תביעה לחיוב בתשלום דמי הגמולים בגין פוליסות ביטוח מנהלים

לטענת התובע נערך לו הסדר פנסיוני אצל הנתבעת 1, הפניקס חברה לביטוח בע"מ ("הפניקס"), במסגרת תכנית ביטוח מנהלים הכוללת כסוי למקרה של אבדן כושר עבודה.

לתדהמת התובע, כך על פי כתב התביעה המתוקן, דחתה הפניקס את תביעתו מאחר ולטענתה הפוליסה בוטלה עקב אי תשלום דמי ביטוח.

לטענת התובע, לא קיבל אף אחד מארבעת מכתבי ההתראה אשר נשלחו אליו, כביכול, על ידי הפניקס טרם ביטול הפוליסה ועל כן נימוקי דחיית תביעת אובדן כושר העבודה הם חסרי כל תוקף ו/או שגויים, כלשונו, ויש לחייבה לשלם לו תגמולי אבדן כושר עבודה.

באשר לנתבעת 2 טוען התובע, כי ככל שיקבע שהפוליסה בוטלה כדין אזי יש מקום לחייב את הנתבעת 2 לשלם לו את תגמולי הפוליסה מחמת אחריותה השיורית או השילוחית בגין התרשלותה אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שלא דאגה ליידע את התובע על אי תשלום הפרמיות על ידי מעסיקו, לא יידעה אותו על ביטול הפוליסה, לא הודיעה לו שביטוח ה"ריסק" עומד להתבטל, לא פעלה לשימור הפוליסה ועוד.

...

בע"ר (ת"א) 34293-03-13 תובלה משולבת שרותים בינלאומיים בע"מ - אגם לידרים (ישראל) סוכנות לביטוח (2003) בע"מ, 30.5.13 נדחתה בקשה לצירוף סוכנות ביטוח כצד שלישי להליך מחמת היעדר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה ונקבע כי "הטענה לגרם הפרת חוזה הינה טענה מלאכותית שנועדה להכשיר את בירור העניין בין כתלי בית הדין". אני מסכים עם קביעה זו. גם הטענה כי בית הדין קנה סמכות בשל יחסי השליחות שבין מגדל וסוכן הביטוח - עליה להידחות לטעמינו נוכח הפסיקה המצוטטת לעיל".

לאור כל האמור לעיל, איני מתיר הכללתם של סעיף 47-48 לכתב התביעה המתוקן.

סוף דבר: התובע יגיש בתוך 14 ימים מהיום כתב תביעה מתוקן בהתייחס להנחיות שבהחלטה זו, תוך פירוט עילות התביעה (שבסמכות בית הדין) ביחס לכל נתבע וכימות סכום התביעה.

עניינה של התביעה בדרישת התובע לחייב את כלל ביטוח (להלן – "הנתבעת") לשלם לו סך של 500,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 1.7.2008, וזאת מתוקף היותו מוטב בפוליסת ביטוח חיים שהייתה לאישתו, גב' אושרית פינבוים ז"ל (להלן: "המנוחה").

בקשת הביטול של הבקשה להעביר את הכספים, כך נטען, התייחסה רק לכלל פנסיה, ולא לגבי הפוליסה בנתבעת, ולכן, על פי הנתבעת, לגבי פוליסת ביטוח המנהלים נשוא התביעה בקשת הביטול של המנוחה נשארה בתוקף, הכספים הועברו לפסגות ופוליסה זו בוטלה.

פסגות כשלה מלהודיע למנוחה ולמעסיקה - חברת פיינבוים - כי לא מופקדים דמי גמולים לקופת הפנסיה של המנוחה ועל כן לא ננקט על ידם כל צעד בקשר להתראות שהתקבלו ולבסוף גם קופה זו בוטלה.

...

לאור האמור, הבקשה לצירוף צדדי ג' נדחית.

