתכנו מקרים בהם שיקול אחר, שאינו הונאת חברת ביטוח, עומד ביסוד ההודעות הכוזבות (למשל, מבוטח שמסר עובדה כוזבת, לפיה היה נוכח במקום התאונה בעת התרחשותה, על מנת שלא לחשוף בפני מעבידו או בפני רעייתו שבאותה עת שהה במקום אחר).

נכון יהיה להביא דברים שנקבעו בפסיקה על פי לשונם: "במקרה זה, כאשר המשיבה הציגה תחילה מצג נכון ואחר כך מצג שוא וחוזר חלילה, לא ניתן לקבוע שהמבטח הוטעה על ידי המצג, ועל כן אני קובע שלא הוכחה מרמה. הצגה חלופית של עובדות נכונות ועובדות כוזבות, כשהראשונות נכונות, אינה מבססת כוונת מרמה. היא מבססת תמיהה על היתנהגותה של המבוטחת המשיבה, אבל בתמיהה אין די כדי לקבוע שהיתה למשיבה כוונת מרמה." ראו: ע"א (חי') 25821-02-16 איי.די.איי ביטוח ישיר בע"מ נ' חסיד, פסקה 10 (17.04.2016).

...

בנסיבות העניין, סבורני כי סירובה של הנתבעת לפצות את התובעת בתגמולי ביטוח, נבעה על בסיס בדיקה ועל יסוד חשד, שהתברר כאן כי אינו מגיע עד כדי מסירת עובדות כוזבות ומרמה.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 37.1.

לפניי תביעה לחיוב הנתבעות בפצוי כספי בגין נזקים והפסדים שנגרמו לתובע בעת הפעלת פוליסת ביטוח המקיף על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים התובע הוא בעל רכב שניזוק בתאונת דרכים אשר היה מבוטח אצל הנתבעת 1 בביטוח ניזקי רכוש "ביטוח מקיף", ובאמצעות סוכנות ביטוח דיגיטאלית הלוא היא הנתבעת 2.

צודק נציג הנתבעות בטענתו כי דוקא האנטרס של חברת הביטוח הוא שהמבוטח לא יפעיל את הפוליסה אלא יבחר לידרוש או לתבוע את הנזקים מצד ג'.

ניכר כי התובע נתפש לכלל טעות עת בחר לתבוע את הנתבעות על עיכוב באספקת רכב חלופי בהתאם לתנאי הפוליסה ולעיכוב בתשלום תגמולי ביטוח, כאשר בפועל מהחומר הקיים בתיק השתכנעתי כי הנתבעות פעלו כדי לתת שירות כמתחייב ואף מעבר לו. כך שטענותיו של התובע לעניין העיכוב באספקת רכב חלופי ועיכוב בתשלום תגמולי ביטוח אין להן על מה להתבסס.

...

בשל כל האמור לעיל, מבקש התובע מבית המשפט לחייב את הנתבעות בתשלום פיצוי של 18,000 ₪.

לאחר שמיעת העדויות ולאחר שמיעת טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות המוצגים שהוצגו במעמד הדיון במ/1 – במ/4, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי היטב את גרסאות הצדדים על רקע כל החומר שהוצג בפניי, אני קובע כי עמדתן של הנתבעות מסתברת יותר מאשר עמדתו של התובע.

סיכום אשר על כן, התביעה נדחית, כפי שציינתי בפתח סעיף 7 לעיל.

בית משפט השלום בעכו ת"א 29222-11-19 חזבון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ בפני כבוד השופטת בדריה חסן-חסניין תובעים נבילה חזבון נתבעים כלל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

בפני תביעה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 80,000 ₪ בגין תאונה שבה היה מעורב רכב התובעת והמבוטח אצל הנתבעת.

רקע וטיעוני הצדדים בכתב התביעה נטען, כי התובעת בעלת רכב מסוג "קרייזלר" מ"ר 95-328-71 (להלן: "הרכב") אשר היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף שמספרה 8-62987535-01 אצל הנתבעת בין התאריכים 1.9.18-31.8.19 (להלן: "הפוליסה").

בחקירתו החוזרת מסר מר גילהר, כי המידע שהופק ממשרד הרשוי זה מקור המידע האמין שיש לכל חברות הביטוח ומשקף את מה שקורה במשרד הרשוי בהתאם לשאילתה.

עוד אציין, כי לא שוכנעתי בנסיבות העניין כי זכאית התובעת לפצוי בגין עוגמת נפש כך שלא הוכחו בפניי נזקים שנגרמו לתובעת או את אי יכולתה לרכוש רכב חלופי כפי שטענה כתוצאה מדחיית תביעתה על ידי הנתבעת.

...

למעלה מן הצורך, ואף שקבעתי כי לא הוכח בפני מהו תוכן ההודעה שנשלחה למר בסאם בחודש 07/19 אציין, כי הן על פי הפסיקה והן על פי פקודת הראיות ותקנות התעבורה, לא הוכח כי מר בסאם קיבל את ההודעה או כי ידע עליה וזאת מכח תצהירו ועדותו של בנו סאהר כפי שפורטה לעיל ואשר קבעתי כי הינה מקובלת עלי.

