מעשה של יום ביומו, שעובר להגשת תביעה שעניינה ליקויי בניה, רוכש הדירה פונה לקבלן בדרישה לתקן את הליקויים המפורטים בחוות דעת של מומחה מטעמו, חוות דעת שעל פניה, היא "מנופחת" ונועדה להרשים את הצד השני או את בית המשפט, בסכום הנקוב בה לגבי כל אחת מהדירות.
לטעמי, אין הקבלן חייב להעתר לדרישה לתיקון ליקויים השנויים במחלוקת בתום לב. כך לדוגמה, הקבלן לא חייב להעתר לדרישה להחלפת כל הריצוף, אם הוא סבור, כי אין מקום לדרישה מרחיקת לכת מעין זו.
מנגד, על הקבלן חובה לתקן תוך זמן סביר את הליקויים שאינם שנויים במחלוקת, ולהציע, בתום לב, מנגנון לבירור הליקויים השנויים במחלוקת, באשר הקבלן מוחזק כמי שיודע על הליקויים, לעיתים, אף מבלי שקבל הודעה פורמאלית על קיומם – ע"א 2299/99 שפייר ואח' נ. חברת דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213, 227.
אם כך יעשה הקבלן, יראה אותו בית המשפט כמי שזכאי לבצע התיקונים בעצמו, גם אם לא נעתר למלוא הדרישה של רוכש הדירה".
...
לאור מסקנה זו אין לקבל את עמדת המומחה כי הפילר ברכוש המשותף יוצר הפרעה לשימוש בחניה, ואין לקבל מסקנתו כי על הנתבעת לזמן יועצים לפתרון הבעיה.
סוף דבר
כאמור לעיל, מסתכם הנזק בגין ליקויי בניה בסך של 37,943 ₪ ולסכום זה יש להוסיף פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.
על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 42,943 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.