הכרעה הגם שהליך גילוי המסמכים כבר הסתיים, לנוכח טענת הנתבעת כי עילת הבקשה והגשתה בשלב זה באה רק בעקבות גילוי מסמכים נוספים מטעמה של פסגות, מסמכים שלא גולו ע"י התובע ללא מתן כל הסבר לכך בתשובתו, אין מקום לדחיית הבקשה מטעם זה. לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בבקשה ובגילוי המסמכים המבוקשים ולאחר ששוכנעתי כי מדובר במסמכים רלוונטיים לתביעה, אשר יכול יש בהם כדי להביא לבירור האמת אני נעתרת לבקשה, בהסתייגויות הבאות: המחלוקת בתיק נוגעת לפוליסות שעל שם התובעת ולא לפוליסות של התובע ועל כן אינני מוצאת לחייב גילויו של תיק העובד של התובע או גילוי של פוליסות או התכתבויות או מסמכים ביחס לפוליסות שעל שם התובע, כפי שהתבקש, אלא בקשר לתובעת בלבד.

אשר להמשך ההליך, אני מורה כדלקמן: ב"כ התובע יגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו תוך 30 יום.

התביעה בפניי מתייחסת לחיוב הנתבעת בתשלום הפרשות לקרנות פנסיה או בטוחי חיים –מנהלים שהיה על הנתבעת להעביר לתובעת ואשר לטענת האחרונה טרם הופקדו או שהופקדו באיחור על ידי הנתבעת עבור שמונה מעובדיה.

תקנה 11 לתקנות קובעת כי משאיחר מעסיק בהעברת תשלום הפרשות דמי גמולים לקרן הפנסיה, עליו לשלם בנוסף לחוב בערכיו הנומינאליים, ריבית בשיעור של ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית, כפי שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מעל לעת (להלן: ריבית פיגורים).

לא רק שלא הוצגו הסכמי גמר חשבון ו/או אסמכתות להעברות כספים בגין חובות לפוליסות ותשלום ריבית פיגורים הרי שבנוסף, הנתבעת נימנעה מהבאת העובדים לעדות, ומהצגת הסכמי גמ"ח כפי שטענה ולא חלקה על טענת התובעת בעיניין התביעה שהוגשה כנגדה על ידי העובד מר אהרונוביץ יוסף, כאשר מרבית החוב הנתבע מתייחס לעובד זה ואף לא חלקה על טענת התובעת לפיה במסמך שצורך לתביעת אותו עובד ביקש האחרון כי כספי החוב יועברו לתובעת ולא ישירות לעובד.

זאת ועוד, במסגרת עדותו מר יגרמן - עד הנתבעת לא ידע לשפוך אור על כספים שהועברו ככל שהועברו לתובעת בגין הפוליסות נשוא התביעה לרבות כספים שלטענת הנתבעת הועברו לשניים מהעובדים במועד סיום העסקה (העובדת עדנה זוארץ והעובד גיל עמרני).

...

לאור האמור, התביעה מתקבלת בחלקה לאחר הפחתת הסך 10,500 ₪ אשר התובעת הודתה כי יש להפחית סך זה לאחר שהוכח כי העובדת טלאור סיימה עבודתה ביום 31.12.15 כאשר החוב מתייחס לתקופה מאוחרת ממועד זה. מאחר והתביעה הועמדה על סך של 71,849 ממנו יש להפחית סך של 10,500 ₪ הרי סכום התביעה מצטצמם לסך של 61,349 ₪ (ולא כפי שנרשם בסיכומי התובעת).

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 61,349 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת בנוסף הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט בסך של 10,000 ₪.

בפניי תביעה לחיוב הנתבע בתשלום דמי הישתתפות העצמית הנקובים בפוליסה שרכש מהתובעת, לאחר שהתובעת שילמה לצדדי ג' סכומים בהם חויב הנתבע.

מאוחר יותר הצטרף הביטוח הלאומי, בתביעה לשיפוי בגין תגמולים ששילם ועתיד לשלם לנפגע.

עו"ד אלמאדי אף העיד כי במהלך ניהול התביעה היה בקשר עם הנתבע, וכי הנתבע היה מעורב בפרטי ניהול התביעה וצרוף המוסד לביטוח לאומי להליך (עמ' 6, ש' 15-30).

...