עוד אציין, כי לא שוכנעתי בנסיבות העניין כי זכאית התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש כך שלא הוכחו בפניי נזקים שנגרמו לתובעת או את אי יכולתה לרכוש רכב חלופי כפי שטענה כתוצאה מדחיית תביעתה על ידי הנתבעת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל הנני קובעת, כי דין התביעה להתקבל בחלקה והנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את שווי הרכב כפי שנקבע בחוות הדעת השמאית מיום 6.8.19 בסך של 70,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה החל מאותו מועד ועד למועד התשלום המלא בפועל; הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 בתוספת מע"מ. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

הנתבעת הייתה בזמנים הרלוואנטיים לתובענה המבטחת של כלי רכב, מ"ר 87-258-76 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת").

חלף רכב התובע שניזוק הזמין התובע רכב מאותו יצרן עם מאפיינים דומים ועד להגעת הרכב החדש נאלץ התובע לשכור רכב חלופי הדומה לרכב התובע שניפגע, בעלות של 14,040 ₪ בחודש.

כמו כן, נחקרו העדים הבאים על פי סדר העדתם: התובע, השמאי מטעם התובע, השמאי מטעם מבטחת רכב התובע, השמאי מטעם הנתבעת ונציג מטעם חברת פיקס העוסקת ביבוא מקביל של חלפי רכב שעל בסיס הצעת המחיר שלה הסתמך השמאי מטעם הנתבעת.

מכאן, שלא ברור על בסיס מה מבקש התובע לחייב את הנתבעת בפצוי עבור דמי שכירות רכב חלופי מקום שלא הוכח כי נגרם לו חסרון כיס בגין כך. בהקשר זה אומר כי על התובע לבוא בידיים נקיות עת הוא מבקש סעד מבית משפט, ואין הוא רשאי להעלות טענות חסרות בסיס שהראיות מצביעות על הפוכו של דבר.

...

כך שהוא אינו יכול עתה לבוא בטענות כנגד אופציה זו. איני מקבל את טענת התובע ובא כוחו כי האינטרס המנחה את השמאי מטעם הנתבעת הוא התנערות מתשלום סכומים המגיעים לתובע.

התובע ישלם לנתבעת את הסכומים הבאים: הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

התובע ישלם את שכר השמאים שהוזמנו מטעמו כפי שנפסק בדיון.

בפניי תביעה לחיוב הנתבעת בתגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה, לאחר שרכבו נפגע בתאונה שארעה ביום 22.5.2022 ביישוב באקה אל ג'רביה.

הנתבעת היא הבעלים של רכב מסוג פיג'ו, מ.ר. 27-600-68 (להלן: "רכב הנתבע").

לא הובהר מדוע נבדק רכב התובעת באיחור כה רב. גם אם פנה מבוטח התובעת תחילה למוסך בחדרה, לבקשת הנתבעת, ורק לאחר מכן נשלח על-ידי סוכן הביטוח למוסך הנתבעת – אין בכך הסבר מניח את הדעת לשהוי כה רב. מבוטח התובעת העיד כי אינו יודע מדוע נבדק הרכב רק שלושה חודשים לאחר ארוע התאונה, כי קיבל רכב חליפי, וכי הסוכן שלו טיפל בתביעה (עמ' 2, ש' 26-33).

אכן, "מיקומם של הנזקים מעלה את הסבירות לקשר בין הנזק לבין ארוע התאונה" (תא"מ (שלום רמ') 31727-12-15 פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' שלומי קוריאט (5.12.2017); דברים אלה מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שהנהג ברכב התובעת לא נסע ברכב (שכן קיבל רכב חלופי) ולא ברור כלל אם ניתן היה לנסוע ברכב, שנגרר מחצר ביתו לאחר הבדיקה (עדות מבוטח התובעת בעמ' 2, ש' 33-34); מבוטח התובעת העיד כי הנתבעת שלחה אותו למוסך לתקן את נזקיו, אולם המוסך סרב מאחר ורכב הנתבעת אינו מבוטח (עמ' 1, ש' 17-18; עמ' 2, ש' 14-15; עמ' 3, ש' 11-12).

...

יחד עם זאת, איני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין כל קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה.

מורם מהאמור עד כה כי אני קובעת כי יש קשר סיבתי בין התאונה לבין נזקי רכב התובעת.

אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: דמי נזק (מוקד אחורי בלבד) בסך 13,390 ₪ {[( 14,875 ₪ * 1.17) + 450 ₪ (שכר טרחת שמאי)] * 75%}; הוצאות התובעת: אגרת בית המשפט בסכום כולל של 774 ₪ ושכר בטלת העד מטעם התובעת בסך 350 ₪; ג. שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 2,000 ₪.