תביעה לחיוב בתשלום צריכת גז והפרת חוזה

במצב דברים זה אין הנתבעים חייבים לתובעת כל שכר דירה לתקופה שמיום 1/9/12 כנטען על ידה, ואף אין הם חייבים בתשלום כל חוב הנובע מהשמוש בדירה בתקופה זו, משמע לצד שלישי כלשהוא בגין צריכת מים, גז, חשמל, ועד בית, ומיסי עיריה (ארנונה).

יוצא איפה שכל הפרות החוזה הנטענות בכתב התביעה לא הוכחו.

נוכח כל האמור, הריני דוחה את התביעה, ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 2,000 ש"ח, אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

...

נוכח כל האמור, הריני דוחה את התביעה, ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 2,000 ש"ח, אשר יישאו ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

בית משפט השלום בנצרת תא"מ 45707-12-19 אור - גז צובר בע"מ נ' חרבג'י ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת הבכירה, שרונה צור גינור תובעת אור - גז צובר בע"מ נתבעים 1. עווד חרבג'י 2. עיסאם חרבג'י פסק דין

אחרי התקנת הצובר על ידי התובעת, הנתבעים פנו אל התובעת וטענו כי לא קיבלו רישיון עסק למאפייה מהעירייה ולכן ביקשו לקיים את ההסכם "בקירוב" ולשלם לתובעת בעבור צריכת גז של חמישה בתי מגורים, אך התובעת סירבה.

הנתבעים הזמינו את הציוד ועבודות, השרות סופק במלואו ועליהם לשלם את חובם מבלי לכפות "פיתרונות" אחרים אשר באו להרחיקם מהחיוב ואשר יש בהם סטיה מהותית מההסכמות.

. אי הזמנת גז מהתובעת, מהוה הלכה למעשה הפרה של ההסכם בין הצדדים, שכן לו סברה התובעת כי הנתבעים יזמינו כמות גז לחמישה בתי מגורים, לא היתה מתקינה צובר גז המיועד לעסק ואשר עלותו ועלות התקנתו גבוהה לאין ערוך מהדרוש לצריכה ביתית ולא הייתה מתקשרת עם הנתבעים בחוזה זה. הנתבעים במעשיהם גרמו להפרת החוזה בהתאם לסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970.

...

לא שוכנעתי בגרסת הנתבעים לפיה לא התחייבו כי צריכת הגז תהיה בעבור מאפיה בלבד, כאמור בכתב ההגנה.

לא שוכנעתי, ואף הנתבעים לא טענו, כי החוזה היה בתנאי כלשהו ואין לנתבעים להלין אלא על עצמם כי הזמינו צובר גז וקיבלו מלוא השירות, כולל עבודות התקנתו לפני קבלת האישורים הדרושים.

לסיכום, התביעה מתקבלת במלואה.

אין מחלוקת על כך שבמשך תקופת ההסכם הנתבעים התקשו לעמוד בהתחייבויותיהם על פי ההסכם כך שנכון ליולי 2014 הם היו חייבים לתובעים סכום של 22,000 ₪ בגין שכ"ד שלא שולם.

לאור העובדות האמורות, התובעים עותרים בתביעה זו לפיצויים עקב הפרת החוזה בכך שהנתבעים לא פינו את הדירה במועד הקבוע לכך.

אם כי יש להיתחשב בכך שלתובעים היו הוצאות נוספות כפי שפורטו בכתב התביעה של צריכת גז והוצאות שונות, לכן החשבון בין בעלי הדין מתאזן.

...

לכן אני קובע שדרישת הפינוי מ- 3.8.14 לא הייתה מוצדקת .לא מגיעים לתובעים פיצוי יומי בגין אי הפינוי אלא רק דמי שכירות רגילים על פי ההסכם.

משום שהגעתי למסקנה שהתביעה לא התקבלה, אין צורך לדון בשאלה אם התובעים ויתרו על התביעה הזו בעת שמימשו את השטר, אם כי לפי הראיות ששמעתי אני נוטה להאמין שכך היו פני הדברים.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים לשלם לנתבעים ביחד 1,000 ₪ בגין הוצאות הדיון.

בפני תביעת התובעים, ע"ס 21,440 ₪ בגין הפרות התובעת את הסכם השכירות ובעד הנזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, עקב כך. התובעים טוענים בתביעתם שהנתבעת הפרה את סעיף 7(א) להסכם השכירות, המחייב אותה למסור לתובעים את החזקה במושכר ביום 01.12.2001: "כאשר המושכר פנוי מכל אדם ו/או מכל חפץ שאינו קשור למושכר...". לטענתם, המושכר נימסר להם בפועל רק ביום 04.12.2011, בשעות הערב, כאשר הוא מטונף ומצויים בו חפצים רבים של הדיירים הקודמים.