ד – דיון והכרעה לאחד ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

ה – סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה מתקבלת במלואה.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: המזכירות תעביר לתובעת את הפיקדון בסך 6,000 ₪ שהפקיד הנתבע בקופת בית המשפט; ב. הנתבע ישלם לתובעת את היתרה בסך 24,428.20 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל; ג. הנתבע ישיב לתובעת את אגרת בית משפט בסך 764 ₪; ד. הנתבע ישלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

המדובר היה בתביעה בקשר לחיוב מבוטחים בביטוח סיעודי בתשלום בדמי ביטוח אף לאחר קרות מקרה הביטוח.

בפסק הדין בעירעור נקבע כי מאחר והמבקשות ביקשו שלא להאריך את תקופת הפוליסות, באופן שהיה מותיר את המבוטחים ללא ביטוח סיעודי, היתנהל מו"מ אינטנסיבי בין חברות הביטוח ובעלות הפוליסה, במעורבות המפקח על הביטוח, שבסופו אישר המפקח את תנאי הפוליסות שבגינן הוגשה לאחר מכן התביעה הייצוגית באותו עניין.

כך בסעיף 5 לפסק הדין: "מן האמור לעיל עולה, כי הפוליסה נשוא הבקשה שלפנינו זכתה לאישור של המפקח, ללא שנקבע בה שיחרור מתשלום פרמיה בתקופת תשלום תגמולי הביטוח. במצב דברים זה, מקובלת עלינו טענת המבקשות לפיה לא היה מקום לאשר את התביעה הייצוגית. אכן, התביעה הייצוגית הנה מכשיר חשוב לשפור האכיפה האזרחית בתחומים שונים, ביניהם תחום הביטוח. ואולם, בעניינינו פעלו המבקשות תחת הנחיית המפקח ובהסכמתו. המפקח הוא אשר אישר ביצוע שינויים מסוימים בפוליסה על מנת למנוע את התוצאה הקשה של אי-חידושה על ידי המבקשות. ברור מאליו, שהמבוטחים היו נפגעים בצורה קשה אילמלא חידוש הפוליסה וכאשר המבקשות לא היו חייבות לחדשה. כלומר, המבקשות עיצבו את תנאי הפוליסה תחת פקוחו ההדוק של הגורם הרגולטורי הרלוואנטי וזאת לטובת המבוטחים, כפי שראה אותה המפקח. מעבר לכך יוער, כי מדברי באת-כוח המפקח עולה כי לא היה בכוונת הצדדים להחיל את הוראות חוזר 2004/11 על הפוליסה האמורה. משאלו פני הדברים, הרי שלגישתנו לא היה מקום להכיר בעילת התביעה של המשיב, לא כל שכן להתיר ניהול תביעה ייצוגית בעילה זו נגד המבקשות.". נדמה שמדובר היה, באותו עניין, בנסיבות ייחודיות של מעורבות ממשית של המפקח וקביעה כי מדובר בפוליסה שגובשה תחת פקוח הדוק של הגורם הרגולטורי לטובת המבוטחים.

...

ייצוג הולם אני סבורה כי המבקשים ובאי כוחם יוכלו לייצג באופן הולם את הקבוצה.

משמדובר בעניין הנוגע למספר רב של מבוטחים, כאשר ביחס לכל מבוטח מדובר בסכומים נמוכים המביאים לכך שאין כדאיות של ממש לברר התובענה בהליך פרטני, אני סבורה כי מדובר בתובענה המתאימה להתברר במסגרת של הליך ייצוגי.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית מתקבלת, בהתאם למפורט להלן: הגדרת הקבוצה: כל מי שרכש מהמבטחות בנוסף לביטוח מקיף אף שירותים במסגרת כתב שירות, כהגדרתו בסעיף 40 לחוק הפיקוח, הרכב שבגינו הוצא כתב השירות נגנב או שנגרם לו אבדן גמור (לרבות אובדן כהלכה) כתוצאה מהתאונה (או מסיבה אחרת), והוא לא קיבל החזר של החלק היחסי של הפרמיה ששולמה על ידו בגין כתבי השירות, בגין תקופת ההתקשרות בכתב השירות שנותרה לאחר האירוע, כל זאת ביחס לתקופת שירות שחלה, כולה או חלקה, החל משבע שנים לפני הגשת בקשת האישור ועד הגשת התביעה הייצוגית, לאחר אישורה.