אני סבורה שיש לפצות את התובעים בגין אי נוחות זו ובגין ההוצאות שנגרמו להם בשל כך. התובעים הוכיחו ששלמו לחברת החשמל ולחברת הגז, בעד צריכה הקודמת לתחילת השכירות.

אני מחליטה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, את הסכומים כדלקמן:- סך 600 ₪ עבור מילוי גז למזגן.

...

אני סבורה, לפי המצב העולה מהתמונות, ובפרט חדר האמבטיה, כי התובעים נזקקו לשירותי ניקיון של המושכר.

לנוכח כל האמור מעלה, במצטבר, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.

אני מחליטה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, את הסכומים כדלקמן:- סך 600 ₪ עבור מילוי גז למזגן.

הוסכם עוד כי במשך כל תקופת השכירות לרבות תקופת האופציה, ישלמו הנתבעים במועדים הקבועים לכך את כל התשלומים, האגרות, ההיטלים הארנונה, המיסים ותשלומי החובה מכל סוג שהוא, החלים או שיחולו על המושכר ובין היתר בגין אספקת מים, חשמל, טלפון, גז וארנונה, ועד בית.

חוב בגין אי תשלום דמי שכירות, הפרישי דמי שכירות והפרשי מע"מ בתשלומי השכירות : לטענת התובעת, בעבור התקופה שמיום 1/6/15 ועד ליום 18/9/15 נותרו הנתבעים חייבים לה סך של 28,776 ₪ בגין הפרש דמי שכירות וסך של 1,575 ₪ בגין הפרישי מע"מ. טענה זו של התובעת אושרה על ידי הנתבע 2 אשר העיד לפני "ש. נכון שהתחייבת בחוזה שכירות לשלם בשנה הראשונה 15,500, ₪ שניה 16,500 ₪ והשלישית 17,500 ₪ בתוספת מע"מ? ת. נכון. ש. על זה לא הייתה מחלוקת? ת. לא. ש. מדוע לא שילמת הפרישי המע"מ לתקופה של תשעה חודשים, מחודש ספטמבר עד מאי 2013, סכום של 1,575 ₪ נובע מהפרש אחוז של המע"מ במקום לשלם 17% שילמת 16% על זה קיבלת חשבוניות ובודאי החזר מע"מ? ת. שהיה שינוי אחוז של המע"מ? אני צריך לבדוק את זה בהנהלת חשבונות. ש. בשנת השכירות השנייה שילמת 15,500 ₪ בתוספת מע"מ של 15.5% במקום לשלם 16,500 ₪ נותרת בהפרש למשך שנה? ת. ההפרש של ה- 1,000 ₪ ותוספת המע"מ היה בגלל שהתחננתי לתובע במשך שלושה חודשים בגלל דליפות בגג והתחננתי לכל אחד והראיתי לכל אחד מהם מאיפה דולף למה וכמה. אני מאשר שלא שלמתי ... ש. גם בשנה שאחרי המשכת כך, למה? ת. בשנה אחרי היו שני מנועים חצוניים שבתור משכיר אתה צריך לטפל בהם. ש. אנחנו מדברים על השנה השלישית? ת. כל מה שאמרתי לך אמרתי לו והתקשרתי אליו והוא יודע למה זה לא שולם. למה הוא לא תבע אותי רק אחרי שסיימתי את השכירות? אני יושב שם עוד ארבע שנים למה לא תבע אותי? ש. למה לא ציינת גם את זה בתצהיר שלך. ת. לא יודע" (ראה עמ' 35 שורות 4-26 לפרוטוקול).

לטענתה, היא הודיעה לנתבעים בכתב על קזוז סכום זה מחובם של הנתבעים בגין הפרישי דמי השכירות, אי תשלום צריכת מים שוטפת ופצוי בגין הפרת ההסכם בשל אי פינוי המושכר במועד.

...

ביום 28/4/15 הגיעו הצדדים להסכם, לפיו התובעת תשלם לתאגיד מי כרמל סך של 94,531 ₪ כאשר ערבות הבנקאית תחולט על ידי תאגיד מי כרמל והיתרה תשולם בתוך 60 ימים.

משכך, אני קובעת כי על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 32,580 ₪- 33,000 ₪ במעוגל, סכום המהווה את ההפרש בין סכום הפשרה בין התובעת למי כרמל (94,531) ₪ לבין התשלומים שהעביר הנתבע לתובעת לאחר תום תקופת השכירות (61,950 ₪), אשר קוזזו על ידה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בהתאם לאמור לעיל.